נוהל אי דחיית דיונים בבימ”ש – מוצדק?

כבוד נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס, אישר נוהל דחיית דיונים אשר יש רבים הרואים בו כנוקשה מאוד, ומקשה מאוד על עורכי דין. נוהל זה מכונה נוהל דחיית דיונים, הוא ניתן בתחילה על ידי נשיאת בית המשפט העליון בדימוס, דורית בייניש והוא הורחב על ידי הנשיא הנוכחי. האם הנוהל מוצדק והאם ניתן בסמכות?

הנוהל בעיקרו קובע כי אין לדחות דיונים בתיקי בית משפט, אלא במקרים חריגים. בנוסף, קובע הנוהל שיקולים כלליים בגינם ידחה בית המשפט דיון.

מדובר בשיקולים צרים הנוגעים לנסיבות אישיות של בעל דין או עורך דין של אחד הצדדים.

המציאות על פניו מלמדת ששופטים בערכאות הנמוכות, נוטים שלא לדחות דיונים, מה שמקשה לכאורה על עורכי דין רבים המנהלים תיקים שונים בבתי משפט שונים.

בין היתר הובאו טענות למקרים בהם נדחו בקשות לדחיית מועד דיון במקרים של ברית מילה של בעל דין, או מקרה של עורך דין שנאלץ לעבור טיפול רפואי.

השבוע, ניתן פסק דין בעתירה שהוגשה נגד נשיא בית המשפט העליון, בטענה שהנוהל ניתן על ידו שלא בסמכות.

המדובר על הליך בג”ץ 4703/14 עו”ד מיכאל שרון נ’ נשיא בית המשפט העליון.

טענות העותר בקצרה

כאמור, טען העותר שהנוהל ניתן לא בסמכות, משום שמדובר בהוראה שלא ניתן לראותה כנוהל פנימי אלא כתקנה או חקיקה ראשית.

לשיטתו של העותר חוק יסוד: השפיטה לא מסמיך את נשיא בית המשפט העליון לקבוע נוהל רחב כל כך.

עוד טען העותר כי הנוהל כובל את שיקול דעתם של שופטי הערכאות הדיוניות, ברמה שפוגעת בזכויות חוקתיות של בעלי דין ועורכי דין.

גם לשכת עורכי הדין ביקשה להצטרף להליך, במסגרת טענותיה היא הצטרפה לטענות העותר.

סמכות שיפוט

במדינת ישראל, כבמדינות דמוקרטיות רבות אחרות, נהוגה הפרדת רשויות. ישנה הרשות המבצעת היא הממשלה.

ישנה רשות מחוקקת, היא הכנסת. הרשות השלישית היא הרשות השופטת, כאשר העומד בראשה הוא נשיא בית המשפט העליון.

סמכויות בתי המשפט קבועים בחוק יסוד: השפיטה, ותחתיו בחוק בתי המשפט, התשמ”ד- 1984 ואף במסגרתם של חוקים נוספים.

כראש המערכת המשפטית, רשאי נשיא בית המשפט העליון לקבוע נהלים שיחולו על כל בתי המשפט.

כך לדוגמא ישנם נהלים הנוגעים לשעות הגשה של כתבי טענות. דוגמא אחרת, היא נהלים הנוגעים לשעות פתיחת מזכירויות בתי המשפט.

קיראו בהרחבה: הליך משפטי – מאלף ועד ת

השאלה המרכזית הנה האם סמכות נשיא בית המשפט העליון כוללת גם קביעת נהלים בדבר דחיית דיונים?

הכרעת בית המשפט

תחילה קבע בית המשפט העליון כי לנשיא בית המשפט העליון סמכות נלווית מכוח היותו ראש המערכת המשפטית.

סמכות זו היא סמכות ניהולית השמורה לכל בעל סמכות ציבורית הממונה על ניהולה של מערכת ציבורית.

נקבע כי המשותף לסמכותו של נשיא בית המשפט העליון הוא שלל הוראות חוק מגוונות:

“לנשיא – המשיב – סמכות הכרוכה במעטפת השיפוטית, שיש לראותה כטבועה, למתן הנחיות עבודה בנושאים המנהליים הנלווים לשפיטה, בדומה לסמכות טבועה בה עושה בית המשפט שימוש במסגרת ההליך השיפוטי עצמו, ובעיקר בנוגע לסדרי דין“.

בית המשפט העליון קבע כי תפקידו של נשיא בית המשפט העליון מחייב סמכות ושיקול דעת, זאת מעצם תפקידו כאמור.

נקבע כי ללא סמכויות נלוות לא יוכל הוא לקיים את תפקידו.

בהכרעה נכתב: “סמכות המשיב לקבוע הנחיות שונות שעניינן מנהלי בעיקרו נגזרת ישירות מעצם תפקידו ומיקומו בראש הרשות השופטת, בצד מצבור סמכויותיו הסטטוטוריות, ואין הדבר מצריך בהכרח הסמכה מפורשת, שהרי – אם לנקוט לשון עזה – (כמעט) אי אפשר אחרת.

הנשיא עומד בראש מערכת המונה, מאות רבות של שופטות ושופטים המכהנים בעשרות בתי משפט שונים; הוא לא יוכל לבצע תפקידו בלא כללים המתבקשים לצורך ניהולה היומיומי של המערכת, כדי שתנהג ותונהג באורח אחיד, שוויוני ומסודר ככל הניתן, למתן השירות הראוי לציבור.

אשוב ואומר, הדבר מתבקש מכוח חוק בתי המשפט, ומן הכורח שהוליד נוהג, מסמכותו הכרוכה במעטפת השיפוטית של המשיב וטבועה בה ומסמכותה של כל רשות מנהלית להוציא הנחיות פנימיות“.

בית המשפט גם התייחס לסטטיסטיקה העגומה אשר הובילה לקביעת הנוהל בדבר אי דחיית דיונים משפטיים.

מחקר שנעשה בנושא העלה כי 40% מהדיונים הקבועים בבתי המשפט נדחים.

חשוב לציין כי דיון שנדחה פוגע בשופט, שכן הוא מטריח את זמנו בלימוד תיק לשווא.

הוא פוגע בבעלי הדין, שעניינם נדחה ולא נדון בפני ערכאה שיפוטית.

בית המשפט דחה גם את טענת העותר לפיה הנוהל כובל את שיקול דעת של בית המשפט, בקבעו כי הנוהל נועד ליצור מדיניות, ולא לכבול את שיקול דעתו של השופט היושב בדין.

עם זאת, בית המשפט השאיר פתח רחב לבחינה מחודשת של הנוהל, בקבעו:

“שגם הנהלת בתי המשפט תבחן את השפעותיו השונות על קהל המתדיינים ועורכי הדין, הן לעניין יעילות הנוהל והמידה בה הוא מביא לדיון רציף ומהיר, והן לעניין האופן בו פועלים השופטים בהחילם את הנוהל ובהידרשם לטענות כאלה ואחרות, המועלות על-ידי הצדדים להצדקת דחיית הדיון.

לטעמי בחינה כזאת כתום תקופה של כשנתיים מיום הוצאת הנוהל תהא במקומה“.

קיראו עוד בנושאים קרובים:

קשרים אישיים ומשוא פנים בבית המשפט – מאמר דעה
זילות בית המשפט והדרדרות מעמד השופטים
נוהל דחיית דיונים – הורדת נוסח מקורי בפורמט PDF