מערכת הבית המשפטיבמסגרת הדיון בבית המשפט בתביעות רשלנות רפואית, עולה כמעט תמיד השאלה לגבי “טיפול רפואי סביר”. האם המטפל קיבל טיפול רפואי סביר או שמה המדובר בטיפול החורג מאמות מידה סבירות, שאז יתכן והמדובר במקרה של רשלנות רפואית. אבל כיצד קובעים אמות מידה להגדרתו של טיפול רפואי סביר?
לאורך השנים עול הקו ברור בפסיקת בית המשפט, לפיו יש לבדוק האם ניתן למטופל / לתבוע טיפול רפואי סביר בהתאם לאמות המידה הנהוגות בתחום הרפואי הספציפי בתקופה שבה קיבל התובע את הטיפול נשוא התביעה.
בדיקות אלו ומסקנותיו של בית המשפט מתבססות לרבו על חוות דעת של מומחים רפואיים באותו תחום ספציפי.
ליחצו כאן וקיראו על ההבדלים בין עדות מומחה לעדות רגילה בבית משפט
מה זה אומר? מאחר ומדע הרפואה מתפתח ומתקדם משנה לשנה, צריך לבחון האם התובע שטוען לרשלנות רפואית קיבל טיפול רפואי הולם, בהתאם לרמת הידע והטיפולים הרפואיים השכיחים, באותה התקופה שבה קיבל את הטיפול הרשלני לכאורה.
מקרה לדוגמא המסביר את אמות המידה לבחינת “טיפול רפואי סביר”
בבוא בית המשפט להכריע האם הצוות הרופאי התנהג לפי אמת מידה סבירה או התרשל על בית המשפט לבחון בין היתר את מלוא המידע שעומד בפני הצוות הרפואי המטפל באותה עת.
הלכה זו, ידועה ומקובלת זה מכבר ומעת לעת בית המשפט נדרש לדון בה שוב בתביעת רשלנות רפואית בעניין ר.ג נ’ משרד הבריאות ואח’.
בשנת 2004 משרד הבריאות נתן אישור לשימוש ב-TPA – TISSUE PLASMINOGEN ACTIVATOR למי שלקו באירוע מוחי איסכמי.
הטיפול בתרופה זו הינו טיפול טרומבוליטי – טיפול שנועד לנסות ולהמיס את קריש הדם שגרם לאירוע המוחי מהר ככל שניתן, וזאת במטרה למזער ככל שאפשר את הנזקים שנגרמו או עלולים להגרם לרקמת המוח, כתוצאה מאי אספקת דם וחמצן הנגרמים מהאוטם.
התובעת, בת 51, התעוררה באחד הימים בשנת 2005 לפנות בוקר כאשר היא סובלת מלחץ חזק באוזן שמאל, פיה מעוות, כאבי ראש חזקים וכן חולשה בצד השמאלי של גופה.
התובעת העירה את בעלה כדי שיזמין אמבולנס, וזה פינה את התובעת אל בית החולים “אסף הרופא“. כעבור מספר דקות הגיעה התובעת לחדר המיון של בית החולים, פלג גופה השמאלי היה משותק כמעט לחלוטין, והעיוות בפיה החמיר. אבחון הרופא התורן העלה כי התובעת לקתה בשבץ מוחי – CVA CEREBROVASCULAR ACCIDENT.
הרופא הורה על בדיקת C.T. לאיזור הראש וכן על אשפוז של התובעת במחלקה הנאורולגית. תוצאות הבדיקה היו תקינות, והתובעת הופנתה למחלקת הנוירולוגיה. התובעת קיבלה טיפול בתרופה אספירין – Aspirin 300, על פי הוראות הרופא.
לאחר מספר שעות התובעת החלה להרגיש החמרה נוספת במצבה כך שיד ורגל שמאל השתתקו לחלוטין, וכן כאבי הראש התחזקו. התובעת הופנתה לבדיקת C.T. מוח נוספת ועתה נמצא אוטם של כלי הדם, דבר שלא נראה בבדיקה הקודמת.
כעבור מספר ימים התובעת שוחררה לביתה בעודה סובלת משיתוק של יד ורגל שמאל, פיה נותר מעוות ומצבה הנפשי הלך והדרדר. התובעת הופנתה לאשפוז בבית החולים השיקומי “רעות” למשך כשנה.
כיום, התובעת סובלת מהגבלה ביד שמאל וברגל שמאל, המלווה בכאבים בעורף בכתף ובקרסול. לטענת התובעת, נגרמו לה גם נזקים פסיכולוגים. התובעת הגישה תביעת רשלנות רפואית כנגד משרד הבריאות – מדינת ישראל, בית חולים “אסף הרופא”, וכן כנגד הצוות שטיפל בה במהלך אישפוזה.
התובעת טענה כי ניתן לה טיפול שלא הלם את מצבה הרפואי, שכן היה לטפל בה בתרופת TPA, שהינה תרופה אשר ממיסה קרישי דם. לו טופלה בתרופה זו לטענתה המגובה בחוות דעת מומחה רפואי, היה נמנע ממנה הנזק הרפואי החמור שנגרם לה.
לטענתה הצוות הרפואי לא נהג בתובעת לפי אמות המידה הרפואיות המקובלות ומכאן התרשלותו המקצועית כלפי התובעת.
התובעת הוסיפה לטעון כי בעת הגעתה לחדר המיון לא נערכה לה בדיקה קלינית, לא נבדקה לאחר האירוע השני בעודה מאושפזת ולא באירוע השלישי, תוך שאירועים אלו פגשו את התובעת בעודה מאושפזת במחלקה.
עוד טענה התובעת כי לא ניתן לה מידע אודות אפשרות קבלת טיפול בתרופה TPA ובכך פגעו למעשה ביכולה ליתן הסכמה מדעת לטיפול הרפואי שניתן לה.
התובעת טענה כי במצב דברים זה היה על הנתבעים להעבירה לבית חולים אחר אשר סיפק טיפול ב-TPA.
אמות מידה לטיפול רפואי סביר – פרקטיקה נהוגה בתחום רפואי ספציפי
הנתבעים טענו כי הטיפול שניתן לתובעת היה טיפול מקצועי מיומן שתאם לפקרטיקה הרפואית הנהוגה והמקובלת באותה עת. באותה תקופה בית החולים לא השתמש ב-TPA לטיפול, השימוש בו לא נכלל ברשימת התרופות הניתנות באופן שוטף על ידי בית החולים.
הנתבעים הוסיפו וטענו כי לאחר קבלת הטיפול בתרופה אספירין חל שיפור מסויים במצבה ולכן לא היה מקום לתת לה טיפול ב-TPA והיא אושפזה.
בנוסף, על פי הבדיקות שנערכו לתובעת עת הגיעה לחדר המיון של בית החולים לא הצדיקו טיפול בתרופה TPA, ולכן יש לראות כי הטיפול שניתן לתובעת היה מיומן ביותר תוך הפעלת שיקול דעת של רופאי המחלקה.
לטענתם אין קשר סיבתי בין ההתרשלות שהתקיימה לטענת התובעת לבין הנזק שנגרם לה.
בית המשפט קבע כי התובעת לא הוכיחה קיומו של קשר סיבתי בין הרשלנות הרפואית הנטענת על ידיה לבין הנזק שנגרם לה, שכן לא עלה בידי התובעת להוכיח כי לו ניתן לה הטיפול בתרופה TPA בעת שהגיעה לבית החולים לא היה נגרם לה הנזק שאירע. על כן יש לדחות את תביעתה.
בית המשפט המשיך וציין את ההלכה הידועה זה מכבר כי בעת בחינת התנהגות של הצוות הרפואי לצורך הכרעה האם התרשלו, הדברים ייבחנו על פי נורמות התנהגות העדכנית המקובלת באותה עת בעולם הרפואה.
המסקנה לדעת בית המשפט בעניין זה היא כי הטיפול באמצעות התרופה TPA באותה עת לא היה נהוג כדבר שבשגרה בבתי החולים בישראל ובעולם, ולכן לא ניתן לומר כי הצוות הרפואי התרשל.
אם כן משלא הוכחה התרשלות וכן לא הוכח קשר סיבתי יש לדחות את התביעה. נוכח מצבה הרפואי של התובעת לא נפסק צו להוצאות.
מאמר זה נכתב באדיבותו של עורך הדין עופר סולר, המתמחה בייצוג נפגעים והגשת תביעות רשלנות רפואית.
לעו”ד סולר ניסיון רב שנים בניהול תיקי רשלנות רפואית מורכבים, במסגרתם השתתף בדיונים רבים בבית המשפט (בערכאות השונות) ובין השאר דן בנושא אמות המידה לטיפול רפואי סביר.
בכל מקרה שבו עולה חשש לפגיעה עקב רשלנות רפואית, יש להקדים ולפנות להתייעצות אישית עם עו”ד מיומן, קודם לביצוען של פעולות כלשהן. עו”ד עופר סולר ישמח לענות לשאלות בכל הנוגע לרמתו וסבירותו של הטיפול הרפואי שקיבלת.
לפניות אל משרדו של עו”ד סולר חייגו: 03-6081818
קיראו עוד בנושאים קרובים:
[…] בין היתר הובאו טענות למקרים בהם נדחו בקשות לדחיית מועד דיון במקרים של ברית מילה של בעל דין, או מקרה של עורך דין שנאלץ לעבור טיפול רפואי. […]