מערכת הבית המשפטיכולם יודעים שבמקרה של גירושים, בני הזוג המתגרשים צריכים לחלק ביניהם את הרכוש המשותף אותו צברו לאורך שנותיהם המשותפות. לא אחת, עולה הצורך לדון בנושא חלוקתם של נכסים שאחד מבני הזוג קיבל בירושה ובמקרים אלה עולות שאלות מעניינות…
חלוקת הרכוש המשותף הנה אחת הסוגיות המרכזיות וכבדות המשקל במסגרת הליכי הגירושין. מטבע הדברים, מדובר בסוגיה טעונה ורגישה מאד, אשר עלולה לעורר שאלות ומחלוקות רבות בין בני הזוג, במיוחד במידה והם לא ערכו הסכם ממון לפני הנישואים, כפי שלרוב קורה.
בין היתר יש לדון בשאלה מה דינם של נכסי ירושה שקיבל אחד מבני הזוג לפני שנתפתחו הליכי הגירושין בין הצדדים. האם גם אותם יש לכלול במסגרת הרכוש המשותף, למרות שהמדובר בנכסים שמיועדים רק לאותו בן זוג בלבד?
מן הסתם, הנטיה הטבעית תהיה להשיב על שאלה זו בשלילה, שכן אין המדובר בנכסים שנצברו יחדיו על ידי שני הזוג במהלך תקופת הנישואים שלהם ועל כן גם אין מקום לכלול אותם במסגרת רכושם המשותף ולחלק אותו ביניהם.
במציאות כמו במציאות וממש כמו בהרבה סוגיות אחרות הרלוונטיות לדיני המשפחה ולהליכי גירושין, המצב המשפטי הינו מורכב בהרבה.
ראשית, יש לשים לב למועד נישואיהם של בני הזוג: במידה והם נישאו לאחר יום 1.1.1974, חלוקת הרכוש ביניהם תיעשה בהתאם להסדר איזון המשאבים, שהינו הסדר אשר בחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל”ג-1973.
במידה ובני הזוג נישאו לפני יום 1.1.1974 אזי חלוקת הרכוש ביניהם תיעשה בהתאם להלכת השיתוף, שהנה הלכה פרי הפסיקה.
ככלל ובהתאם לשתי שיטות חלוקת הרכוש הללו, נכסי הירושה אינם אמורים להיכלל במסגרת הרכוש המשותף של בני הזוג. כך גם קובע סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג.
כלל זה חל גם על מתנות שכל אחד מבני הזוג קיבל בנפרד במהלך הנישואים וכן על נכסים שהיו לכל אחד מבני הזוג לפני הנישואים.
כל סוגי הנכסים הללו, אשר מוחרגים מהרכוש המשותף, מכונים בפסיקה נכסים חיצוניים. הטעם להחרגת נכסי המתנות והירושה מהרכוש המשותף נובע מההבנה לפיה מי שנותנים מתנות ו/או ירושות לאחד מבני הזוג נכסים, שהנם בדרך כלל גם ההורים שלהם, מן הסתם לא יתכוונו שאותם נכסים יגיעו בסופו של דבר למי שאותו בן הזוג מבקש להתגרש ממנו.
עם זאת, לכלל האמור, לפיו נכסי הירושה של אחד מבני הזוג אינם נכללים ברכוש המשותף, נקבע חריג בפסיקה ולפיו נכסי הירושה ייכללו ברכוש המשותף במידה ויוכח שלבן הזוג היורש היתה כוונה ליצור שיתוף לגביהם.
כך נקבע על ידי בית המשפט העליון במסגרת ההליכים רע”א 8672/00 אבו רומי נ’ אבו רומי ובהליך ע”א 7687/04 ששון נ’ ששון. לפיכך, כל עוד לא הוכחה כוונת שיתוף לגבי כספי הירושה, הם לא יכללו ברכוש המשותף של בני הזוג, אלא יחשבו כרכושו האישי והנפרד של כל אחד מבני הזוג.
אולם, במידה והוכחה כוונת שיתוף לגבי נכסים אלו, הם יטמעו בתוך הרכוש המשותף ועל כן גם הם יחולקו שווה בשווה בין הצדדים.
ניתן להוכיח קיומה של כוונה ליצור שיתוף בנכסי הירושה מצד בן הזוג היורש בדרכים שונות.
כאשר מדובר בכספים שהתקבלו בירושה, ניתן להוכיח קיומה של כוונת שיתוף לגביהם כאשר בן הזוג היורש העביר אותם לחשבון בנק שמשותף לו ולבן הזוג השני, ו/או במידה והכספים שימשו לצורך רכישת נכס לשימושם המשותף של שני בני הזוג.
כאשר מדובר בנכס נדל”ן שהתקבל בירושה, כגון דירת מגורים, אזי ברוב המקרים בהם נקבע על ידי בית המשפט כי אכן הוכחה כוונה ליצור שיתוף לגביו, הדבר אירע כאשר בן הזוג שאיננו היורש של הדירה, הוכיח שגם הוא התגורר בדירה במשך שנים רבות וכן ביצע בה השקעות מכספו הפרטי או מחשבון הבנק המשותף של שני הזוג על מנת להשביח את הנכס, או על מנת לשפץ או לתקן אותו.
עם זאת, ניתן להוכיח את כוונת השיתוף לגבי הדירה גם באמצעים אחרים, כגון כאשר בן הזוג היורש יצר לגביה כל מיני הבטחות במצגים אקטיביים, אשר בן הזוג השני יכול היה להסתמך עליהם כאילו נוצרה כוונת שיתוף לגביהם.
לעומת זאת, במידה ובן הזוג היורש הקפיד להרחיק את נכסי הירושה שהוא קיבל מההתנהלות המשותפת לו ולבן הזג השני, רשם אותם על שמו בלבד ובמיוחד אם הוא אף לא טרח לספר עליהם לבן הזוג השני והסתיר ממנו פרטים אודותיהם, אזי ייקבע כי לא הוכחה כוונה ליצור כוונת שיתוף לגביהם.
כך גם ייקבע במידה ונכסי הירושה התקבלו בידי בן הזוג היורש זמן קצר יחסית לפני שהוחל בהליכי הגירושין בינו לבין בן הזוג השני
קראו עוד בנושא:
גירושין בהליך גישור – כל הייתרונות של מדשר על פני סכסוך משפטי יקר, ארוך ומפרך…
גירושין במגזר הדתי – למה יותר ויותר זוגות דתיים מתגרשים ואיך זה מסתדר עם ההלכה?
הפייסבוק בשירות הבוגדים והמתגרשים – איך שינו הרשתות החברתיות את הכללים והתפיסה שלנו.