התיישנות היא סיטואציה משפטית שבה על אף קיומה של עילת תביעה, בשל הזמן שחלף מאז הולדתה ועד הגשת התביעה, מקים הדין מחסום בפני ניהול המשפט. בואו להבין ולדעת מתי חלה התיישנות במקרה של תביעה בעילת רשלנות רפואית…
החקיקה העיקרית בנושא היא חוק ההתיישנות תשי”ח-1958, על אף שהוראות נוספות קובעות הסדרי התיישנות בנושאים מסוימים.
מהן הוראות לגבי התיישנות בתביעת רשלנות רפואית?
התיישנות בתביעת רשלנות רפואית היא סוגיה סבוכה. סעיף 5 לחוק ההתיישנות קובע שתקופת ההתיישנות בתביעה שאינה בענייני מקרקעין היא שבע שנים מהמועד שבו התגבשה עילת התביעה.
על אף זאת קיימים מקרים בהם ההתיישנות נפסקת, לא נספרת או מושהית.
במקרי רשלנות רפואית ההתיישנות יכולה שלא להיספר, אם מתקיים הליך משפטי, אזי תאופס.
בדומה, סעיף 9 לחוק ההתיישנות קובע שאם הודה הנתבע בזכות התובע לפיצוי יחזור מרוץ ההתיישנות לנקודת ההתחלה.
מתי תושהה ההתיישנות?
המקרה הנפוץ ביותר של השהיית תקופת ההתיישנות הוא סוגיית קטין.
במקרה זה, מתחילה תקופת ההתיישנות בת שבע השנים להיספר רק בעת הגעתו של הקטין לגיל 18, כך ניתן למעשה לתבוע את הגורם המזיק עד הגיעו לגיל 25.
במקביל, סעיף 14 לחוק ההתיישנות קובע שגם תקופה במסגרתה היה נמצא התובע בחו”ל ולא היה ניתן לקיים הליך משפטי, תשהה את מרוץ ההתיישנות.
גילוי נזק לאחר תקופת ההתיישנות
לא פעם במקרי רשלנות רפואית, הנזק מתגלה לתובע רק בחלוף מספר שנים.
סעיף 8 לחוק ההתיישנות, קובע שבמקרים בהם נעלמו מהאדם עובדות מהותיות שמהוות את עילת התביעה, יתחיל מרוץ ההתיישנות במועד שבו באו עובדות אלו לידיעתו.
הפסיקה הכירה בנזק כעובדה מהותית לצורך סעיף זה.
שררה מחלוקת בין סעיף 89 לפקודת הנזיקין תשכ”ח-1968, שקובע תקופת התיישנות בת 10 שנים לכל היותר אחרי עשר שנים ממועד הנזק, גם אם לא חלפו שבע שנים מגילוי הנזק.
את סוגיית זו פתרו בתי המשפט, בכך שקבעו כי ההסדר בפקודה אינו בא לגרוע מההוראה הכללית במקרים שהגילוי המאוחר מתייחס לרכיבים אחרים.
קיראו: פסק דין של בית המשפט העליון בתביעת רשלנות רפואית
פסקי דין לדוגמא – התיישנות במקרי רשלנות רפואית
ע”א 7313/09 קופת חולים לאומית נ’ מוטי לוי – בדנן בית המשפט העליון הקטין במסגרת הערעור באופן משמעותי את סכום הפיצויים שנפסק לתובע על ידי בית המשפט המחוזי, בעקבות קבלת טענת התיישנות.
התביעה חלה בגין אבחון מאוחר של גידול בראש התובע, אשר הוביל לגדילתו מחדש לאחר הליך כירורגי בו לא הוצע בשלמותו.
בדנן, הניתוח הראשון להוצאת הגידול בוצע בשנת 1988 והתביעה הוגשה בשנת 1999- קרי 11 שנה לאחר מכן.
לדידו של בית המשפט, אין מחלוקת על כך שמלוא הנזק התגלה כבר לאחר הניתוח הראשון ולכן חלה תקופת התיישנות של שבע שנים.
הנזק בדנן אינו חזרתו של הגידול אלא הלקויות שנגרמו לתובע בשל כשל האבחון במועד עוד בטרם בוצע הניתוח שעליהן גם נפסקו לתובע פיצויים.
לדידה של השופטת חיות אין להחיל במקרה זה את סעיף 89 לפקודת הנזיקין.
קיראו בהרחבה:
[…] קיראו בהרחבה: התיישנות תביעות רשלנות רפואית […]