גירושין במגזר הדתי

בעבר, תופעת הגירושים בקרב בני המגזר הדתי הייתה נדירה יחסית ואף נחשבה לסוג של מעין טאבו חברתי.  אולם דומה כי בעשורים האחרונים תופעה זו הולכת ומתגברת, ואף מוצאת יותר ויותר ביטוי פומבי במסגרת השיח הציבורי המתקיים במגזר זה. יש אף המכנים את הגידול במספר המתגרשים בחברה הדתית כמגיפה ההולכת ומחמירה.

לצורך הכנת הסקירה שלפניך, פנינו אל עורך הדין המתמחה בהליכי גירושין ומנהל משרד בוטיק לדיני משפחה. במהלך השיחה עמו עלו נתונים מעניינים מאד, שמלמדים על התרחבותה של תופעת הגירושין בקרב דתיים ואף בקרב חרדים.

עוה”ד מסביר כי למרבה הצער, אין כיום עדיין נתונים סטטיסטיים אודות אחוז הגירושים במגזר הדתי, להבדיל מהמגזר הכללי, שם אחוז הגירושים עומד על כ-26%. יתכן כי הדבר נובע גם מרצונם של רבנים מסויימים שלא לעסוק בנושא זה, מתוך חשש שהדבר יעודד וירחיב את היקפו.

יחד עם זאת, ניתן ללמוד על הגידול בתופעה זו, בין היתר, מהדו”חות שפרסמו בתי הדין הרבניים בשנים האחרונות, מהם עולה כי מספר הזוגות המתגרשים בערים בהן מתגוררת אוכלוסיה דתית-חרדית הולך וגדל בהתמדה ביחס לעשור הקודם.

כך, לדוגמא, עולה מהדו”ח לשנת 2012, כי תל אביב הובילה עם 711 זוגות מתגרשים, ואילו בני ברק קיבלה מקום של כבוד באמצע הרשימה, עם 147 זוגות, שמהווים מספר גבוה יותר מערים חילוניות רבות. לעומת זאת, מהדו”ח של שנת 2014 עלה כי ירושלים, אשר כידוע מתגוררת בה אוכלוסיה דתית בשיעור משמעותי, ברה להוביל עם 874 זוגות מתגרשים, ואילו בני ברק נמצאה במקום ה-15 עם 189 זוגות שהתגרשו, אלעד עם 59, ביתר עלית עם 52, ומודיעין עלית עם 48.

עוד יצויין כי מסקר שנערך כבר בשנת 2006, עלה כי קיימת הסכמה רחבה לגבי ההערכה הרווחת לפיה קיימת עליה במספר הגירושים בציבור הדתי לאומי: 71% מכלל המדגם, 63% מקרב הגברים 80% מקרב הנשים, 77% מקרב הנושאים עם ילדים, ו-65% מקרב הרווקים סברו כי בקרב הציבור הדתי לאומי מתקיימת עליה במספר הגירושין.

אולם, הגם שאחוז הגירושים בקרב המגזר הדתי הולך וגדל, אין חולק כי הוא עדיין נמוך מהשיעור הקיים בחברה הכללית.

דבר זה נובע בעיקרו מהחשיבות הרבה שההלכה והחברה היהודית ייחסו מאז ומתמיד לערך המקודש של שמירת חיי המשפחה. חז”ל אף אמרו כי “כל המגרש אשתו ראשונה, אפילו מזבח מוריד עליו דמעות” (גיטין, צ’, ע”ב).

וכך, בעוד שדתות ותרבויות אחרות אפשרו להסדיר את הגירושים באופן קל יחסית, היהדות מרבה להערים קשיים בעניין זה, ומאפשרת לערוך את הגירושים בכפוף לקיומם של כללים מחמירים וקפדניים. בין היתר, הגירושים צריכים לקבל ביטוי בכתב, שטר המכונה גט, אשר צריך להימסר לאשה בפני שני עדים לפחות.

אולם, גם בגישתה השמרנית של היהדות לגירושים חלו תמורות במהלך השנים, כאשר העיקרית בהן מתייחסת להתניית מתן הגט בקבלת הסכמתה החופשית של האשה.

שכן בעבר, במאות הראשונות לספירה, עיקר הדגש בטקס הגירושין הושם על קיום רצונו החופשי של הבעל להתגרש, באופן שלא הצריך את הסכמתה של האשה. עם זאת, ובמטרה לצמצם גירושים פזיזים מצד הבעל, היה עליו לבסס את רצונו להתגרש על עילות גירושין מקובלות.

בנוסף היה עליו לעמוד במחויבויות הכספיות שצויינו בכתובה של בני הזוג, לפיהן היה עליו לשלם תשלומים לגרושתו ולהחזיר לה את הנדוניה שהביאה עמה, וזאת כדי “שלא תהא [האישה] קלה בעיניו להוציאה [מביתו ולגרשה]” (מסכת כתובות, תלמוד בבלי).

אולם בסביבות שנת אלף לספירה, התקין רבנו גרשום מאור הגולה סידרת תקנות מהפכניות בענייני משפחה, אשר תקפות עד עצם היום הזה, ואשר תרמו מאד לחיזוק מעמד הנשים בקרב החברה היהודית. המרכזיות שבהן כללו את האיסור לשאת יותר מאשה אחת, וכן את האיסור לגרש אשה בניגוד לרצונה. הפרת תקנות אלו הייתה כרוכה בחרם ונידוי מן הקהילה היהודית, אשר זכו לכינוי חרם דרבנו גרשום.

עו”ד סגל מסביר עוד כי החשיבות הקריטית שההלכה והחברה היהודית ייחסו לשמירת חיי המשפחה, הובילה לכך שהליכי הגירושים ופירוק המשפחה נתפסו שלא בעין יפה, ואף כאסון הממיט חרפה וקשיים רבים על בני הזוג וילדיהם.

בנוסף, במשך שנים רבות שמרו משפחות דתיות, יותר ממשפחות חילוניות, על המבנה המשפחתי המסורתי והמיושן, לפיו הגבר הוא המפרנס ואילו האישה שימשה כעקרת בית המטפלת בילדים ובתחזוקת משק הבית. כתוצאה מכך הפכו נשים דתיות רבות מאד לתלויות לחלוטין בבעליהן מבחינה כלכלית, דבר שמנע מהן להתגרש בשל החשש שהן תיקלענה למצוקה כלכלית בעקבות גירושיהם.

סיבה נוספת לקיום אחוז הגירושין הנמוך בקרב החברה הדתית, נובעת מהעובדה לפיה הגרושים הדתיים חווים קשיים רבים בעקבות הגירושים, אשר כפי הנראה עולים על אלו שחווים הגרושים החילוניים. שכן, הסטיגמה החברתית השלילית כלפי הגירושים הינה חזקה בהרבה בקרב המגזר הדתי.

קראו בהרחבה: על טיפול זוגי לפתרון בעיות וכאלטרנטיבה לגירושין…

הגירושים במגזר זה כרוכים בתחושות בושה וכישלון אישי הרבה יותר חזקות, לאור החשיבות שההלכה מייחסת כאמור לשמירת התא המשפחתי. כתוצאה מכך הרבה גרושים דתיים מדווחים כי הם זוכים להתעלמות באירועים חברתיים ובבתי הכנסת, ואף לניתוק קשרים חברתיים עמם.

בנוסף, נראה כי הקושי הרגשי שחווים גרושים דתיים אשר מוצאים עצמם לבדם בימי שבתות וחגים, חמור יותר מזה שחווים הגרושים החילוניים, מאחר והמדובר במועדים הנחשבים לאירועים משפחתיים מובהקים במיוחד בחברה הדתית, ובעלי חשיבות רבה מבחינת ההלכה.

ואם לא די בכך, אזי הגרושה הדתית חווה כשלעצמה קשיים רבים יותר משל הגרוש הדתי. שכן, מעבר לבדידות הרגשית, עליה גם להתמודד עם מנהגים דתיים שבעבר בוצעו על ידי בעלה, כגון עריכת קידוש, ברכות המוציא, הבדלה, הדלקת נרות חנוכה וכד’.

בנוסף, אין מי שיקח את ילדיה לתפילה בבית הכנסת בשבתות וחגים, וינחה אותם באופן קיום המצוות וההלכות. כמו כן, הגרושה הדתית נתפסת כסוג ב’, וכאיום על חיי המשפחה, דבר שלא פעם מוביל להרחקתה מבחינה חברתית.

אולם, חרף הקשיים הנוספים עמם הם להתמודד, כאמור חל גידול מתמיד בקרב הזוגות שמעיזים להתגרש בקרב החברה הדתית.

גידול זה נובע כפי הנראה ממגמות ושינויים חברתיים שונים שהחלו להתפתח בתחילה בקרב החברה הכללית בישראל, ועם הזמן חלחלו יותר ויותר גם לחברה הדתית.

יש לזכור כי רבים מהזוגות בחברה הדתית נישאים בגיל צעיר יחסית, תחילת שנות העשרים לחייהם. אולם, עם השנים, וככל שהם מתפתחים יותר ויותר, צוברים נסיון חיים ורוכשים השכלה ומקצוע, כך הם נחשפים יותר ויותר לחברה הכללית-המודרנית ולתמורות שמתרחשות בה.

כתוצאה מכך חלות בהם גם התפתחויות מבחינת המודעות האישית, אשר מעודדות אותן להעיז ולבחון מחדש את מצבם הזוגי, ואף להעיז ולנקוט בצעדים לפירוק נישואיהם, במידה והם מגיעים למסקנה כי הדבר בלתי נמנע מבחינתם.

אחד השינויים המרכזיים שחלחלו מהחברה הכללית לחברה הדתית, הינו הפחתת התלות הכלכלית של הנשים בבעליהן, אשר מתרחש הודות לגידול בהיקף הנשים הדתיות המשכילות אשר רוכשות לעצמן מקצועות שמאפשרים להן להתפרנס בכבוד ובאופן עצמאי.

שכן, אין חולק כאמור כי התלות הכלכלית של נשים בבעליהן, גם בקרב החברה הכללית, מהווה שיקול מרכזי ואף קריטי בבחירתן להימנע מהליך גירושין, וזאת בשל חששן שמא הן לא יוכלו לכלכל כראוי את עצמן וילדיהן.

לפיכך, הפיכת נשים אלו לבעלות יכולת פרנסה עצמאית משלהן, מאפשרת להן להעיז ולצאת מתוך הנישואים הכושלים שלהן, וכן לבטא את רצונן למימוש עצמי משלהן, וזאת מעבר לתפקידן המסורתי במסגרת התא המשפחתי הדתי. נשים אלו גם זוכות לתמיכה ועידוד רבים מצד הפמיניזם הדתי, אשר אף הוא הולך ומתפתח מאד בשנים האחרונות.

שינוי נוסף שמתרחש הינו השינוי במעמדו של התא המשפחתי כערך עליון אותו יש לשמר בכל מחיר, גם אם המדובר בתא כושל, ואף אם הדבר כרוך בהקרבה עצמית של הרצון לזוגיות מוצלחת, מימוש עצמי וכדומה.

כיום הרוח הכללית ההולכת ומתגבשת הינה כי הגירושים אינם נחשבים לאסון, כי אם לצעד לגיטימי לגבי זוגות שאינם מסתדרים עוד זה עם זו.

הסיבות הייחודיות לגירושין בקרב החברה הדתית, בנוסף לאלו הקיימות גם בחברה החילונית, נובעות בדרך כלל מנישואין של בני הזוג בגיל צעיר יחסית, לפני שהם בשלים לנישואין, ולעתים לאחר היכרות קצרה מדי. כמו כן, קיימת ציפיה כלפי בני הזוג הדתיים להביא ילדים לעולם בהקדם האפשרי, וזאת עוד לפני שהם הספיקו לבנות ולבסס לעצמם זוגיות יציבה, דבר שמקשה מאד על בני הזוג ומוסיף לחץ ומתח רב לחייהם.

סיבות נוספות נובעות מהסתרת פרטים משמעותיים מחייהם של בני הזוג המיועדים, כגון מחלה נפשית או פיזית, על מנת שלא לפגוע בסיכויי השידוך. התגלות מידע זה לאחר הנישואים, בצירוף לעובדת הסתרתו במכוון, מדרבנת זוגות רבים להתגרש.

יצויין כי בד בבד עם הגידול באחוז הגירושים בקרב המגזר הדתי, כך הולך וגדל גם היקף התמיכה העומדת לרשותם ואשר מסייעת להם בהתמודדות עם הקשיים הנוצרים במהלך הגירושים ובעקבותיהם. בין היתר, המדובר בהקמת רשתות תמיכה חברתיות לדתיים גרושים, בעיקר בפורומים באינטרנט, וכן בהכשרת מטפלים מקרב המגזר הדתי המסייעים להם להתגבר על משבר הגירושין.

לפני סיום נציין כי הנכם מוזמנים לפנות לשיחה אישית עם עורך הדין, המתמחה בייצוג צדדים להליכי גירושין, מקרב המגזר הדתי – נשים וגברים כאחד.

ניתן ליצור קשר אישי עם עורך הדין בטלפון 072-336-0526

לקריאה נוספת בנושא:

• הסכם גירושין – מה כולל ההסכם וכיצד מקבל תוקף רשמי
• גישור בדרך לגירושין – על יתרונותיו הרבים של הליך הגישור כאלטרנטיבה למאבק משפטי סוער
• בגידות וגירושין בעידן של רשתות חברתיות – מה תרומתה של רשת הפייסבוק לעליה הניכרת באחוז המתגרשים בעשור האחרון?