מערכת הבית המשפטיפקודת הנזיקין [נוסח חדש], מוכרת לציבור הרחב בעיקר בשל עוולת הרשלנות המנויה בסע’ 35 לפקודה. העוולה מתייחסת למקרה בו מעשהו או מחדלו של אדם תוך הפרת חובת זהירותו, גרמו לנזק לזולת. במאמר זה נפרט אודות מקרי רשלנות רפואית שהתרחשו בחו”ל, ולגבי מבחן מקום ביצועה של עוולת הרשלנות.
הניזוק במקרה זה, רשאי לתבוע פיצויים מן המעוול (מפר החובה) ע”י הוכחת יסודות העוולה – בבחינת “המוציא מחברו עליו הראייה”.
למען בהירות הדברים נסביר, כי העוולה מורכבת מיסודות של חובת זהירות, הפרת החובה, נזק וקשר סיבתי בין הפרת החובה לנזק שנגרם.
בכל הקשור למקרי רשלנות רפואית, קבע ביהמ”ש, כי בין רופא למטופל לעולם קיימת חובת זהירות שהרי מדובר ביחסי “שכנות”.
החולה המפקיד עצמו בידיי הרופא סמוך ובטוח, כי הנ”ל יעשה ככל שביכולתו על לרפאו תוך זהירות מירביית. במקרים שלא נעשה כן, ניתן לטעון להפרת החובה וגרימת נזק תוך דרישה לפיצויי מאת הרופא ו/או שולחו. זאת כמובן בהתאם למבחנים שפתחה הפסיקה.
לעניין מקום ביצוע העוולה – המעשה אשר גרם לנזק קובעת הפקודה, כי כל הנפגע או הניזוק על ידי עוולה שנעשתה בישראל יהא זכאי לתרופה המפורשת בפקודה מידי עושה העוולה או האחראי.
רבות עסקה הפסיקה במקרים בהם הניזוק בעוולה שבוצעה בישראל אינו אזרח המדינה.
במקרים אלה עלו השאלות: איזה דין יחול?
דין הפורום (בית המשפט בישראל) או שמא דין הניזוק (אזרח ארה”ב לדוגמא), מהם ראשי הנזק, כיצד יכומתו וע”פ אילו אמות מידה?
בענייניו עולה שאלה אחרת : מהו הדין כאשר בוצעה עוולת רשלנות רפואית באזרח ישראלי בעת שהותו בחו”ל?
אזרחי המדינה הפונים לקבלת טיפול רפואי בחו”ל, בין אם ביוזמתם ובין אם מכורח הנסיבות, עלולים למצוא עצמם חשופים לרשלנות רפואית.
קניית סמכות: כללי הדין הבינלאומי – פרטי קובעים, כי התביעה תידון במדינה בה בוצעה עוולת הרשלנות הרפואית, גם אם הניזוק אינו אזרח מדינה זו. אין ספק, כי כללים אלה יוצרים סיטואציה לא פשוטה בה נאלץ ניזוק להתמודד עם תביעה במדינה זרה, עניין שבמרבית המקרים מקשה על הניזוק בניהול התובענה – הן מבחינת שפה ופרקליט מייצג והן מבחינת התנהלות מול גורמי המשפט המעורבים.
חשוב לציין, כי לכלל זה ישנם חריגים המכונים בעגה המשפטית: “כלל התפיסה” ו”כלל ההסכמה”. הראשון מתייחס למקרה בו מגיע המעוול – המזיק אל תחומי מדינת ישראל ובמהלך ביקורו נמסרים לו מסמכי התביעה.
במקרה שכזה, ניתן לקיים את הדיון בתובענה במסגרת בית המשפט הישראלי.
השני – “כלל ההסכמה“, עוסק במקרה בו המעוול – המזיק מסכים לניהול התובענה בישראל ומכאן סמכותו של בית המשפט. אל אלה מתווספת אפשרות שלישית הנסמכת על תקנה בתקנות סדר הדין האזרחי.
שם, מפורטים מקרים בהם מאשר בית המשפט הישראלי להמציא מסמכים למעוול – מזיק אשר אינו נמצא בתחומי המדינה, כך שע”י ההמצאה, קונה בית המשפט סמכות לדון בתובענה.
לא זה המקום לפרט את שלל החריגים והסייגים, רק נאמר שהכלל לפיו מקום ביצוע העוולה הוא המקום בו תידון התובענה, אינו בחזקת כלל אצבע, שהרי כאמור קיימים חריגים לכך.
ברירת הדין בנזיקין: לאחר שנקבע איזה בית משפט ידון בתובענה, צצה ועולה לה שאלה נוספת – מהם הכללים שיחלו על התובענה, משמע – איזה דין יחול?
דין מקום ביצוע העוולה (לדוגמא דיני הנזיקין של ארה”ב) או דין הפורום הדן הלכה למעשה בתובענה (לדוגמא דין הפורום הישראלי)?
נבהיר את הקושי בדוגמא נוספת: מקום ביצוע העוולה – איטליה, הפורום הדן בתובענה – בית המשפט בישראל. האם יחולו דיני הנזיקין של איטליה או של ישראל ?
הפסיקה הישראלית אינה חד משמעית בנושא וניכר, כי כל מקרה נבחן לגופו.
מכל האמור לעיל עולה, כי סוגייה זו של עוולת רשלנות רפואית אשר התבצעה בחו”ל מעוררת שאלות רבות וצופנת חריגים וחריגים לחריגים.
זו גם הסיבה שבמרבית המקרים ישכור הניזוק את שירותיהם של שני עורכי דין – מקומי וזה הבקיא בדין הזר.
מכל מקום טרם הגשת התובענה, חשוב מאוד להיוועץ עם עו”ד הבקיא בדיני הנזיקין על מנת להעריך את סיכוייה.
למידע נוסף בנושא ליחצו: רשלנות רפואית בחו”ל