ענישה על עבירות תעבורה חמורות בישראל

בתקופה האחרונה קיימת אווירת “עליהום” על נהגים בישראל. לעיתים נראה כי כל נהג שלא נתן אות בזמן, הוא רוצח פוטנציאלי אשר יש להרחיקו מייד מהכבישים במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב להרחיקו מהחברה לחלוטין, באמצעות עונשי המאסר. השותפים לחגיגה הזו הם, משטרת ישראל, התקשורת, ומערכת המשפט בעל כורחה.

שיקולי הענישה בתעבורה

במצב הרגיל ללא אווירת “עליהום” הנוכחית השוררת על נהגי ישראל, ישנם שיקולים רבים בענישה של נהג העובר עבירת תנועה. בין יתר השיקולים ניתן למנות, חומרת העבירה, עברו התעבורתי של הנהג, מצבו הכלכלי, המשפחתי ועוד שיקולים של נפרט כאן.

בתקופה האחרונה התווסף לשיקולי ההחמרה הענישה שיקול משמעותי נוסף, והוא הרעש התקשורתי סביב כל מקרה תאונה או עבירת תנועה חמורה.

אנחנו כבר רגילים לעובדה כי התקשורת קובעת את אשמתו של אדם ואת מידת עונשו, עוד בטרם ניתן לו יומו בבית המשפט.

שיקולי משטרת ישראל ומערכת התביעה

החל מתחילת שנת 2012 הוגדרו מספר עבירות כגון נהיגה בפסילה, נהיגה בשכרות עם ערכי אלכוהול גבוהים, נהיגה במהירויות גבוהות במיוחד, כעבירות “תלתן”. עבירות אלו מוגדרות כעבירות חמורות ומשטרת ישראל באמצעות מערך התביעה מביאה את הנהג לשיפוט מהיר תוך דרישה להטלת עונש מאסר בפועל בחלק גדול מן המקרים.

דרישות מאסר אלו עולות למרות העובדה כי רוב נההגים המואשמים, לא ביצעו את המעשים עם מחשבה פלילית ובכוונה לגרום לנזק, ואף בחלק מן המקרים דרישות אלו נענות בחיוב על ידי מערכת המשפט באופן המנוגד לחוק.

מדוע באופן המנוגד לחוק? משום שהמחוקק קובע באופן מפורש כי לא ניתן לקבוע מאסר בגין עבירות אחריות קפידה (רובן המכריע של עבירות תעבורה נמנות עם עבירות אחריות קפידה) ולמרות קביעה זו עדיין בתי המשפט מפעילים את עונש המאסר גם בגין עבירות אילו.

השופטים שבויים בידי המשטרה והתקשורת

במדינה דמוקרטית המתנהלת באופן תקין, שיקול ביקורת שמנחה את השופטים הוא ביקורתה והנחייתה של הערכאה הגבוהה יותר. כאן בישראל כאמור, בנוסף לערכאה הגבוהה יותר ישנו עוד שיקול נוסף והוא הביקורת התקשורתית והציבורית על החלטותיהם של השופטים.

ישנם לא מעט מקרים שמתפרסמים רק תוצאת המשפט שהיא לכאורה ניראת מקלה, ולא מובא לידיעת הציבור מהן הסיבות לכך שניתן גזר דין שהוא מקל.

חשוב להבהיר כי לא ניתן להציג בפני הציבור מהם הכשלים הראייתיים בתיק אשר ניהולו יכול להביא לזיכוי הנאשם לחלוטין, ובעצם הענישה המקלה היא הישג עצום עבור התביעה.

לא ניתן להביא לידיעת הציבור את כל שיקולי הענישה המנחים את השפוטים בבואם לגזור את דינו של נאשם.

ישנם מקרים רבים שמאז קרות האירוע מסוים ועד שאדם מובא למשפט, משטרת ישראל מצליחה באמצעות התקשורת לקבוע את זהותו של הנאשם, מידת חומרת העבירה, תוך הצגת מצבם של הנפגעים ודעותיהם בעניין מידת הענישה הראויה.

למען ההגינות אציין כי כלל לא בטוח כי ההתנהלות שמוצגת כאן, היא התנהלות מכוונת של משטרת ישראל בכדי לקבוע תוצאות משפט.

כאן נשאלת השאלה, איזה מרווח שיקול דעת נשאר לשופט בבואו לקבוע את זהות הנאשם, ואת מידת עונשו? אני סבור כי התשובה לשאלה זו הינה ברורה.

הסנגור והתביעה בתווך

משטרת ישראל באמצעות מערך התביעה מממשת את מדיניותה המחמירה. התביעה מקבלת הוראה ממפקדים בכירים, איזו ענישה לדרוש בכל עבירה ועבירה. יוצא כי התביעה במשטרת ישראל נשארת ללא שיקול דעת עצמאי גם במקרים שהיא סבורה כי יש לדרוש ענישה פחות מחמירה.  היא לא תעשה כן משום שהיא מחויבת לפעול על פי הוראות מהדרג הגבוה.

בכל מערך השיקולים, הסנגור נשאר חסר אונים. במרבית המקרים הסנגור והתובע יחד מבינים כי הענישה היא מחמירה מאוד, אולם אין מנוס מלקבל את הגזירה. בלא מעט מקרים שישנם כשלים בתיק הדילמה של הסנגור היא קשה יותר, זאת משום שאם ינהל הוכחות, הוא חושף את לקוחו לענישה כפולה, במקרה של הרשעה.

מדוע ענישה כפולה? זאת משום שהוא העז לנהל הוכחות ולבזבז את זמנו של בית המשפט מבלי שהיה בטוח שהוא יכול לזכות את לקוחו.

הפסיקו להשפיע על שיקול דעת השופטים באמצעים לא לגיטימיים

החזירו לשופטים את שיקול הדעת! תנו לשופטים לפעול על פי צו מצפונם. תנו להם להפעיל מערך שיקולי ענישה אינדיבידואליים אשר מותאמים לכל אדם ועל פי נסיבותיו האישיות.

אל תהפכו את שופטי ישראל למכונות ללא שיקול דעת, אשר חוששים מקבלת החלטות וביקורות ציבוריות. לצורך המחשת הסוגיה אביא דוגמא של דיון הארכת מעצר של נהג שהואשם בנהיגה בפסילה אשר התנהל בבית משפט לענייני תעבורה בחיפה. לרגע במהלך הדיון הרגשתי שמדובר בהארכת מעצרו של רוצח מסוכן או אנס סידרתי.

חשוב כאן להבהיר כי היה מדובר באדם ללא רישום פלילי בעברו וגם ללא עבר תעבורתי מכביד. על מנת לשחררו למעצר בית לילי נאלצנו להביא 3 ערבים ביניהם אחיו, מנהלו בעבודה, ועמיתו לעבודה של הנאשם עם תנאי של פיקוח צמוד בכל רגע נתון שחלילה לא יטול הגה לידיו ולא ינהג.

במהלך הדיון ראיתי את התחבטויותיו של כבוד השופט שדן בבקשה. היה ברור כי אחד מחששותיו הכבדים היה, “מה יקרה אם הוא יטול הגה לידיו, ינהג, וחלילה יהיה מעורב בתאונה קטלנית?” עם אילו ביקורות הוא יצטרך להתמודד?

כאן מתבהר בצורה ברורה מהן הדילמות הקשות ששופט צריך להתמודד עמן יומיום לצורך הפעלת האיזון הנכון בין שמירה על זכויות הנאשם, ביטחון הציבור, לבין השיקול החדש שהוא הביקורת התקשורתית הקשה על מערכת שיקוליו.

השופט נאלץ להכריע בין החשש הזה לבין שמירה על זכותו של הנאשם לפגיעה מינימאלית בחירותו ומתן אפשרות לנאשם גם בזמן המעצר לפרנס את אשתו ושלושת ילדיו.

יוצא כי מערכת המשפט בעל כורחה שבויה בידי המשטרה שמנווטת את הספינה באמצעות הרעש התקשורתי סביב כל אירוע חמור ככל שלא יהיה.

צריך לזכור כי כל אחד מאיתנו, אפילו המקפידים ביותר יכול להיות מעורב בתאונה או להיות בין מבצעי עבירות תעבורה. זאת משום שעבירות תעבורה מבוצעות ללא כוונה תחילה וללא מחשבה פלילית. לא בכדי המחוקק קבע כי לא ניתן לקבוע בגינן מאסר.

השאלה היא, האם הייתם מעוניינים לעבור “לינץ” תקשורתי, אשר בו יקבעו את אשמתכם ואת עונשכם עוד בטרם ניתן לכם יומכם בבית המשפט?

השאלה הבאה היא, איזה סיכוי יהיה לכם למשפט הוגן, לנוכח הלינץ והטקס התקשורתי המשפיל מידי יום ביומו, ולנוכח העובדה כי השופט שישפוט אתכם, הוא בעצמו חשוף לתקשורת אשר קבעה כבר את האשמה והעונש?

המאמר נכתב על ידי: עו”ד גל מוטאי – מתמחה בדיני התעבורה

הסתבכת בגלל עבירות תעבורה? לחץ כאן: עורך דין תעבורה לרשותך!

קריאה נוספת בנושאים קרובים:

האלימות הלגיטימית והקורבנות הנשכחים – מאת עורך דין גל מוטאי
נהג חדש – תקנות וחוקים הרלוונטיים לעשרות אלפי נהגים חדשים בישראל
ביטול קנסות תעבורה – כל מה שצריך וניתן לעשות אם קיבלת דוח תעבורה