בית משפטי חופשי ועצמאי – זכויות אדם, חוקים, פרשנויות משפטיות ומבחר דעות של עורכי דין בארץ ובעולם

מחאה חברתית והון שחור

גביית מסים היא המקור העיקרי למימון פעילות ממשלה למען אזרחיה. ככה זה בכל מדינה מתוקנת בעולם. הקלקולים מתחילים כאשר הציבור לא מקבל תמורה לכסף שנלקח ממנו בחסות החוק. תחושת התסכול מואצת לנוכח חלוקת כספי הציבור לפי מפתח של הסכמים קואליציוניים וסדרי עדיפות שלא משרתים את האינטרסים של האזרח הנאנק תחת עול גביית המסים. התסכול והזעם נאגרים במשך שנים עד להתפרצותם ההמונית בחוצות העיר, או במילים אחרות – מחאה חברתית.

במדינות סקנדינביה לא יוצאים להפגין ברחובות על אותו רקע שיצאו אצלנו בקיץ האחרון.  המס השולי הנגבה במדינות אלו אינו נמוך. הוא דומה לשלנו ולעיתים גבוה יותר. שם מקבלים תמורה על אגרת המיסים. החינוך חינם. סל הבריאות עשיר בתרופות. מובטלים מקבלים קצבאות. רשימה ארוכה של הוצאות פרטיות מוכרות לצורכי מס כמו: עוזרת בית, מטפלת, ביטוח, משכנתאות ועוד.

ואצלנו? חינוך חינם ממומן על ידי ההורים. ההוצאה על גני ילדים לוקחת חצי משכורת של הורה מהמעמד הבינוני. כדי שיכירו לנו בהוצאות מטפלת על הילדים צריך לפנות לבית המשפט העליון, שנותן לנו את הסעד המבוקש במקום הממשלה. מאות אלפי משפחות מדדות על קו העוני. העשירון האמצעי עובד כל חייו הבוגרים ולא מגיע לכדי קניית דירה פרטית משלו לקראת גיל העמידה.

מחירי המוצרים הבסיסיים לא מפסיקים לעלות. השכר לא מתעדכן בהתאמה. החודש נגמר ביתרת חובה שנושאת ריבית רצחנית המעשירה את הבנקים.

רשימת חשבונות הבנק המוגבלים מתארכת. פערי השכר בין העשירון העליון לבינוני מבהילים. עד מתי? כמה עוד אפשר לסבול?

התשובה האולטימטיבית של ראש הממשלה לזעקה הציבורית, היא מינוי ועדה מקצועית בראשות פרופסור לכלכלה, שיושבת על המדוכה ומגישה המלצות. אפילו יישום חלקי של ההמלצות אין בו לספק את המענה למצוקות האמיתיות. יש לזה אותו אפקט כמו להורדה של 10 אגורות במחיר הדלק. מהלך ציני, ילדותי ולא מקצועי שמבזה את הציבור, את שר האוצר שהצהיר על מחיר אחר וכמובן גם את ראש הממשלה.

העיקר שיש תקציבים למימון אימונים על מודלים לקראת התקיפה באיראן. עוד אובססיה מבית היוצר של משפחת נתניהו, שגוררת גם עליה במחירי הדלקים והחשמל בעקבות הסנקציות הבינלאומיות על יצואנית הנפט האיראנית.

לציבור נמאס. הוא רוצה תשובות לאופן השימוש בכסף שלו.  בתקציב המדינה לא חסר כסף. הבעיה מתחילה ונגמרת בחלוקת משאבים לא חכמה, אינטרסנטית וסקטוריאלית. תקציב המדינה הוא לא הכתובת הבלעדית לבוא אליה בטענות. זה הכסף הגלוי מעל השולחן.

יש הון שחור במיליארדי שקלים מתחת לשולחן, שאמור להגיע לממשלה ומוסדותיה. הוא לא מגיע, בגלל אזלת יד נמשכת לאורך שנים של רשות המיסים ומערכות הגבייה, שיודעות לזהות היטב את הגורמים המחוללים את ההון השחור אך לא מצליחים למגר אותם. אילו הצליחו, קופת המדינה הייתה מתעשרת במיליארדים רבים, שאולי היו מופנים לחיסול כיסי מצוקה ועוני ושיפור תשתיות בכל התחומים הצמאים לתמיכה ועידוד.

גם אם זה יקרה בעוד שנות דור, תמיד יקנן הספק אצל הדור הבא ברצינות הממשלה הנבחרת וביכולתה להתעלות מעל חטאי קודמותיה, לטובת ניהול צודק ושוויוני של הכסף שלנו.

אף אחד לא יודע לקבוע מהו שיעורו המדויק של ההון השחור בישראל. כשלא יודעים נסחפים להערכות ושליפת נתונים חסרי בסיס. ההערכות נעות מ 20 מיליארד ועד 200 מיליארד ש"ח הון שחור בישראל. גם מדינות העולם הסובלות מאותו מפגע כלכלי, אינן יודעות לקבוע במדויק את שיעורו של ההון השחור ולכן נאחזים במשתנה הקבוע של אחוז מהתמ"ג (תוצר מקומי גולמי).

מה שכן יודעים כולם, זה  להצביע על מקורות ההון השחור וכיצד הוא נוצר. זו מלאכה פשוטה יחסית לעומת היכולת המבצעית להתלבש על התופעה ולצמצם את היקפה. אף אחד לא מדבר על חיסולה. זה ברור לרשויות שהיומרה לחסלה דומה לזו של המבקשים לחסל את ענף הזנות.

כמאמר הקלישאה, הכול מתחיל ונגמר בחינוך. כך גם בסוגיית ההון השחור. אם מורה פרטי גובה תשלום במזומן ולא מנפק חשבונית מס, התלמיד מפנים מגיל צעיר את המשמעות של העלמת המס וכך הוא ינהג בעתיד כאשר יתבקש לנפק חשבונית בגין תשלום שקיבל.  אם האבא של אותו תלמיד הזמין חשמלאי להחליף את הפקק שנשרף בארון החשמל ורואה את אביו משלם במזומן ולא מקבל חשבונית מהחשמלאי, הוא מבין שהמורה לא לבד כולם נוהגים כך וזו דרך חיים שכדאי לאמץ.  העלמת המס מתכתבת חזק עם אורח חיינו.

הזמנו מונית לאירוע משפחתי. הנהג שאל: "עם מונה או בלי". ביקשנו לדעת כמה יעלה בכל אחת מהאופציות. התברר שבלי מונה יהיה יותר זול בכמה שקלים. השתכנענו. "בלי מונה". המדינה הפסידה מהנסיעה שלנו. הקומבינה בין הנוסע לנהג גורמת להעלמות מס שיטתיות. עבירות מס פוגעות בכולנו!

נזקקנו לניתוח דחוף. הקפיצה לראש התור עולה כסף. גייסנו את הסכום הנדרש. הרופא התפנה למעננו כאשר הבין שהמעטפה עם המזומנים בדרך אליו. הניתוח בוצע. לתיק הרפואי לא צורפה חשבונית מס.

לאחר מסע חיפושים מתיש מצאנו דירה להשכיר. המחיר הנדרש היה גבוה מכפי יכולתנו ותקציבנו. בעל הדירה הסכים להוריד 15 אחוז מהמחיר שנקב בתנאי שבמסגרת חוזה השכירות הרשמי ירשם סכום נמוך מזה המקורי והיתרה תשולם על ידנו במזומן. הסכמנו למרות שידענו שבעל הדירה יצהיר על הכנסה נמוכה מזו שקיבל בפועל. אנו שותפים לקומבינה האסורה אבל מה לא עושים בצוק העיתים כדי להרוויח עוד כמה שקלים. וכמו תמיד, גם הפעם אנו לא לבד.

לא שכחנו את ההון השחור שנוצר מפעילות עבריינית. זונות לא מוציאות חשבונית וגם לא בעלי מכון הליווי המשדלים לזנות. גורמי פשיעה לא מנהלים ספרים עבור דמי החסות שגבו מבעלי עסקים בטריטוריה שכבשו בכוח ובאלימות. הסחר בנשים מתנהל במחתרת והכנסותיו לא מדווחות. הברחות במכס פוגעות ביכולת גביית המיסים. בתי הקזינו לא סופרים את רשויות המס. מעסיקים משלמים לעובדים מתחת לשולחן ולא מדווחים לרשויות על העסקתם.

תקצר היריעה מלהכיל את כל השותפים ליצירת ההון השחור בישראל. הם מוכרים לרשויות האכיפה שלא מסוגלות לפרק אותם כפי שמטפלים במטען צד. השותפים להעלמת המס הם אזרחים מהשורה. לא צריך להיות עבריין כבד כדי להיכנס לרשימה.

אם נקרית בדרכו של אזרח ההזדמנות להעלים מס הוא לא יצלול לסבך הדילמות המוסריות. הוא כבר משוכנע מתוך ידיעה מוכחת שלא כולם משלמים מס אמת. שיש הרבה מאד שמעלימים ומבריחים נכסים למדינות הידועות כמקלטי מס. האזרח הלא מתלבט אומר לעצמו: " למה לי להיות פראייר. מהכסף שאני משלם נהנים גם הגנבים והמעלימים הרבים. מתאים לי להיות כמוהם. שאחרים ישלמו גם בשבילי".

עם כזו תשתית מדאיגה, נאלצות הרשויות הרלבנטיות להתמודד לאורך שנים וללא הצלחה. רשות המיסים היא הגורם הממלכתי האמון על גביית המס, על איתור המעלימים, חקירתם, הבאתם לדין וחילוט נכסים שיש בהם לפצות על ההעלמות השיטתיות במשך שנים.

גם הפעם אין שוויון ביחסי הכוחות בין גורמי האכיפה לעבריינים הקלים והכבדים. מעט מאד חוקרים וגובים לעומת זרם בלתי פוסק של מעלימים במזיד תוך שכלול שיטות ההעלמה. מחסור כרוני בכוח אדם ותקציבים לא מספיקים לביעור התופעה.

גם אם היו תקציבים בלתי מוגבלים, ספק רב אם רבים היו צובאים על דלתות רשות המסים כדי להתקבל לשורותיה. למה שזה יקרה. איזו דוגמה אישית וציבורית מחכה להם. איזה מודל לחיקוי יבקשו לאמץ שם. מינויים פוליטיים לא מוצלחים במיוחד. ראש רשות שמורשע בעבירות שוחד ונידון לתקופת מאסר בפועל. פקידים בכירים החשודים ביצירת שומות נמוכות לאנשי עסקים תמורת טובות הנאה והבטחות למשרות נחשקות בעתיד הקרוב.

חושפי שחיתויות שלא זוכים להגנה ראויה ונזרקים לרחובות. שר אוצר שמתנגד למינוי של מנהל רשות חדש שאושר על ידי ועדת איתור, שאת החלטתה התחייב השר לקבל. התוצאה לא נראית לו ואותו שר אוצר פוליטי מבקש למנות מועמד אחר. הנבחר לא מוותר ועותר לבג"צ. השר מתעקש ומתבצר בעמדתו. בית המשפט מכריע לטובת העותר. לבסוף מגיעים לפשרה שרק בעוד שנה יאושר המינוי של הנבחר הדחוי.

כל הסאגה הזו מדווחת בכותרות ראשיות ומחזקת את הרושם הגרוע והביקורתי שיש לציבור על הרשות.  מי שהשלים הליכי מיון ממושכים לקבלת משרה ברשות המסים מוותר על התענוג וההערכה. אם זה מה שצפוי לו בעתיד, אם וכאשר יתמודד על תפקיד נכבד ברשות, עדיף שיברח כמה שיותר רחוק כבר עכשיו.

יותר מדי לכלוך ואבק של שחיתות נדבק לרשות המסים. זהו הרושם שנקלט בציבור. כך נקבעת רמת האמון במערכת. למה שהציבור יתלהב לשתף פעולה עם קמפיינים תקשורתיים המעודדים תשלום מס. המציאות חזקה מכל פרסומת מטעם. המפרסם נכשל במילוי תפקידו לאורך שנים. בניסיון לפנות לצד הערכי והמוסרי של הציבור כמניע לתשלום מס אמת, יש מידה רבה של תמימות ואובדן דרך.

הציבור הפגוע לאורך שנים איבד את תמימותו. הגיע הזמן שלו להרים ראש ולדרוש את זכויותיו בדין ובצדק. זה הכסף שלו, שמממן את המנגנון הציבורי הפוליטי, המנופח והמסואב. מנגנון שאינו מסוגל להתמודד עם תופעת ההון השחור,  שאילו עשה כן, קרוב לוודאי שהיה משפר מאד את היכולת התקציבית לממן פרויקטים שהוזנחו לטובת האזרח. אם ההערכות נכונות, מדובר במאות מיליארדי שקלים הממתינים למנהל כספים מוכשר שידע היכן להשקיע כדי להשיא רווחים לבעליו.

אם להודות על האמת, קשה להאמין שתוספת תקציב, כתוצאה מחשיפת ההון השחור והלבנתו היו גורמים לשינוי בסדרי העדיפויות של ממשלה, שאינה קשובה ממש לזעקות הציבור אלא רק עושה רושם של מקשיבה ומייצרת אמפתיה מזויפת, בעיקר לקראת יום הבוחר.

אסור לציבור לוותר לאף ממשלה. המומנטום שהחל בקיץ האחרון חייב להימשך לאורך שנים עד למועד הבחירות. ממשלה שלא תדע לעשות שימוש נכון עם הכסף שלנו ולטובתנו, תוחלף ללא רחמים והתחשבות.

בהפגנות הבאות כדאי מאד להרים גבוה את השלט הדורש מהממשלה, להילחם מלחמת חורמה בהון השחור. להקצות כל משאב אפשרי אם לא למיגורו לפחות לצמצומו. כסף גדול ושחור ממתין לגאולתו לטובת הציבור. זה אפשרי לביצוע.

אם נצליח לדוג ברשת המס עוד כמה מגזרים שלא מוכרים ולא רשומים במערכת, נזכה בתוספת החסרה למימון צרכים בוערים ובסיסיים מבלי להתבזות במתן הנחה של 5 אגורות למחיר הדלק, רק כדי להשתיק אותנו. לא עוד.

מאמר דעה: משוא פנים בבית המשפט

קיראו עוד בנושא: הלבנת הון

השאר תגובה

אתה חייב להיות מחובר כדי לכתוב תגובה.