מערכת הבית המשפטיאלוהים החליט בזמנו עבור האדם הראשון שלא טוב היות האדם לבדו. מה עשה בורא עולם? הוציא לאדם צלע ויצר ממנה אישה שתהיה כעזר כנגדו. כך נולדה המשפחה הראשונה בעולם. מאז עברו אלפי שנים ומתברר שהאדם לא רוצה להישאר לבד. הוא מעדיף את הביחד. הוא מרגיש נוח ובטוח בתוך קהילה סגורה ומגוננת. הוא מעדיף את החבר’ה מאשר להיות עם עצמו. אין כמו להיות חלק מעדר. למה זה קורה לנו? מה רע בלהיות לבד? האם אפשר בכלל לתפקד ללא החיבוק העוטף של החברה הקרובה והרחוקה? מה אנחנו בעצם יודעים על אפקט העדר?
האדם הוא מכונה מורכבת. התנהלותה של אותה מכונה לא תמיד מצדיקה את התואר, מורכב. הליך קבלת ההחלטות של האינדיבידואל בסוגיות מהותיות יכול לעורר תמיהה בהתחשב בסוג ההחלטה ותוצאותיה.
אדם שחסך כל חייו כסף לקניית דירה והגיע המועד לממש את החיסכון, מעדיף משום מה להיסחף כמו רבים אחרים אחר מסעות פרסום גרנדיוזיים של חברות בנייה, שמציגות בפניו את בית חלומותיו שטרם נבנה. הדירה על הנייר, או ליתר דיוק מוצגת בפורמט תלת מימד ממנה ניתן להתרשם רק עם משקפיים מיוחדים.
הלקוח מתלהב. אנשי המכירות ממשיכים להלחיץ אותו בטיעון שנותרו 5 דירות אחרונות וכל הקודם זוכה. הלקוח משתכנע. הוא נלחץ ממראה התורים המשתרכים בכניסה. הוא אומר לעצמו “מה כולם טמבלים. לא יכול להיות שיקרה משהו לחברה. היא ידועה כיציבה וחזקה. אם כולם חושבים ככה ומוכנים לשלם למה שאני לא אהיה כמוהם”.
הוא שולף פנקס שיקים. מצביע על הדירה המיועדת שיום אחד תקום על קרקע שאפילו לא נרשמה בטאבו על שם היזם, משלם מקדמה של עשרות אלפי שקלים, חותם על חוזה ויוצא ממקום המפגש המפואר שמח וטוב לב. הימים חולפים וניצני בנייה לא נראים. הדאגה מקננת ומכרסמת את שלוות נפשו ומשפחתו. התקשורת מדווחת שהחברה נקלעה לקשיים ובית המשפט מינה לה מפרק זמני.
אין המדובר בתרחיש דמיוני. זוהי מציאות חיינו. היא נוחתת עלינו אחת לתקופה. ובכל זאת, הציבור ממשיך לחזור על טעויות פטאליות ומסכן את עתידו על הבטחות ומקסמי שווא. למה זה קורה לנו? כי אנחנו אוהבים להיות חלק מהעדר. מאד נוח לצעוד בסך לצד אחרים שכבר עשו זאת בעבר ונסמכו על אחרים שהמליצו להם שאין מקום לדאגה.
חוקרים בתחום הכלכלה ההתנהגותית סבורים כי ההצטרפות לעדר האנושי נובעת מציפיה הגיונית לשאת רווחים וזו הזדמנות שאין לפספס, בדומה לבהלה לזהב שהניעה מאות אלפי תושבים מתוך ארצות והברית ומחוצה לה לנוע לכיוון קליפורניה בשנת 1848 בעקבות השמועות שנפוצו אודות מציאת מכרות של זהב.
מוטב האדם? אפקט העדר הלכה למעשה
בני אדם כמו בעלי חיים מעדיפים לנוע בתוך עדר. בעלי חיים עושים זאת כרפלקס הגנה מפני טורפים. בעל החיים היחיד עורך עם עצמו הערכת סיכונים מפני הטורפים המשחרים לטרף. אם ינוע לבד, הסיכוי שלו להינצל משיני הטורף נמוכים. לעומת זאת, בתוך העדר קיים סיכוי סביר שהטורף יתפוס רגליים קרות ולא יוכל להבקיע את החומה המגוננת של העדר. ההליכה עם הזרם ולא נגדו עשויה להציל חיים.
העדריות אצל בעלי חיים הועתקה לבני אדם. הנטייה של אדם פרטי להשתייך לקבוצה ולהגדיר עצמו כחלק ממנה נחקרה על ידי פסיכולוגים חברתיים. לשיטתם של אותם פסיכולוגים קיימת נטייה אצל הפרט לחדור לתוך הקבוצה, לשייך עצמו אליה ובעזרתה להגדיר את האני העצמי ולבסס אותו כייחודי בתוך הקבוצה ומחוצה לה. כך לפחות עולה ממחקר שהתפרסם בחודש ינואר 2007 על ידי מחלקת המחקר של בנק ישראל שכותרתו: “תופעת העדר בהמלצות האנליסטים”.
המחקר נכתב על ידי קונסטנטין קוסנקו. שם מובאת אמירה של אחד החוקרים בתחום לפיה, אנליסטים שמסקרים את שוק ההון מפרסמים המלצות אופטימיות יתר על המידה הואיל והם מושפעים מאינסטינקט העדר, הבא לביטוי בנטייה שלהם להשתייך לקבוצה של ממליצים אחרים ולפרסם המלצות הקרובות לקונצנזוס ובכך, להקטין ההסתברות לענישה אינדיבידואלית במקרה של טעות בתחזית, שלה כידוע השלכה ישירה על כספו של המשקיע.
בתחום האנליזה ובכלל, המוניטין של הממליץ הוא הנכס העיקרי שלו. פספוס מהותי במיוחד של האנליסט הממליץ על רכישת מניות ספציפיות, בעיקר אם הוא בתחילת דרכו, עלול לקבור לו את הקריירה. מסיבה זו האנליסט עשוי להצטרף לעדר ובכך לקשור את גורלו עם עמיתיו. מה שמתיישב עם הקלישאה הידועה: “צרת רבים חצי נחמה”.
בשוק ההון, בארץ ובעולם, קשה למצוא אנליסט, נון קונפורמיסט, שיסתכן בהמלצה המנוגדת לרוח הקונצנזוס. לחריג, היוצא נגד העדר, אין סיכוי לשרוד בתוך מערכות ממסדיות, מרובעות ומקובעות. קולו עשוי להישמע ולזכות אותו בנקודות זכות, רק לאחר מפולת ומשבר כלכלי, אם יוזמן לוועדת חקירה, בפניה יציג את האנליזה ההפוכה שלו ויוכיח במסמכים, שהבוסים שלו הדפו אותו ואת המלצותיו והערכותיו. כמה כבר מוכנים לתפוס כזו פוזיציה? למה להם?
הלחץ החברתי והממסדי קשה מנשוא על הפרט שחושב אחרת, שמציע לשבור פרדיגמות ולנסח אותן מחדש בהתאם לנסיבות המתחדשות. הכניעה לתכתיב העדר שולל מהפרט החריג שלא הולך בתלם, את חופש הבחירה כהבנתו.
עמידה עיקשת על מימוש עקרונות וערכים המנוגדים לרוח המפקד או לרוח הארגון כמוה כנפילה על החרב. כמה שחוט השדרה של אותו פרט עמיד ויציב, בסופו של תהליך, הוא מתכופף ולעיתים גם נשבר בלחץ העדר להתיישר לפי הכללים המקובלים, למרות שנזקם עולה על תועלתם.
מנסים ללכת נגד הזרם?
חושפי שחיתויות במשרדי ממשלה ובמוסדות פרטיים, שילמו מחיר אישי וכלכלי כבד מנשוא. סט הערכים שלאורם פעלו כדי לתקן עוולות ומעשי שחיתות, זיכו אותם בכותרות מרעישות בתקשורת, בהבטחה להגנה על ידי מבקר המדינה והכנסת ולבסוף, הם נשארו עם הכותרות, בלי עבודה, בלי פנסיה, עם שברון לב שהוביל בחלק מהמקרים למוות בטרם עת.
סופרים שיצאו נגד מכורתם, משפחתם ודתם הוקעו מהחברה בה גדלו והתחנכו למרות שביקשו בסך הכול לספר את האמת שלהם מנקודת ראותם. כך קרא לסופר סלמאן רושדי שנגדו הוצא פסק דין מוות על ידי פוסקי הלכה מוסלמים שלא אהבו בלשון המעטה את ספריו.
הוא הדין ביוצא קיבוץ שכתב ספר ביקורתי על הלינה המשפחתית בקיבוץ והשלכותיה. עיתונאי שלא מסתפק בהודעות דובר ויחצנים, מעדיף לוותר על המידע שלהם, יוצא לבצע תחקירים עצמאיים, חושף ממצאים הסותרים את הודעות הדוברים הרשמיים ומעמיד אותם ואת הקולגות שלו בכלי התקשורת האחרים במבוכה בלתי הפיכה, מסתכן בנידוי והחרמה ובכך, שובר לעצמו את מטה לחמו. וכל זאת משום שבסך הכול ביקש לבצע את עבודתו במיומנות ומקצועיות.
אנשים נוהגים לברוח משגרת יומם המעצבנת והמשמימה. אפשר להבין זאת. אבל גם לבריחות הללו צריך להיות מינון סביר, הגיוני, אחראי ופחות אמוציונאלי. הנהירה ההמונית אחר חיפוש האושר והסיפוק המיידי מובנת וטבעית. אך מה לגבי הסגנון, ההתנהלות, האופי והטכניקה בדרך למימוש האושר.
כאשר רשת אופנה מובילה בעולם, פותחת סניף בישראל ומודיעה בראש חוצות על מועד הפתיחה, המראות של הצובאים על שער הכניסה, הדחיפות, הנפילות, הנפגעים, ההסתערות על המדפים, הקנייה האימפולסיבית בכמויות גם אם אין צורך באותו בגד ורהיט, וחשבון הבנק שנמצא ביתרת חובה, מעוררים גועל ודחייה ומרתיעים אחרים שהם מחוץ לעדר הזה שאין לו אפילו רועה, להוציא את עצמם מהכלל.
מה דוחף את הקהל הזה לנהוג כך? לפסיכולוגים יש אולי תשובה אבל קשה להאמין שיש להם פתרון טיפולי לתופעה העדרית שמתאימה לבעלי חיים, שנלחמים על ליטרת הבשר של הנבלה, רק כדי לשרוד ולא למות ברעב.
אם לא שדרגת עדיין את הסמרטפון, שרכשת לפני חודש, אתה נחשב למיושן, לא מעודכן, חריג ולא מקובל. אם עדיין אתה מחזיק בטלפון מהדור הישן, עדיף לך להיעלם. אם בא לך להתקשר בטלפון הישן ואתה מוקף בחבורה הייטקיסטית, מומלץ לך לדחות את השיחה לאחר סיום הפגישה.
אם אין לך חשבון פייסבוק תעמיד פנים שיש לך, אם אינך מסוגל להתמודד עם התגובות הציניות שינחתו עליך מסביבתך. אם אתה לא שם אתה לא קיים. אלו כללי המשחק שנקבעו על ידי העדר החברתי. רוצה להיות מעורב ומעודכן, תעלה על העגלה שמובילה את העדר וציית באדיקות לכלליה.
גורל אכזר ולא צודק צפוי לחריג החברתי שלא צועד עם העדר. לעיתים, משתלם להיות חריג. זה קורה כאשר העדר נופל בגדול והחריג שלא הלך בדרכם ניצל. העדר עובר תהליך של הפנמה והפקת לקחים כמו אחרי משבר כלכלי ומבטיח לעצמו, שיותר לא ילך שבי אחר פרסומות, קמפיינים שיווקיים, המלצות של אנליסטים ויועצי השקעות בבנקים ובבתי השקעות.
העדר נסוג, יושב על הגדר תקופת החלמה קצרה ואחריה, הגירויים החיצוניים לא עוזבים אותו. הוא חוזר לסורו. הוא נוטה לשכוח את העבר הצורב. הוא חי בהדחקה כי זה נוח. הוא מכור לסיפוק המיידי. הוא חי את היום. המחר לא מעניין.
זוהי המורשת העדרית שאנו מנחילים לממשיכי דרכנו. זוהי הנטייה האנושית המקובלת לחקות התנהגות והתנהלות של אחרים על ציר התפתחותנו האישי והמקצועי. ילדים מושפעים מהוריהם המהווים את המודל הקרוב והראשוני. צעירים מחקים את אלילי זמר ואופנה ומבוגרים רוכשים מוצרים, גולשים באינטרנט, צופים בסרטים, ואוכלים במסעדות לפי המלצות של מבקרים וחברים שהיו שם קודם.
הכול טוב ויפה ואפילו מובן ומקובל. כדאי להולכים עם העדר לחשוב באומץ וביושר, קצת מחוץ לקופסא, בניגוד לזרם המקובל ולבחון את התוצאה המתקבלת בערוץ זה. זה לא קל אבל עשוי להשתלם.
המאמר על אפקט העדר נכתב ע”י אורי שטרית.