דיאטות מסוכנות – תביעה במסגרת חוק האחריות למוצרים פגומים

תרבות השפע והמגוון האדיר של מיני מזון, מאכלים ופיתויים גסטרונומיים הביאה להתעצמות תופעת ההשמנה, עד כי במדינות מסוימות בארה”ב למשל, הגיעה כיום ההשמנה למימדי מגפה של ממש. במאמר הבא תלמדו על דיאטה מסוכנת ואפשרויות הגשת תביעה משפטית במסגרת חוק האחריות למוצרים פגומים.

נוכח המאבק היומיומי של חלק ניכר מהאנושות בהפחתת משקל, התפתחה תעשייה שלמה של מוצרי ותכשירי דיאטה, המשווקים הן בבתי המרקחת והן מדלת לדלת, חלקם דורשים הצגת מרשם רופא  ואחרים נמכרים באופן חופשי.

בין המבקשים לרזות יש גם כאלה, אשר אינם בוחלים באמצעים להגשמת המטרה ומוכנים לנסות כמעט הכל כדי לרדת במשקל –  משלשלים, כמוסות וגלולות פלא התורמות לדיכוי התאבון.

לא מעט מוצרים ותכשירים מסוג זה אינם מיוצרים תחת פיקוח, יעוץ והשגחה רפואית.

לא אחת, מוצרים קיקיוניים, המיוצרים ומשווקים על ידי שרלטנים מהתחום, אף גורמים נזק גופני למי שצורך אותם. במקרים אלה מתעוררת השאלה מהי הכתובת לתביעה, מה זהותו של הגורם אשר יישא באחריות – היצרן? המשווק או אולי היבואן?

שני הערוצים העיקריים באמצעותם ניתן להגיש תביעה בגין נזק שנגרם בעקבות צריכת מוצרי דיאטה הם עוולת הרשלנות, במסגרת דיני הנזיקין – במקרה זה תוגש התביעה נגד משרד הבריאות;

ותביעה בהתאם לחוק האחריות למוצרים פגומים, התש”ם – 1980, (להלן: “החוק”), המוגשת נגד היצרן והמשווק.

האם דיאטה הנה מוצר פגום?

חוק האחריות למוצרים פגומים קובע מספר קריטריונים חלופיים להגדרת מוצר פגום.

מדובר במוצר אשר:

• עלול לגרום נזק גוף לעושה בו שימוש, מפאת ליקוי שחל בו.

• לא צורפו למוצר אזהרות, הוראות טיפול וכן הנחיות שימוש מטעמי בטיחות או שניתנו והן אינן מתאימות לסיכון הכרוך בשימוש במוצר.

• החוק קובע אף חזקה לפיה, נסיבות המקרה מובילות למסקנה, שהמוצר היה יותר פגום מאשר תקין.

לכן, נראה כי תכשירים וכדורים דיאטטיים למיניהם, הנמכרים ברשתות השיווק ובתי המרקחת, עונים להגדרת מוצר הקבועה בחוק, וניתן לתבוע פיצוי במסגרתו בגין נזק שנגרם עקב שימוש בהם.

היתרונות שבתביעה במסגרת החוק

שלא כמו בתביעות נזיקין רגילות, המצריכות הוכחת רשלנות מצד המזיק, פוטר החוק את התובע מנטל הוכחת רשלנות או אשם שנגרמו על ידי היבואן או היצרן.

החוק מעגן מנגנון לפיו, עצם גרימת הנזק מזכה בפיצוי, כשהאשם נגזר באופן אוטומטי, ומקל בכך באופן משמעותי על התובע לקבל פיצוי בגין הנזק שנגרם לו.

מאחר ותכשירי דיאטה שונים עונים על הגדרת מוצר כקבועה בחוק, נוח לתבוע במקרים של נזקי גוף בערוץ זה מאשר באמצעות דיני הנזיקין, המצריכים הוכחת רשלנות מצד היצרן.

מגבלות החוק

הפיצויים אשר ניתן לקבל במסגרת תביעה באמצעות החוק מוגבלים בתקרה הקבועה בלשון החוק.

בנוסף, קובע החוק תקופת התיישנות קצרה יחסית, שמשכה שלוש שנים בלבד מקרות אירוע הנזק.

הבעייתיות הטמונה בתביעה במסגרת החוק

הקושי המרכזי נעוץ בשאלת הטלת האשם – אמנם, החוק קובע כי אין צורך להוכיח רשלנות ודי בנזק שנגרם לתובע כדי להקים לו זכאות לפיצויים, אך בית המשפט נדרש להכריע בשאלת זהותו של הגורם עליו תוטל האחריות בגין הנזק, אשר ישא בפועל בתשלום הפיצויים.

החוק קובע הגדרה רחבה למונח “יצרן”, אשר בגדרה באים:

היצרן עצמו, יבואן שייבא את המוצר לארץ למטרות מסחריות וכן ספק של המוצר – שעה שקיים קושי בזיהוי והצבעה על היצרן או היבואן.

כך, במקרים בהם מעורבים שלושת הגורמים בייצור המוצר ושיווקו –  ינסו לגלגל את האחריות זה על זה בכדי להתחמק מתשלום פיצויים לניזוק.

בתחום דיני נזיקין נהוג מנגנון של הטלת אחריות משותפת (הלקוח מהדין הניו – זילנדי), אשר החלתו לגבי מוצרים פגומים בתביעות המוגשות במסגרת החוק, תוכל להשית אחריות קולקטיבית על כל הגורמים הנוגעים בדבר.

קושי נוסף טמון בדרישה להוכחת קשר סיבתי בין נזק הגוף שנגרם לבין השימוש במוצר.

היצרן או המשווק ינסו לטעון, כי הנזק שנגרם אינו קשור בצריכת המוצר הדיאטטי או, שאכן נגרם נזק בעקבות השימוש במוצר אך זאת מפאת שימוש רשלני או בלתי סביר שנעשה על ידי הצרכן.

בנוסף, יכולים הנתבעים להיעזר בשורת ההגנות שקובע החוק, במסגרתן על היצרן להמציא הוכחות לכך שהמוצר עבר בדיקות בטיחות סבירות טרם ששווק וכי הפגם שהביא לנזק נגרם לאחר שהמוצר יצא משליטתו, או להצביע על כך, שהשיטה הטכנולוגית אשר במסגרתה יוצר המוצר הספיקה להבטחת בטיחותו בעת שיוצר.

מלשון החוק ופרשנותו על ידי בתי המשפט עולה, כי ההגנות הניתנות ליצרן מצומצמות בהיקפן וכי לא תתקבל טענה מצד היצרן לפיה הניזוק עשה שימוש בלתי סביר /  רשלני במוצר באופן שגרם לו לנזק.

כאשר מדובר בשיטת דיאטה שנמכרה לניזוק, דוגמת טיפים והמלצות לעריכת דיאטה או ייעוץ תזונתי, אשר בעקבות יישומם נגרם לתובע נזק גופני, קשה יותר להוכיח שמדובר במוצר כהגדרתו בחוק.

במקרים אלה ייתכן שתיחסם בפני הניזוק האפשרות להגיש תביעה באמצעות החוק ויהיה עליו לתבוע במסגרת דיני הנזיקין או חוקים רלוונטיים אחרים, אשר יגלגלו לפתחו את נטל הוכחת הרשלנות מצד היצרן.

דוגמא לתביעה משפטית בנושא דיאטות

בשנת 2008 הוגשה תביעה על ידי ישראלי שהשתמש בצמח ההודיה למטרות הרזיה וסבל בעקבות כך ממיחושים גופניים בשלהם הובהל לבית החולים.

במסגרת התביעה נטען, כי יצרני ומשווקי המוצר ייצרו תכשיר מסוכן ופרסמו מידע מוטעה לגבי תכונותיו והאישורים הנדרשים לו, כאשר בפועל לא נערכו מחקרים קליניים לבחינת המוצר, אשר יובא מארה”ב ללא אישור ה FDA האמריקאי.

בנוסף, מתח התובע ביקורת קשה על אוזלת ידו של משרד הבריאות, המעלים עין מהפצה פיראטית של מוצר המסכן את בריאות הציבור והועלתה הטענה, כי משרד הבריאות מותיר את התחום פרוץ וללא השגחה מספקת.

חלק מן הנתבעים טענו בתגובה, כי היוו רק גורמים קבלניים / מקשרים בשרשרת אספקת המוצר ולכן אין להטיל עליהם את האחריות לגרם הנזק.