סקירת חוק הגנת הצרכן – התשמ”א 1981

אחד מהמאפיינים הבולטים של מדינת ישראל כמדינה מערבית, הוא קיומה של תרבות צריכה. כולנו עומדים מידי יום מול פיתויים רבים לקבלת שירותים ומוצרים מטעם ספקים שונים, שרק משוועים לכספנו. חוק הגנת הצרכן מגן עלינו הצרכנים. מה אתם יודעים עליו?

כדי לקיים תרבות צריכה הוגנת ומושכלת, חוקק בשנת 1981 חוק הגנת הצרכן, התשמ”א – 1981, שמטרתו לאזן בין עוסקים וצרכנים. לפי החוק, “עוסק”  הוא מי שמוכר נכס או שירות דרך עיסוק (ובכלל זה גם גוף בבעלות המדינה, כגון חברת החשמל), ואילו “צרכן” הוא מי שקונה נכס או שירות לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי.

לפיכך, החוק לא חל על יחסים בין עוסק לעוסק (למשל, קמעאוני לסיטונאי) או בין צרכן לצרכן. הוא נוגע לכל תחומי המשק, למעט בנקאות וביטוח שלהם קיימים חוקים נפרדים.

עיקרי החוק

איסור על הטעיית הצרכן – החוק אינו דורש הטעייה בפועל אלא אוסר על עשיית דבר “העלול להטעות צרכן” ובכלל זה גם הטעיה בפרסומת. מנויים בו העניינים שהטעייה בהם תיחשב מהותית, כמו למשל: טיב הנכס, הכמות והסוג של הנכס, מועד מתן השירות, מקום הייצור של הנכס וכיוצא בזה.

איסור על אי גילוי או ניצול מצוקה – החוק מחייב לגלות לצרכן על כל פגם (או תכונה אחרת הידועה לעוסק) המפחית מערכו של הנכס וכן על כל תכונה המחייבת החזקה או שימוש בדרך מיוחדת. הוא גם אוסר על כל ניצול מצוקתו או בורותו של הצרכן וכן על הפעלת השפעה בלתי הוגנת עליו במטרה לקשור עסקה בתנאים בלתי סבירים (למשל, הפצה מידע מוטעה על עסק מתחרה).

הצגת מחירים – החוק מחייב הצגת המחיר הכולל בלבד של נכס (כלומר אחרי מע”מ, דמי משלוח וכו’) וכן את הצגת מחירו של נכס במטבע ישראלי בלבד (למעט מוצרי דיוטי פרי ושירותי תיירות, שיקבעו לפי שער המכירה האחרון) – הפרה של אלה עשויה להיחשב להטעייה.

מכירות באשראי ורוכלות – רוכלות הנה הצעת עסקה לצרכן מאת עוסק שבא למיקומו של הצרכן ללא הזמנה (למשל, מכירה מדלת לדלת). בעסקת רוכלות באשראי הכוללת ריבית ועולה על 50 שקלים, חייב העוסק לערוך הסכם בכתב עם הצרכן ולציין את מהות וסכומה של כל תוספת  למחיר כגון דמי הובלה, ביטוח, ריבית וכיו”ב. כמו כן, מפורטים בחוק נהלים לביטול עסקאות שכאלה.

בנוסף, קובע החוק נהלים לרכישה של יחידות נופש ולסימון של מוצרים.

אכיפת החוק

במישור הפלילי, קיימת יחידת הממונה על הגנת הצרכן במשרד התעשייה והמסחר אשר מקבלת תלונות מהציבור ובמידת הצורך פותחת בחקירה, שבסיומה מתקבלת החלטה האם להגיש תביעה כנגד העוסק או לפעול באמצעים אחרים.

הענישה יכולה להגיע למאסר של שנה, או לקנסות גבוהים במיוחד. אמצעים אחרים כוללים עיקול טובין של העוסק באמצעות ההוצאה לפועל, סגירת העסק או ביטול רשיון, קבלת התחייבות להימנעות מהעבירה המגובה בערובה כספית, פיצוי כספי לצרכן, ועוד.

במישור הפרטי, הצרכנים יכולים לפנות לקבלת יעוץ משפטי של עורך דין ולתבוע את העוסקים בבית המשפט לתביעות קטנות, או אף להגיש תובענות יצוגיות (התנאים לכך מפורטים בחוק תובענות ייצוגיות, התשס”ו-2006) על מנת לזכות בפיצויים.

לסיכום, חוק הגנת הצרכן נועד להגן על ציבור הצרכנים מפני העוסקים (פרטיים וציבוריים כאחד) ולבודד את עולם הסחר מתופעות של הטעייה, ניצול מצוקה, אי גילוי וכדומה. זאת הוא עושה הן באמצעות אכיפה פלילית והן באמצעות אכיפה פרטית כמקובל בעולם העסקי.

עוסק, עיקלו לך נכסים? לקריאה נוספת לחץ: הוצאה לפועל