מערכת הבית המשפטיאחרי שנה שכללה שלוש מערכות בחירות סוערות, משסעות ומפלגות, קמה בישראל ממשלה.
ממשלת האחדות הוקמה כידוע על רקע מגיפת הקורונה והמשבר הכלכלי, אך יש כמה שאלות שכבר למעלה מעשור, מונחות לפתחה של כל ממשלה חדשה בישראל.
אחת הסוערות שבהן היא שיטת מינוי השופטים בישראל שמהווה את פסגת המחלוקת בין המערכת השיפוטית למערכת הפוליטית בישראל. רק לפני שבועיים ימים, עמד לראשונה ראש ממשלה מכהן המואשם בפלילים על מדרגות היכל המשפט.
כשהוא מוקף בשותפיו הפוליטיים עטויי המסכות, סיפק ראש הממשלה את גרסתו לנאום “אני מאשים“.
גם אם דבריו לא כוונו באופן ישיר לבית המשפט, הרי שהיתה בהם רמיזה עבה במיוחד נוסח: “גם אתם לא חסינים”.
תמונות אלה אינן מותירות ספק, המערכת הפוליטית והמשפטית בנקודת רתיחה בכל הקשור למערכת היחסים ביניהן ולפי איך שזה נראה כעת, לא יהיה מנוס מהתנגשות.
בעניין זה, יש משקל לא קטן לשאלת זהותו של שר המשפטים. בחמש השנים האחרונות, ישבו על כיסא זה שני אנשים.
הראשונה היא איילת שקד שאחראית אולי יותר מכל לשיח המתחולל כעת בין שני קרחוני הענק האלה (המערכת המשפטית והפוליטית), שקד ביצעה לא מעט שינויים במערכת וחשוב מכך, הצליחה להחדיר לתודעה הציבורית את השיח על הצורך בשינוי שיטת המינוי ובהגברת כוחה של המערכת הפוליטית מול המערכת השיפוטית.
נזכיר כי שקד הצליחה בארבע שנות כהונתה במשרד, להוביל מספר שינויים.
בין היתר היא הצליחה להביא למינויים של ארבעה שופטים שמרניים מתוך שישה לבית המשפט העליון ולהעביר את הדיונים בסוגיות קרקעות פלסטיניות מבית המשפט העליון לבית המשפט המחוזי בירושלים.
אחריה הופיע לזמן קצר אמיר אוחנה מהליכוד שבלי להשתהות, החל במתקפה חזיתית במערכת המשפט, זאת על רקע משפטו של ראש הממשלה שמינה אותו.
כעת, הפרסונות השתנו. בשל הרכבה, מציגה הממשלה בסוגיה זו, סוג של התנגשות. כחול לבן נאבקה במהלך המו”מ הקואליציוני על משרד המשפטים מתוך רצון למתג את עצמה כאבירת שלטון החוק.
מנגד, ניצב מימין הליכוד שמבקש להעצים את הממשלה והכנסת על פני המערכת השיפוטית בכלל ובג”צ בפרט. נזכיר כי ברקע החל משפטו של ראש הממשלה.
מתיחות ישנה
המתיחות בין הרשות השופטת לבין הרשות המבצעת והמחוקקת, לא החלה היום. במוקד המתיחות נמצאות שתי סוגיות.
האחת היא שאלת החוקיות, מי מכריע ומחוקק, או מדוע בג”צ מבטל חוקים שהכנסת חוקקה.
הסוגייה השנייה וכבדת המשקל היא השאלה מי ממנה את השופטים בישראל.
נכון שמדובר לכאורה בשתי סוגיות שונות, אך בהסתכלות מקצועית הן נמצאות לא רק על אותו רצף, אלא נוגעות אחת בשנייה.
נאמר כי לו המערכת השיפוטית לא היתה מתערבת בחקיקת הכנסת סביב נושאים פוליטיים (דבר שלפי התפיסה השמרנית עלולה לעקר את הרשות השופטת), יתכן ושאלת מינוי השופטים, כלל לא הייתה צפה.
סביב שאלת החקיקה, מתקיים זה למעלה משלוש שנים מאבק נחוש בין הצדדים.
רבים מהישראלים מכירים את המונח “חוק ההתגברות” שכמעט והביא לפירוקה של הממשלה הקודמת. החוק מבקש לעקוף את בג”צ בבואו לפסול חוקים פוליטיים המנוגדים לטעמו לחוק.
יוזמי החוק יטענו כי הכנסת היא הריבון החוקתי ולא הרשות השופטת. לא טענה מופרכת כלל. הוועדה למינוי שופטים כוללת תשעה חברים. ארבעה מהדרג הפוליטי הכולל שני שרים (שר המשפטים המכהן גם כיו”ר הועדה) ושני חברי כנסת שנבחרים בבחירה חשאית על ידי הכנסת (בשל עובדה זו, מדובר בחברי קואליציה).
שני חברים נוספים מגיעים מלשכת עורכי הדין והשלושה הנותרים הם שופטים ובראשם נשיא או נשיאת בית המשפט העליון.
חישוב מהיר, יעלה כי למערכת השיפוטית יהיה יתרון כמעט תמידי בוועדה, עת יחברו השופטים לנציגי לשכת עורכי הדין.
בנוסף, שלושת השופטים לעולם יגיעו עם דעה אחידה ומוצקה. זהו בדיוק סלע המחלוקת וכבר נעשו ניסיונות בעבר לשנות הרכב זה.
שר המשפטים בממשלתו של אולמרט למשל, פרופסור דניאל פרידמן, ביקש כי שלושת השופטים לא יגיעו מהעליון, אלא רק אחד.
השניים הנותרים יגיעו מהמחוזות, זה לא קרה. בנוסף לוועדה, מונהגת שיטת הסניוריטי שקובעת כי שופטים ותיקים ימונו לנשיאים וסגני נשיאים של בתי משפט ללא מעורבות הוועדה.
הביקורת על השיטה הקיימת
תומכי השיטה הנוכחית שמעניקה יתרון במינוי לרשות השופטת, טוענים כי אסור לערב פוליטיקה באופן מובהק במינוי שופטים.
הטענות מדברות על עצמאות בית המשפט ללא כפיפות למערכת הפוליטית ועל מניעת שחיתות של פוליטיקאים שימנו שופטים בקצה אחד ויבקשו טובות מאותם שופטים בקצה השני.
רבים מתומכי השיטה הקיימת, ישתמשו במקרה המתרחש כעת של משפט ראש הממשלה כדוגמא ויטענו, כיצד יכולים שופטים הממונים על ידי המערכת הפוליטית, לבוא למשפט צדק מול העומד בראש הממשלה מבלי לקחת בחשבון שאלות בנושא קידומם או אפילו מינויים מלכתחילה.
מנגד, הולך וגדל סל הטענות כלפי שיטת המינויים הנותרת בידי אנשי מערכת המשפט. פוליטיקאים רבים יטענו כי פוליטיזציה מובהקת כבר קיימת בשיטה הנוכחית ושופטים ממנים מועמדים המחזיקים בדעות זהות להם, מה שיוצר לטענתם חונטה משפטית מסוגרת המנותקת מדעת הציבור.
סקרים ציבוריים שונים על תפקודו של בג”צ, מוציאים אותו רע בעיני הציבור ואת זה נאמר בלשון המעטה. אולם, בשנים האחרונות, הולכות וגוברות הטענות כי בניגוד לדברי מצדדי מערכת המשפט, דווקא מינוי שופטים על ידי פוליטיקאים, מחזק את המודל הדמוקרטי.
יצאנו לבדוק במקום בו אנחנו הכי אוהבים להשוות, ב-OECD.
ובכן, שימו לב לנתון הבא, מתוך 36 חברות בארגון שנזכיר, כולל רק מדינות מערביות, דמוקרטיות מתקדמות, ב-31 מדינות, ההכרעה בדבר מינוי שופטים, נמצאת בידי המערכת הפוליטית.
ארה”ב היא אולי הדוגמא המובהקת מכל, שם הנשיא בוחר את השופטים בשיתוף הסנאט שעורך לכל השופטים הנבחרים שימוע ציבורי.
אלו מספרים חזקים שעובדים באופן ברור לטובת אלה המצדדים בשינוי. במדינות אלה, נמצאת ההכרעה בדבר מינוי השופטים בידי המערכת הפוליטית. בגרמניה ובצרפת, בחירת השופטים נעשית אך ורק על ידי בתי הנבחרים.
כאמור, מדובר בוויכוח שמסעיר את הדמוקרטיה הישראלית מזה שנים רבות וביתר שאת בשנים אלה.
אז מה יהיה?
נוכח המצב הפוליטי הרגיש הכולל סוג של ממשלת אחדות בו פועלים שני כוחות מנוגדים, נראה כי התיקו יישמר. אבל (וזה אבל משמעותי) צריך לזכור שבראשות הכנסת ניצב כיום נציג הליכוד יריב לוין.
אין הרבה פוליטיקאים המזוהים באופן כל כך מובהק עם הרצון לשנות את השיטה, יותר מאשר יריב לוין.
שנים שהוא מדבר באופן אידיאולוגי וחדור אמונה, על הצורך בהעלאת כוחם של הכנסת והממשלה, מול הרשות השופטת. כעת, ניצב לוין בראש בית הנבחרים ואין לו כל כוונה להתפשר בנושאים כמו חוק ההתגברות מחד ושאלת הוועדה למינוי שופטים מאידך.
בראשות וועדת חוק חוקה ומשפט של הכנסת, הוועדה האמונה על החקיקה בישראל, ניצב חה”כ יעקב אשר נציג יהדות התורה, לא מפלגה שמחבבת במיוחד את מערכת המשפט.
אז בפינה הימנית של הרשות המבצעת ניצבים ראש הממשלה הראשון בתולדות ישראל העומד למשפט במהלך כהונתו כשהוא מגובה בשר לביטחון פנים (ושר המשפטים לשעבר).
יחד איתם, שולטים בגאון ברשות המחוקקת יו”ר הכנסת יריב לוין ויו”ר ועדת החוקה חוק ומשפט יעקב אשר. מולם ניצבת כמובן האופוזיציה (המהווה מיעוט בכנסת) ושר המשפטים מתוך הקואליציה, מגובה בראש ממשלה חליפי שעד כה, לא ממש מפגין עמידות יתר.
האם השינוי המדובר כל כך על זהות הוועדה למינוי שופטים יקרה?
הימור שלנו, חמישים – חמישים. אלה מספרים שצריכים להדיר שינה מתומכי השיטה השמרנית ומעיניה של נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות.
עוד בנושא: על קשרים אישיים ומשוא פנים של שופטים