מערכת הבית המשפטיבית המשפט לענייני משפחה הכריע ופסק כי ניתן לשלם בתשלומים את אגרת בית המשפט לענייני משפחה אך לא ניתן לדחות את תשלומה עד לסיום ההליכים המשפטיים. בואו לקרוא את המניעים להחלטה ונקודות חשובות מתוך פסק הדין המרתק.
אגרת בית משפט הינה אגרה שעל מי שמגיש תביעה לבית המשפט לשלם למדינה, עם הגשת התביעה, לצורך מימון השתתפות בעלי הדין בעלות ההתדיינות בבית המשפט.
סכום האגרה נקבע בהתאם לסוג בית המשפט וסוג התביעה שמוגשת בפניו, וזאת כפי שקבוע במסגרת תקנות בתי המשפט (אגרות), תשס”ז-2007, אשר חלות על בתי המשפט האזרחיים, או כפי שקבוע בתקנות האגרות הספציפיות שתוקנו עבור בתי המשפט האחרים בארץ אשר אינם נכללים בגדר התקנות הכלליות הללו.
כך, לדוגמא, תשלום האגרה עבור הגשת תביעות בפני בית המשפט לענייני משפחה מוסדר במסגרת תקנות בית המשפט לענייני משפחה (אגרות), תשנ”ו-1995, אשר יכונו להלן התקנות הספציפיות.
כדי להקל על תובעים פוטנציאליים אשר מתקשים מבחינה כלכלית לשלם את מלוא האגרה לבית המשפט לענייני משפחה, קובעת תקנה 9 לתקנות הספציפיות כי באפשרותם לבקש פטור, מלא או חלקי, מתשלום האגרה, וזאת בכפוף להוכחת היעדר יכולתם הכלכלית.
בהקשר זה התעוררה השאלה האם ביהמ”ש לענייני משפחה רשאי להורות על תשלום האגרה בתשלומים או על דחיית תשלום האגרה עד לסיום ההליכים בתיק, וזאת לגבי בעלי דין אשר אין ביכולתם לבסס טענת היעדר יכולת כלכלית במידה אשר מספיקה לצורך קבלת פטור מתשלום האגרה.
יצויין כי התקנות הכלליות, אשר אינן חלות כאמור על בית המשפט לענייני משפחה, תוקנו בשנת 2007 באופן שמאפשר לבית משפט אשר דחה בקשה לפטור מתשלום אגרה, או נתן רק פטור חלקי, להרשות למבקש לשלם בתשלומים את האגרה שלגביה לא ניתן פטור. אולם, מסיבה כלשהי, לא נעשה תיקון דומה ומקביל באותה עת גם בתקנות הספציפיות.
עורך הדין ליאור כספי, המתמחה בדיני משפחה וייצוג בהליכי גירושין מספר ומסביר כי סוגיה זו התעוררה במסגרת תביעת גירושין שהגישה אשה כנגד בעלה בפני ביהמ”ש לענייני משפחה.
האשה הגישה בקשה לפטור אותה מתשלום אגרה.
בית המשפט לענייני משפחה קבע כי לא ניתן לפטור אותה מתשלום אגרה, מאחר שהאשה לא ביססה לשם כך כנדרש את טענתה בדבר היעדר יכולת כלכלית, אולם הוא הורה על דחיית תשלום האגרה עד 45 ימים לאחר מתן פסק הדין או עד סיום ההליכים.
הבעל הגיש ערעור על החלטה זו בפני ביהמ”ש המחוזי. ביהמ”ש המחוזי קיבל את הערעור, בנימוק לפיו תקנה 9 לתקנות הספציפיות מקנות לבית המשפט לענייני משפחה רק את הסמכות להעניק פטור מלא או פטור חלקי מאגרה, אולם אין היא מאפשרת לו לדחות את תשלומה עד לאחר מתן פסק הדין.
האשה הגישה ערעור על החלטה זו בפני בית המשפט העליון.
לטענתה, מאחר שהתקנות הכלליות מאפשרות לבתי המשפט שאינם בית המשפט לענייני משפחה להורות על דחיית תשלום האגרה עד לאחר מתן פסק הדין, אזי אין זה סביר שדווקא בית המשפט לענייני משפחה, אשר המחוקק מצא להקל עם בעלי הדין בו בכל הנוגע לתשלום האגרות, לא יהא מוסמך לעשות כן.
הבעל והמדינה טענו כי בית המשפט לענייני משפחה מוסמך לפסוק בבקשה למתן פטור מאגרה רק לפי התקנות הספציפיות ולא לפי התקנות הכלליות, וכי לא בכדי בחר המחוקק לייחד לבתי המשפט לענייני משפחה הסדר נורמטיבי שונה לעניין האגרות, בהתאם לאופיים הייחודי.
לפיכך, למרות שהתקנות הכלליות מסמיכות את בתי המשפט לפרוס את תשלום האגרה לתשלומים, בתי המשפט לענייני משפחה נעדרים סמכות זו, מאחר שהדבר אינו כתוב במפורש בתקנות הספציפיות להם. כמו כן נשאלה השאלה האם בסמכות בתי המשפט לענייני משפחה והאחרים, לדחות את מועד תשלום האגרה עד לאחר מתן פסק הדין.
בפסק דינו, ביהמ”ש העליון דן תחילה בשאלה האם בית המשפט לענייני משפחה מוסמך לעשות שימוש גם בתקנות הכלליות, או שמא הוא מוסמך להשתמש רק בתקנות הספציפיות.
ביהמ”ש העליון ציין כי בתי המשפט לענייני משפחה הוקמו כדי לתת מענה לסוגיות ולמצוקות הייחודיות המתעוררות במסגרת המשפחתית, ואשר מצדיקות ערכאה ספציפית המתמחית בעניינים אלה.
משנחקק חוק בית המשפט לענייני משפחה, הוחלט גם לייחד לבתי המשפט לענייני משפחה אגרות שונות, אשר יתנו מענה לכך שאין המדובר בערכאה אזרחית רגילה. בהתאם לכך נקבעה בתקנות אלו אגרה בשיעור מופחת, וכן נקבע מבחן מקל למתן פטור מאגרה ביחס לתקנות האגרות הכלליות.
כאמור, בשנת 2007 תוקנו התקנות הכלליות באופן שהוסיף את האפשרות לפרוס את האגרה לתשלומים, אולם, מסיבה כלשהי, לא נעשה תיקון מקביל בתקנות הספציפיות.
יחד עם זאת, אין לפרש את התקנות הספציפיות כאילו הן באות להקשות ולא להקל על המתדיינים, מאחר שהדבר אינו עולה בקנה אחד עם תכליתן, קרי, לסייע בפתיחת שעריו של בית משפט שמוסמך לדון בעניינים בעלי אופי אישי וחיוני.
לפיכך, יש לפרש את התקנות הספציפיות באופן תכליתי, ולאפשר לבית המשפט לענייני משפחה הדן בבקשה לפטור מאגרה גם את האפשרות לפרוס את תשלום האגרה לתשלומים, אם כי זאת תוך כדי ההליך, ולא לאחריו.
אמנם, אין חולק שיש לפרש את הוראות תקנות האגרות על סוגיהן באופן המקנה כללים ברורים ויציבות משפטית, אולם יש לתת מקום גם לשכל הישר.
לפיכך, משאיפשר המחוקק לבתי המשפט ככללותם לפרוס את תשלום האגרה לתשלומים, אזי נראה תמוה למנוע זאת דווקא מבית המשפט לענייני משפחה, לגביו מצא המחוקק כי יש לאפשר גמישות רבה יותר בניהול ההליכים בו וכן להקל בתשלום האגרות בבית משפט זה, נוכח אופיים של ההליכים בו.
בנוסף לכך, נדמה שהדבר יכול בסופו של יום דווקא לתרום במובן מסוים לקופת המדינה, הנושאת בהוצאות בתי המשפט, שכן מדובר בפתרון מידתי יותר מאשר פטור מלא מתשלום אגרה.
כאמור, יש מקום לאפשר לפרוס את תשלום האגרה לתשלומים, אך זאת תוך כדי ההליך ולא לאחריו.
בעבר איפשרו התקנות הכלליות לדחות את תשלום האגרה עד לאחר סיום ההליך, אך אפשרות זו בוטלה לאחר מכן, מה גם שהאפשרות לדחות את התשלום בעבר ניתנה אף היא רק במקרים לא היה באפשרותו של המבקש לשלם את האגרה, בשונה מהמקרה דנן.
לפיכך, במצב המשפטי כיום, לא ניתן לדחות את תשלום האגרה עד לאחר סיום ההליכים, לא בבתי המשפט הכלליים ולא בבתי המשפט לענייני משפחה.
שכן, דחיית תשלום האגרה עד לאחר סיום ההליכים תקשה על המדינה לגבות סכום זה.
לפיכך, פתרון הביניים שמאפשר המחוקק ככל שבית המשפט לא מצא לפטור את בעל הדין מתשלום האגרה במלואה הוא מתן פטור חלקי או פריסת תשלום האגרה לשיעורין, ולא דחיית תשלומה לסוף ההליכים כליל.
תודתנו על המידע המרתק בסקירה הנ”ל נתונה לעורך הדין ליאור כספי, מנהל אתר www.good-divorce.co.il
לקריאה נוספת בנושא:
גירושין במגזר הדתי – כתבה מרתקת ומפתיעה של עורך הדין ליאור כספי
חטיפת ילד על ידי אחד ההורים – שיקולי בית המשפט בתביעות בשל חטיפת ילדים במשפחה
הכל על הליכי גישור – הדרך לפתרון סכסוכים ביעילות ומבלי לפנות לפנות למערכת בתי המשפט