מערכת הבית המשפטיניגשת למושב שבנוי על אדמת מדינה והגשת מועמדות להתקבל כחבר. מצד אחד, קבלה למושב תקנה לך קרקע בה תוכל לגור ולגדול עד לסוף חייך. מנגד, המושב רשאי לקבלך כחבר או רשאי שלא לקבל אותך, בהתאם להחלטת ועדת הקבלה…
מושבים וקיבוצים בארץ מאוגדים בצורה של אגודה שיתופית שתכליתה היא בעצם עשיית רווחים אך ורק לטובת החברים באותה האגודה. זו בעצם תכלית הקיבוץ והמושב כבר מקדמת דנא, לרבות ראשית ימי הציונות.
בישראל קיים חוק בשם פקודת האגודות השיתופיות הקובע את התנאים להיווצרות אגודה שיתופית, כמו גם את אופן פעילותה, ואת הסמכות והאופן בו יתקבלו או יגרעו חברים ממנה או אליה.
תיקון לפקודת האגודות השיתופיות
בשנים האחרונות עברו בכנסת ישראל שני חוקים שתכליתם הייתה תיקון לפקודת האגודות השיתופיות, במובן הזה שאלו תוכלנה לא לקבל חבר לאגודה “אם הוא אינו מתאים למרקם החברים בה”.
התיקונים המוצעים הללו כונו “חוק ועדות קבלה”.
והנה כי כן, התיקון המוצע התקבל כחוק במדינת ישראל, המדובר בתיקון מס’ 8 לפקודת האגודות השיתופיות.
“התיקון קובע רשימת עילות בגינן רשאית ועדת הקבלה לסרב לקבל מועמד ליישוב, ובהן, קביעה כי המועמד אינו מתאים לחיי חברה בקהילה או כי ישנו חוסר התאמה של המועמד למרקם החברתי-תרבותי של היישוב הקהילתי.
עוד קובע התיקון כי אסור לוועדת הקבלה לדחות מועמד מטעמי גזע, דת, מין, לאום, מוגבלות, מעמד אישי, גיל, הורות, נטייה מינית, ארץ מוצא, השקפה או השתייכות מפלגתית-פוליטית”.
האם תיקון זה הוא חוקתי? האם העובדה שלאגודה שיתופית תהיה סמכות לקבוע כי אדם מסוים אינו “מתאים למרקם החברתי של היישוב” מהווה בעצם אפליה פסולה כלפי מיעוטים?
קיראו בהרחבה: על שיוויון בין גברים לנשים בישראל
בכך דן השבוע ופסק בית המשפט העליון בהרכב מורחב יוצא דופן של 9 שופטים.
המדובר בתיק בג”ץ 2311/11 אורי סבח, ואח’ נ’ הכנסת ואח’ (פורסם במאגר דאטה חוק ומשפט).
הדיון בבית המשפט העליון
העתירה שהוגשה לבית המשפט הוגשה ע”י עותרים רבים, לרבות עמותות. העותרים כולם טענו כי התיקון פוגע וסותר את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
כיצד זה פוגע החוק בכבוד האדם? משום שהוא חוק מפלה, המפלה בני מיעוטים.
כמו כן, בעצם האפשרות לקבוע כי אדם מסוים “לא תואם את המרקם החברתי” מהווה בעצם אפליה סמויה ומתן הגמוניה לקבוצות חזקות כלפי קבוצות מיעוט מוחלשות יותר.
חשוב לציין כי התיקון כולל שיקולים נוספים ועמומים לפיהם רשאית ועדת קבלה של ישוב \ קיבוץ שלא לקבל מועמד.
כגון אם “המועמד נעדר יכולת כלכלית להקים בית ביישוב הקהילתי” או אם קיימים “מאפיינים ייחודיים של היישוב הקהילתי” ועוד.
הכרעת בית המשפט העליון
העתירה שהופנתה נגד התיקון לחוק נדחתה, אך היא נדחתה ברוב של 5 שופטים אל מול 4.
חמשת השופטים שפסקו שיש לדחות את העתירה קבעו כי “היא אינה בשלה להכרעה”.
כלומר, הם לא קבעו כי החוק הוא חוקתי אך הם גם לא קבעו כי הוא לא חוקתי. רוב ההרכב הגיע למסקנה כי טרם התקבלו מספיק מקרים כדי לבחון בכלל את השאלה האם התיקון לחוק הוא אכן מפלה.
בלשונו הציורית של הנשיא אשר גרוניס: “בעתירה שלפנינו, היריעה שנגולה הייתה עשירה בהלכה וענייה בעובדות”.
מנגד, ארבעה שופטים שנותרו במיעוט, כן קבעו כי דין העתירה להתקבל.
משמע, כי יש לבטל את התיקון לחוק משום שהוא מפלה. שופטי המיעוט פסקו כי שיקול הדעת הרחב הניתן לועדות הקבלה מעלה חשש כבד לאפליה.
שופטי המיעוט קבעו כי אפילו אם לא התקבלו מספיק “עובדות” (כלומר מקרים שנדונו בוועדות קבלה לאחר תיקון החוק כאמור) עדיין סעיפי התיקון בכללותם יחדיו מתקבצים לידי מארג חקיקתי שתוצאותיו הן מפלות ברמת וודאות קרובה למדי.
סיכום דברים ממצא הציג השופט סלים ג’ובראן שנמנה על שופטי המיעוט:
“די לנו בתוצאה המפלה, גם בהיעדר כוונה, כדי לקבוע שהתיקון מפלה. גם איני מבקש לקבוע כי יוצריו נתכוונו להפלות [..] ההפליה נוצרה על רקע מכלול סעיפיו של התיקון ומנגנון ועדות הקבלה שהם יוצרים. מנגנון זה מקנה שיקול דעת רחב וגמיש מידי לוועדות הקבלה מזה, ואינו נותן בידן כלים מקצועיים מספקים ואמות מידה מדריכות להפעלתו מזה”.
עם הפנים לעתיד
מצד אחד, עשויה להיות סיטואציה של יישוב טבעוני שחבריו מבקשים לשמור על צביונו ועל ערכים המשותפים לכולם.
מנגד, עשויות להיות סיטואציות רבות בהן ועדת קבלה לא תקבל אדם רק בשל גחמה רגעית (שעשויה בנקל להיות בעצם “אפליה סמויה בין אם במודע או לאו”).
התיקון לפקודת האגודות השיתופיות מצד אחד אכן מעניק שיקול דעת רחב מאוד לאותן ועדות קבלה.
מנגד, ייתכן והסייג של החוק האוסר אפליה כן יתברר כמגן אשר ירסן אפליה פסולה.
ימים יגידו.
קיראו בהרחבה: על קשרים ומשוא פנים של שופטים
[…] ועדת קבלה למושב – מפלה או לגיטימי? […]