כנס/י לבידוד! זכויות הפרט בימים של קורונה

יום ראשון החמישי באפריל 2020, מגפת הקורונה כבר כאן. א.ב, תושב הדרום מגיע מהסופר הקרוב לביתו, פורק את הקניות, מסיר את המסכה והכפפות ומתיישב בסלון.

צליל הודעת SMS נכנסת נשמע מכיוונו של הטלפון הנייד שלו. בימינו, הודעות SMS הם בדרך כלל עניין מטריד שנע בין דיווח על מצב חשבון הבנק שלך לבין הודעה על מכירה מטורפת נוספת המתרחשת בסניף מחסני חשמל הקרוב לביתך. ומעכשיו זהו הצליל של הודעה המגיעה ממשרד הבריאות שמתווך אותה אליך ישירות מהשב”כ.

אחרי חמש דקות, הבין א.ב שהוא קיבל ממשרד הבריאות הודעה על החובה להיכנס לבידוד אחרי שהשב”כ איכן את הטלפון הנייד שלו ומצא שהוא שהה בסמוך לחולה קורונה מאומת.

זה לא נגמר שם, תחת הכותרת “תקנות לשעת חירום” הגיעו שלל הוראות ממשלתיות שהרעידו את דפוסי חיינו.

בעודנו ישובים ספונים בסלון ביתנו, ציפינו מידי ערב בכיליון עיניים לאירוע של היום, הצהרת ראש הממשלה שתבשר לנו מהן המגבלות החדשות.

בכלל, המילה מגבלה, הפכה מהר מאוד לסמן מרכזי בחיינו שכן, המסרים היו יותר בכיוון של מה אסור לנו לעשות ולא מה כן.

סגר ביתי עם הגבלות יציאה, הגבלת טווח היציאה עד לחמישים מטרים מהבית, מדידת חום בכניסה לסופר מרקט, איסור על התקהלויות, סגירת המשק ופגיעה נרחבת בחופש העיסוק, איסור על מפגשים משפחתיים וכמובן גולת הכותרת, ליל סגר. כזה תודו, עוד לא היה לנו.

נא להכיר: תקנות לשעת חירום

תקנות לשעת חירום, הנן תקנות או הוראות שעה עליהן מחליטה הממשלה בשל מה שהיא מגדירה כמצב חירום.

בדרך כלל מדובר בכלי המושת על האזרחים במדינות שיש בהן זליגה של השלטון למשטר טוטליטרי או לחלופין, בעתות מלחמה כמו שחווינו בשנות התשעים עת פרצה מלחמת המפרץ.

אז כן חווינו משהו דומה? לא ממש, בוודאי לא שמדובר בממשלת מעבר ולאחר שישראל עברה שלוש מערכות בחירות.

האפידמיה covid 19 הידועה בשמה קורונה, הביאה את ממשלת המעבר להכריז על מצב חירום ובתוך כך להתקין בהוראת שעה תקנות חירום. חשוב להבין, בכל זמן אחר בו היתה פועלת ממשלה ברת תוקף ולא ממשלת מעבר, הינו עדים לחקיקת התקנות לשעת חירום באמצעות הכנסת.

במקרה שחווינו, תקנה הממשלה בעצמה את התקנות והמצב נמשך כשלושה חודשים, הרבה מעבר למצופה והמקובל.

מה בעצם ההבדל? הרי התקנות היו לבטח דומות גם במקרה של חקיקה. ובכן, ההבדל הוא משמעותי, בעיקר במשטר דמוקרטי כמו זה הפועל בישראל המושתת על משולש המקיים הפרדת רשויות – רשות שופטת, רשות מבצעת ורשות מחוקקת.

מה שקרה למעשה הוא השתלטות של הממשלה על המצב ללא כל רסנים ובלמים, השתלטות הנשענת רובה ככולה על שיקול הדעת הציבורי שכמו שלימדה אותנו ההיסטוריה, אינו בהכרח מאוזן.

התקנות הובילו להתנגשות חזיתית עם חוקים שכל תכליתם היא שמירה על זכויות האדם.

כך למשל, שינו התקנות בהינף יד את אחד החוקים החשובים, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. סעיף 6 של החוק למשל, מדבר על חופש הכניסה והיציאה מישראל, הוא חופש התנועה שלנו.

תקנות החירום ביטלו למעשה את הסעיף החשוב הזה שהממשלה אסרה כמעט לחלוטין יציאה וכניסה של אזרחי ישראל אל הארץ וחוצה לה. סעיף 7 של החוק, קובע שאין נכנסים לרשות היחיד שלא בהסכמתו.

בפועל, העניקה הממשלה סמכויות כמעט בלתי מגבלות למשטרה, כך שכל שוטר יכול היה באופן תיאורטי, להיכנס לביתו של אזרח. תקנות הגבלת התנועה, היוו דוגמא נוספת להתנגשות מהותית בחוקי הפרט למיניהם, כגון חוק הגנת הפרטיות.

עוד דוגמא בולטת היתה בביטול פעילות בתי המשפט על ידי שר המשפטים דאז ומקורבו של ראש הממשלה אמיר אוחנה, נזכיר כי החלטה שנויה במחלוקת זו, ביטלה למעשה את הדיון הראשון במשפטו של ראש הממשלה.

ואולי הדוגמא המובהקת מכל, זכורה לרבים מאתנו דווקא מאותה הפגנה בה חזינו באם הזועקת בטירוף: “לא רוצה שיתקינו בגוף של הילדים שלי שבבים“.

אם הינו אומרים לכם שיש סיכוי שתשמעו קולות כאלה בהפגנה בישראל ולא בפיונגיאנג, היתם מרימים גבה, שלא לומר שתיים.

ההפגנה היתה באמת מעט מוזרה, אבל אל לנו לשכוח שהיא הגיעה על רקע דבריו של ראש הממשלה באחת מהצהרותיו המתוקשרות בה הוא העלה אפשרות של התקנת שבבים שיתריעו בעת התקרבות לאדם חולה: “אנחנו רוצים להתחיל דווקא בילדים” אמר ראש הממשלה.

כמובן שלאחר מכן הוא חזר בו מדבריו, אבל זה היה הכי קרוב לתחושה שצפון קוריאה זה כאן. תקנות החירום בעת ממשלת המעבר, היו דוגמא מובהקת לרמיסת זכויות דמוקרטיות בסיסיות.

נכון, ברובן הן היו נחוצות ונדרשות למיגור התפשטות המגפה, אבל מה שחשוב לזכור הוא שהדבר נעשה ללא כל פיקוח פרלמנטרי של הכנסת שכלל לא פעלה בשל העובדה שהיא טרם הושבעה.

חוק הקורונה

בחודשים האחרונים ספגה ממשלת המעבר ביקורת רבה על השימוש הנרחב בתקנות לשעת חירום, שאינן נתונות לפיקוח פרלמנטרי והוגבלו לזמן ארוך יחסית – שלושה חודשים.

היועץ המשפטי לממשלה שלח באפריל מכתב בעניין זה לראש הממשלה וכך גם שופטי בג”ץ שדנו בעניין במסגרת עתירה של מספר ארגונים חברתיים ופוליטיים, הביעו חוסר נוחות מהשימוש בכלי החריג לאורך זמן.

לאחרונה נשמע גם קולו של מבקר המדינה באומרו כי בכוונתו לבחון את התקנות הללו.

השבוע הגיעה סאגת חוק הקורונה לסיומה, לא לפני קרב הירואי של האופוזיציה. חוק הקורונה שנוסח על ידי הממשלה, אמור להחליף את תקנות החירום עליהם דיברנו עד כה. והנה הדוגמא הטובה ביותר להבדל בין תקנות חירום לחוק.

התקנות שהושתו על הציבור באופן אבסולוטי על ידי הממשלה, נעשו בחדרי חדרים, המקסימום שיכולנו לקבל היתה פרשנות לא נגמרת בערוצי הטלוויזיה השונים.

חוק הקורונה לעומת זאת, עבר שלוש קריאות שכללו הצבעה של כלל הכנסת ודיונים מרתוניים בוועדת חוק חוקה ומשפט.

הדיונים האלה המכונים בשם הכנה לקריאות שנייה ושלישית (חוק מאושר בישראל רק לאחר שעבר שלוש קריאות, כלומר שלוש הצבעות בהן הושג רוב) היו מלאי דרמות שהובילו בסופו של דבר לשינויים.

החוק שהוכן כאמור בממשלה, בא מראש בנוסח מרוכך יותר מאותם תקנות חירום, אלא שאז גילו באופוזיציה כי מדובר אך ורק בקוסמטיקה קלה בלבד ולא בריכוך בעל משמעות.

כך למשל גילו באופוזיציה כי זכות ההפגנה שממומשת באופן סיטוני בימים אלה (בשל המצב הכלכלי הקשה) לא תותר.

עוד גילו באופוזיציה כי אותו סעיף שמאפשר לשוטר לפרוץ לביתו של אזרח ללא כל הודעה או צו, גם היא עדיין שם. לאחר דיונים מרתוניים בוועדת חוק חוקה ומשפט, הוכנסו שינויים משמעותיים בחוק.

חשוב להדגיש כי מעבר לתרעומת שהשמיעה האופוזיציה בוועדה ובתקשורת, זכו חבריה לשיתוף פעולה פורה מצדו של יו”ר ועדת חוק חוקה ומשפט שהוא כאמור מהקואליציה. זו בדיוק ליבת השוני בין תקנות לחקיקה.

בתהליך החקיקה מתקיים שיח דמוקרטי ושקוף בכנסת ולא דיון סגור וחשוך בחדרי הממשלה.

וכך, נשמרה הזכות להפגין ובוטל הסעיף המאפשר חדירה שרירותית של איש חוק לביתו של אזרח. ומה עם איכוני הטלפון? ובכן, לאחר מספר דיונים שהתקיימו בכנסת הן בוועדה המיוחדת שהוקמה לטיפול בקורונה והן בוועדת החוץ והביטחון, החליט קבינט הקורונה שהוקם בממשלה החדשה, לבטל את האיכון.

אין ספק שמגפת הקורונה, הפגישה את האזרח הישראלי עם שורה ארוכה של מגבלות שלא הכיר ואף לא חשב שיכיר.

תחושות החרדה מהשתוללות המגפה, איזנה איך שהוא את תחושת הכאוס שאפפה חלק גדול מהאזרחים שחשו חרדים לאופייה הדמוקרטי של המדינה.

בסופו של דבר, ניתן לומר שזה עבר בשלום וכעת משיש ממשלה וכנסת מתפקדים, יש תחושה כי השליטה שבה למחוזותינו על אף שהקורונה עדיין כאן.

נסכם ונאמר כי מגפה וזכויות הפרט הם לא בדיוק שידוך משמיים.

מדובר בהתנגשות חזיתית ובפרט בתקופת כהונת אותה ממשלת מעבר שפעלה באופן אבסולוטי וללא כל פיקוח משפטי או פרלמנטרי.

תקנות חירום המעוגנות בחקיקה, הנן בגדר חריגה מהנורמה הבאה במטרה לשמור על הנורמה.

עוד בנושא: על הזכות הבסיסית לצנעת הפרט בישראל