נהיגה בשכרות – החוק, פסקי דין ואכיפה

נהיגה בשכרות אינה בין הגורמים העיקריים לתאונות דרכים עם נפגעים (הראשון היה ונותר – אי שמירת מרחק). עם זאת היא זוכה לסיקור נרחב עקב עלייה במספר התאונות הקטלניות שנגרמו בשל נהיגה בגילופין וכמו כן, עקב עלייה בצריכת האלכוהול בשנים האחרונות. 

נהיגה בשכרות- החוק היבש

ע”פ תקנה 169 לתקנות התעבורה, תקרת אחוז האלכוהול המאפשר נהיגה, עומדת על 0.05% אלכוהול בדם או 240 מיקרוגרם בנשיפת ליטר אוויר.

בדיקת הנשיפה היא הבדיקה המקובלת והאפקטיבית  היום לבדיקת שיעור האלכוהול ותקנות שנחקקו בשנת 2005 מאפשרות לשוטרים לערוך בדיקות אלכוהול לפי שיקול דעתם הבלעדי.

פירושו של דבר, שזכותו של שוטר לבצע בדיקת אלכוהול לנהגים גם אם אלו לא עברו על אחד מחוקי התעבורה.

ע”פ תקנות אלו, נהג אשר נמצא נוהג כשבגופו אלכוהול ברמה גבוהה מהמותר, רשיונו נפסל אוטומטית ל- 30 יום. וע”פ החוק, בית המשפט מחוייב לפסול ל- 24 חודשים לפחות את רשיונו של נהג שהורשע בנהיגה בשכרות.

ב- 2006, סעיף 62 לחוק התעבורה מציין כי שנהיגה בשכרות מאפשרת השבתה מנהלית של כלי הרכב בו העבריין נהג. סעיף 64 במסגרת חוק התעבורה קובע גם כי סירוב להיבחן לאחוז אלכוהול גבוה בדם (כלומר, סירוב הנהג לנשוף למכונה) פירושו- הודאה בנהיגה בגילופין.

החוק היבש במבחן הרטוב

החוקים הקיימים בנוגע לנהיגה בשכרות מותירים מרחב תמרון גבוה עבור השופטים ובמקרים רבים, עברו הנקי של נאשם מהווה עילה להפחתת פרק זמן לא מבוטל של תקופת המאסר ולעתים- אף להמרת תקופת המאסר לעבודות שירות.

בתיק בד”מ 138/07 – נידון מקרה של עובד מדינה אשר דיווח על הוצאות אחזקה ונסיעה ברכב פרטי, על אף שלאחר שנתפס נוהג תחת שכרות כבר בוצעה שלילת רשיון נהיגה. העובד פוטר, קיבל נזיפה חמורה, נמנע עליו מלעסוק בשירות המדינה למשך שלוש שנים וכן הוא חוייב לשלם החזר הוצאות בסך של כ-18,000 ש”ח.

על הנהיגה בשכרות, קיבל הנאשם הנ”ל פסילת רשיון לתקופה של שנתיים וחצי וכן שלושה חודשי עבודות שירות. יש לציין כי עונש זה נפסק משום שהנאשם הורשע בנהיגה בשכרות שנתיים קודם לכן בעבירה נפרדת.

הרושם המתקבל הוא שלפחות במקרה זה, נדמה שעבירת הדיווח השקרי לשירות המדינה גוררת עמה עונשים חמורים בהרבה מאלו הניתנים על דפוס של נהיגה בשכרות. העובדה כי הנאשם לא היה חייב לרצות זמן בכלא או לשלם קנס מעוררת תמיהה לגבי אופן הניצול של מרחב התמרון באמצעי הענישה.

הפגיעה באפקטיביות האכיפה נעוצה גם בבירוקרטיה הישראלית. שנתיים לאחר שסעיף 64  לחוק התעבורה (המחייב נהגים לעבור בדיקת אלכוהול אם הם נדרשים לעשות כן) נפסקו לפחות שני פסקי דין (014689/06 – מדינת ישראל נגד עופר שלם ו- 7953/06 סטפנוב נ’ מדינת ישראל) אשר פסלו הרשעות נהיגה בשכרות על סמך בדיקת המכשיר (המכונה “ינשוף”) משום שהמכשיר לא פורסם ברשומות.

רק ביולי 2007, עם פרסום המכשיר ברשומות ביחד עם רשימת משקאות משכרים, הוחל החוק.

מסתבר שגם פגיעה באנשי חוק הנובעת מנהיגה בשכרות אינן מבטיחות ענישה מרתיעה. בית המשפט השלום בת”א גזר שישה חודשי עבודות שירות, פסילה בפועל של 14 חודשים והתחייבות של 20,000 ₪ שלא לנהוג בשכרות על אדם שב- 17/10/08 נתפס נוהג בשכרות וללא רישיון רכב תקף ובנוסף לכך, תקף את השוטרת ונמלט מהניידת המשטרתית.

שיפוט לקוי – בכביש ובבתי המשפט

תקנות התעבורה אינן חפות מפרצות ורבים זוכו מההאשמה הן בשל ספקות בתקפות בדיקת המכשיר הינשוף והן בשל פרק זמן קצר מדי בין ביצוע הבדיקה ובין שתיית האלכוהול (ע”פ החוק, יש להמתין כרבע שעה בין שתיית האלכוהול לביצוע הבדיקה). בית הדין לתעבורה בפ”ת (תיק 7900/06) זיכה נהג מעבירת נהיגה בשכרות על סמך שיקול זה לבדו.

גם הפסילה המינימלית ל- 24 חודשים אינה חקוקה בחושן. החריגה מתאפשרת ע”י הורדת חומרת האישום מ-“נהיגה בשכרות” ל- “נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים”.

פסקי דין מוכיחים כי במספר לא מבוטל של מקרים, הענישה על עבירות נהיגה בשכרות היא מינימלית ולעתים אף פחותה וכי כל עוד לא נגרמה תאונה עם נפגעים, סיכוייו של נאשם להיענש במלוא חומרת הדין עבור עבירה מסכנת-חיים זו, קלושים ביותר.

נתפסת נוהג בשכרות? לחץ כאן לקבלת יעוץ משפטי.