רשלנות רפואית באבחון מחלות גנטיות ומקרי הולדה בעוולה

רשלנות רפואית, היא עוולה בפקודת הנזיקין, המאפשרת לנפגע (ניזוק) לתבוע את הפוגע (מזיק) בגין נזקים שנגרמו לו ובמקרה דנן – לו ולצאצאו. במסגרת תביעת מסגרת זו, ניתן להסתמך על עילה ספציפית המכונה בשם “הולדה בעוולה” הנפוצה בעיקר במקרים של רשלנות רפואית באבחון מחלה גנטית.

המאמר נכתב על ידי עו”ד אורית יוסף

העילה מבוססת על מקרים בהם טוען הנפגע, כי הרופא שעקב אחר ההיריון התרשל במילוי תפקידו, כשל באבחון מחלות גנטיות אצל העובר או לא הזהיר מפניהן ובכך הוביל להבאתו לעולם של תינוק בעל מומים.

העוולה האמורה מעוררת, בין היתר, שאלה מוסרית שהרי הלכה למעשה טוען הנפגע, כי זיהוי מוקדם של המחלה הגנטית אצל העובר היה מוביל להפסקת ההיריון ותובע פיצויי בשל לידתו של יוצא חלציו.

עוד בנושא: רשלנות רפואית בהריון ובלידה

עניין אשר במהלכם הרגיל של הדברים מסב אושר רב. מחוץ להתפלפלות המוסרית, שלא זה המקום לדון בה, קמה שאלת הפיצוי והיקפה כמפורט לעיל:

רשלנות באבחון מומים בעובר והוכחת העילה “הולדה בעוולה”

לשם הוכחת תביעתו ובהתאמה – קבלת פיצויי כספי בשל מומיו של התינוק, הסבל שנגרם לו ולמשפחתו, הוצאות הטיפול ועוד – על הניזוק להוכיח ב-51% לפחות את קיומם של יסודות העוולה.

מידת הוכחה זו ידועה בשם “מאזן ההסתברויות” והיא תקפה בהליכים אזרחיים בלבד.

למען הסדר הטוב יובהר, כי בהליכים פליליים, בהם התובעת הינה המדינה ולא אזרח מן השורה, נדרשת מידת הוכחה מוגברת –  “מעבר לספק הסביר” , משמע הוכחת יסודות העבירה ב- 91%  לפחות :

חובת זהירות – חובת הזהירות של רופא למטופליו, נקבעה בשורה ארוכה של פסקי דין.

על כן, הנפגע אינו נדרש להוכיחה, אלא במקרים מיוחדים. כך למשל, כאשר טוען הרופא, כי בנסיבות המקרה הנפגע אינו נכלל בגדר  “מטופל” שלו.

טובה לנושא, פרשת “קופת חולים מאוחדת” שנדונה לאחרונה בביהמ”ש.

בעניין זה טענה מנהלת מעבדה גנטית, כי התובעת שוחחה עימה טלפונית פעם אחת ויחידה ועל כן אין לראות בכך יחסי רופאה – מטופלת ומכאן שאין לגלגל את האחריות לפתחה.

בית המשפט קיבל את טענתה של מנהלת המעבדה הגנטית, דחה את טענתה של קופת חולים מאוחדת והיועץ הגנטי מטעמה ואף חייב אותם בתשלום שכר טרחת עורכי דינה.

הפרת חובת הזהירות – על הנפגע להוכיח, כי אי אבחון המחלה הגנטית הינו הפרת חובת הזהירות של הגורם הרפואי הרלוונטי.

בהקשר זה, נבחן היקף החובה והאם אכן הופרה.

כך, נסקרת פעילותו של הרופא ובכללה – האם ייעץ וביצע בדיקות לגילוי מחלות גנטיות בעובר? מה היה היקף הבדיקות? האם התחשב בנסיבות המקרה הייחודיות, למשל גילה של האם, היסטוריה משפחתית, השתייכות לקבוצות סיכון וכיו”ב?

כמו כן, נבדק מתחם הפעילות הנדרש ממנו והאם במעשהו או מחדלו חרג ממנו.

עוד בעניין קופת חולים מאוחדת שהוזכר להלן, טענה התובעת, כי הקופה והיועץ הגנטי מטעמה, לא מסרו לה את כל המידע הרלוונטי הדרוש, אודות אבחון ואיתור מחלה גנטית תורשתית בשם דיסאוטונומיה משפחתית.

מחדל זה, הינו לב ליבה של עילת ההולדה בעוולה, הנטענת בתביעה האמורה.

יתרה מכך, מוסיפה התובעת, כי לא המתינה ליוזמתו של הרופא המטפל, אלא, בעקבות מקרה של דיסאוטונומיה במשפחה, פנתה במהלך ההיריון ליועץ גנטי מטעם הקופה.

לדבריה, היועץ הגנטי קבע, כי אין בדיקה המתאימה לאיתור מחלה גנטית זו.

לאור האמור לעיל, כולל כתב התביעה טענה לפיה בנסיבות המתוארות יש לראות בהתנהגות הנתבעים התרשלות והפרת חובת זהירות במחדל.

קשר סיבתי שלם – הוכחת התרשלותו של הרופא או היועץ בזיהוי המחלה הגנטית, אין משמעותם פיצויי אוטומטי לנפגע.

לשם הוכחת העילה במלואה, יש לבסס טענה בפניי ביהמ”ש הנכבד, כי אי זיהוי מחלתו של העובר, הוביל להולדתו של תינוק בעל מומים ובמקרים חמורים אף למותו.

הקשר בין אי זיהוי המחלה הגנטית ומומיו של התינוק, חייב להיות קשר סיבתי שלם.

להבהיר – דרישת ההוכחה היא, כי אי זיהוי המחלה הגנטית הוא ורק הוא הוביל להולדה בעוולה, ללא התערבותו של גורם זר מנתק.

כל גורם או התרחשות אחרים, עשויים לנתק את הקשר הסיבתי בין התרשלותו של הגורם הרפואי הנתבע ובין ההולדה בעוולה.

פיצויים – הנזק וסוגו אף הם משמשים ככלי בידי בית המשפט, להכרעה בשאלת האחריות ותשלום הפיצויים הנסמך לה.

על הנזק הנטען להיות מסוג הנזקים הנגרמים בשל ההתרשלות והפרת חובת הזהירות המיוחסים לנתבע הספציפי.

רוצה לומר – היקף וסוג הנזקים שנגרמו לתינוק ומשפחתו בשל אי זיהוי המחלה הגנטית, נובעים ישירות מהתרשלות הגורם הרפואי.

נזק מסוג אחר, שאינו תואם את אפיוני המחלה הגנטית והשלכותיה, לא ייכלל בתביעה זו.

זאת ועוד לשאלת הנזק, במקרה שהוזכר להלן נפטר התינוק לאחר 8 חודשים מיום לידתו.

על כן טענה התובעת, כי אי זיהוי מחלת הדיסאוטונומיה בעובר, הוביל ללידת תינוק בעל מומים ולפטירתו המצערת.

הפיצוי הנתבע, כלל אם כן, פיצויי בגיל סבלו של התינוק ומשפחתו בימיי חייו הקצרים, הוצאות הטיפול הרפואי ופיצויי בגין מותו והשלכותיו.

במקרים אחרים, בהם התינוק אינו הולך לעולמו וממשיך לחיות את חייו כבעל מום, יכול התובע לדרוש פיצויים גם בגין קיצור תוחלת חיים, אובדן השתכרות והכנסות עתידיות ואבות נזק נוספים בהתאם להלכה הפסוקה.

לסיכום דברינו אלה, חשוב לציין ולהדגיש, כי תביעה בגין הולדה בעוולה הנה תביעת רשלנות רפואית שכיחה פחות, במערכת נורמטיבית זו של תביעות הנזיקין.

הנימוק לכך נעוץ הן בהתמודדות הנפשית מוסרית של התובע והן בפן המשפטי הסבוך שנילווה לעניין.

על כן, חשיבות ההיוועצות והייצוג ע”י עורך דין מתחום ספציפי זה, מקבלת משנה תוקף ומחויבת המציאות. רק בריאות.