השתהות בביצוע טיפול רפואי – מקרה רשלנות רפואית לדוגמא

סוג הטיפול רפואי ודחיפותו מבוסס על הנחות בנוגע להתפתחות המחלה. הנחות אלו מתבררות לעתים כשגויות ולא נדירים המקרים בהם אנו שומעים על טעויות בהערכה כאשר בודקים את הגורמים להחמרה במצב או חלילה למותו של החולה. במאמר הבא תוכלו לקרוא על דוגמא למקרה רשלנות רפואית, שעקבות השתהות מיותרת בהענקת טיפול רפואי לאדם.

המאמר נכתב ע”י עורך דין עופר סולר העוסק בייצוג נפגעי רשלנות רפואית ונזקי גוף אחרים.

הטעויות בבחירת הטיפול הרפואי ההולם אינן בהכרח בגדר רשלנות רפואית שכן בחלק מן המקרים ההנחות הללו הינן סבירות.

עם זאת טעויות אלו לעיתים נובעות מסטייה מסטנדרט רפואי סביר וחוסר זהירות ובמקרים אלו ניתן לבסס תביעה בעילה של רשלנות רפואית.

אירוע של השתהות יתר בביצוע בדיקה רפואית, שבסופה גם הובילה למותו של החולה נדון בע”א 8817/06 עזבון המנוח בשטקר נ’ בית חולים סורוקה.

באותו מקרה שינה בית המשפט העליון את החלטתו של בית המשפט המחוזי וקבע כי הייתה רשלנות רפואית בטיפול במנוח.

עניינה של התביעה מקרה בו המנוח לבית החולים עם כאבי ראש עזים ועליה בלחץ הדם, התאשפז למספר שעות ושוחרר לביתו עם כדורים להורדת לחץ הדם.

לאחר שלושה ימים שב המנוח לבית החולים, כשלכאבי הראש מתווספים שיתוק בצד השמאלי של הפנים וירידה ניכרת ביכולת השמיעה.

בעקבות זאת, אושפז המנוח בבית החולים שם התגלו בעיות נוספות בתיפקודו כמו בלבול, קושי בהתמצאות וישנוניות.

יצויין כי במהלך שלושת ימי האשפוז הראשונים אושפז במחלקת אף-אוזן-גרון שלא התאימה למצבו שדרש אשפוז במחלקה הנוירוכירורגית.

בנוסף לאישפוז, בוצעה במנוח בדיקת CT בה נתגלה דימום תת-עכבישי מפושט.

לכן, החליטו הרופאים לבצע במנוח בדיקות רפואיות מקיפות כמו בדיקת אנגיוגרפיה אך בדיקות אלו לא בוצעו לבסוף, בין היתר כיון שהרופאים לא ראו דחיפות בביצוען וכיון שעקב מצבו של המנוח, היה קשה לקבל את הסכמתו מדעת, הנדרשת לביצוע בדיקות פולשניות מסוג זה, והרופאים חיכו למינוי של אפוטרופוס למנוח מטעם בית המשפט.

לאחר עשרה ימי אישפוז, סבל המנוח מהתקף אפילפסיה ושקע בתרדמת, ממנה לא התעורר עד מותו שנקבע חמש שנים מאוחר יותר בעת שהיה מאושפז בבית חולים סיעודי.

בני משפחתו של המנוח הגישו לבית המשפט תביעה בטענה של רשלנות רפואית בטיפול.

בית המשפט העליון בערעור קבע כי מדובר במקרה ברור של רשלנות רפואית וקבע שבמצבים בהם יש הידרדרות קשה ופתאומית, ושהממצאים הראשוניים (כפי שהראתה בדיקת ה-CT) מראים כי מדובר ב”פצצת זמן” עד להידרדרות הבאה אין מקום להשתהות בביצוע הבדיקות הרלבנטיות ואין מקום לחכות להליך משפטי שלוקח זמן כמו מינוי אפוטרופוס ויש לבצע בדיקות שישפרו את מצב החולה גם ללא הסכמה כפי שמתאפשר לפי חוק זכויות החולה.

בית המשפט קבע כי קיים קשר סיבתי ברור בין ההשתהות באבחנה ובטיפול לבין הנזק אשר נגרם למנוח.

בקביעותיו הסתמך בית המשפט בין היתר על חוות דעתו של מומחה רפואי מטעם בית המשפט אשר מונה לבדוק את נסיבות המקרה וערך חוות דעת בה נקבע כי הייתה רשלנות בטיפול.

עוד הוסיף בית המשפט לעילת הרשלנות גם את האשפוז התמוה של המנוח במחלקה לא נכונה בבית החולים בתחילת האשפוז.

בית המשפט העליון הורה להחזיר את התביעה לבית המשפט המחוזי על מנת שזה יפסוק את שיעור הפיצויים לעיזבון המנוח.

בכל מקרה של חשד לרשלנות רפואית בטיפול מומלץ לפנות בהקדם אל עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית על מנת שיבחן את נסיבות המקרה ויעריך את האפשרות של הגשת תביעה לפיצויים.