מערכת הבית המשפטיהאם ספרון שהוצא בשנת 2009 ובו ביקורת על ההתנחלויות שהוקמו בשטחי הגדה המערבית, ועל העלות הכספית שלהן, מהווה הוצאת לשון הרע כלפי מי שבמשך חייו פעל להקמתן? בשאלה זו דן בית משפט השלום בירושלים בתביעת פיצויים שהוגשה ע”י אהרון דומב, תושב קריית ארבע, ומי שביצע תפקידים רבים במועצת יהודה ושומרון.
המדובר בהליך ת”א (ירושלים) 16170-03-11 דומב נ’ יניב ואח’.
עובדות המקרה שהוביל לתביעה
הנתבעים, אלדד יניב, שמואל הספרי וד”ר גדי טאוב פרסמו ספרון המכונה “השמאל הישראלי”. הספרון עוסק בשלל סוגיות מדיניות וחברתיות. במסגרת הספר הם מתארים את הכישלון של ממשלות ישראל ובמיוחד של הימין הישראלי בהיבטים חברתיים, עיירות פיתוח, ענייני חוץ ועוד.
באחד הפרקים בספר, עוסקים המחברים בביקורת חריפה על מפעל ההתנחלויות בשטחי הגדה המערבית, כאשר לטענתם ההתנחלויות הן מכשול לשלום, לא חוקיות, ומסבות נזק רב למדינת ישראל.
קראו בהרחבה: גבולות 67 מבחינה היסטורית וגיאוגרפית
בפרק נוסף המופיע בספר, מקדישים המחברים ביקורת רבה כלפי התובע ועוד כמה אנשים המהווים פעילים בולטים בכל הנוגע להתיישבות בגדה המערבית. יבואר כי התובע לא מוזכר בשמו המלא בספרון, אלא בכינויו “דומפה”.
בין הדברים שנכתבו בספר, בגינם הוגשה התביעה, נציג את הציטוט הבא כפי שתואר בפסק הדין:
“תגידו תודה לדומפה, ולרשטיין וזמביש. בקומבינות, שקרים, לחצים, איומים הם הפכו את ממשלות ישראל לדורותיהן, משמאל ומימין, לקבלן הביצוע של מועצת יש”ע.
אם זה לא יפסק ובאבחת סכין, תוך כמה שנים יוחלף סופית הקוד הגנטי של המדינה ונוכרז כולנו כהתנחלות אחת גדולה. קצת יהודים והמון ערבים. כבר שנים שהמתנחלים גורמים לנו לבנות את המדינה הפלשתינאית שתקום – על חשבוננו”.
בתביעה התייחס התובע לכלל האמור בפרק, החלק המצוטט מהווה רק חלק קטן ממנו.
התובע טען כי הדברים מוציאים את דיבתו, במובן הזה שיש באמור כדי להכפיש אותו, ולבזות אותו בעיני הבריות.
לשון הרע או הבעת דעה לגיטימית?
חוק איסור לשון הרע קובע בסעיף 1 כי לשון הרע כלפי אדם הוא פרסום שעשוי “להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו”.
הנתבעים טענו כי מדובר בהבעת דעה לגיטימית ופוליטית, בנוסף טענו כי מדובר בתביעה מסוכנת משום שתכליתה היא סתימת פיות.
לטענתם התביעה היא ניסיון להלך אימים על כל מי שחולק על דעתו ותפיסת עולמו. זאת בשים לב לכך שמדובר בוויכוח פוליטי לגיטימי.
הכרעת בית המשפט
בית המשפט קבע תחילה שאין מדובר בכלל בפרסום כולל המהווה לשון הרע, וגם לא פרסום פרטני המקיים את יסודות העוולה.
בית המשפט קבע שמקריאת הספר אפשר להבין בנקל שהוא מתייחס רק לגישתם המדינית של המחברים ותו לאו. נקבע כי המחברים מציגים את תפיסת עולמם כתפיסה צודקת יותר, הרואה באדם את המרכז, זאת בניגוד למתנחלים ובוני ההתנחלויות.
עוד קבע בית המשפט, כי מכלול הפרק מעיד על אמירה פוליטית בלבד, בקבעו שניתן להבין מהספר לגופו שהוא מתייחס בכלל למפעל ההתנחלויות בשטחי הגדה המערבית.
בית המשפט קבע כי למחברים יש תפיסת עולם מגובשת הרואה בהתנחלויות כמכשול לשלום. עסקינן בדעה לגיטימית, ודעה פוליטית לגיטימית.
גם ברמה המשפטית עקרונית קבע בית המשפט כי חופש הביטוי בנסיבות הללו גובר בהרבה על זכותו של התובע לשם טוב.
לא זו בלבד, קבע בית המשפט כי הספר מתייחס לסוגיות המצויות בגרעין הקשה של מחלוקת אידאולוגיית הקיימת במדינת ישראל – בין אזרחיה.
עם זאת, הוא נועד לבטא אך ורק את דעתם של מי שחיברו את הספר.
בנסיבות הללו קבע כאמור בית המשפט כי זכותם של המחברים לחופש ביטוי גוברת על זכות התובע לשם טוב.
הבעת דעה פוליטית היא עניין לגיטימי במיוחד בנסיבות הללו, וזו הייתה נקודת המוצא לאורה הכריע בית המשפט בנסיבות הללו.
בית המשפט קבע כי דין התביעה להידחות. אך הוא לא הסתפק בכך, אלא ביקר את התובע בחריפות וקבע כי לא היה כל מקום להגיש את התביעה הזו ולהטריח את הנתבעים בקיומו של הליך משפטי.
מורת רוחו של בית המשפט באה לידי ביטוי בהטלת הוצאות משפט גבוהות מאוד בשיעור של 30,000 ₪ לכל הנתבעים בנפרד.
המסקנה
טוב עשה בית המשפט שדחה את התביעה, טוב עשה בית המשפט שהבהיר כי מחלוקת פוליטית והבעת דעה היא עניין לגיטימי.
טוב עשה בית המשפט שהטיל הוצאות גבוהות על התובע, והעביר מסר חברתי חשוב, לפיו אין לבזבז את זמנו של בית המשפט וצדדים בתביעות סרק שכלל לא היה מקום להגישן.
קראו בהרחבה: על חלב רפתנים ולשון הרע