מערכת הבית המשפטיהאם ידעת כי חובת הגילוי חלה על הרופא, שחייב לעדכן את המטופל בכל פרט חשוב אודות הטיפול או הפרוצדורה הרפואית שהמטופל עומד לעבור? מהי הסכמה מדעת ומה קבע בית המשפט במקרה של כריתת פוליפים שבוצעה ללא הסכמת המטופל לפני הניתוח?
הנושא של ההסכמה מדעת לניתוחים הינו אחד מהעילות המרכזיות אשר על בסיסן מוגשות בשנים האחרונות תביעות רשלנות רפואית.
על פי חוק זכויות החולה חובה על המטפל לקבל הסכמה של המטופל לביצוע טיפול רפואי בכלל וניתוח בפרט.
כדי לקבל הסכמה של המטופל על הרופא המטפל להסביר למטופל על מהות הטיפול, סיכונים וסיכויים של הטיפול, תופעות לוואי, טיפולים חלופיים ואף על המשמעות של אי מתן טיפול כלל.
פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט העליון בערעור יובל שטנדל נ’ פרופסור יעקב שדה קבע מספר הלכות חשובות בנושא ההסכמה מדעת לטיפול רפואי.
שטנדל סבל מאז היותו נער מגידולי פוליפים באפו אשר גרמו להצרת חללי האוויר במערות האף וגרמו לאי נוחות וסבל של ממש, למרות שלא הפריעו בביצוע פעילות גופנית נמרצת בבית הספר או במהלך השירות הצבאי.
כשהיה בן 23 פנה שטנדל למחלקת אף אוזן גרון בבית החולים הדסה בירושלים וטופל בטיפול שמרני שכלל מתן נוסידקס וסטרואידים, בתחילה נעלמו הפוליפים אך לאחר מכן שבו וגדלו מחדש.
בהמלצת רופאיו של שטנדל נערך בבית החולים ניתוח בחודש פברואר 1982 אך לאחר מספר חודשים צמחו הפוליפים מחדש.
בסוף שנת 1986 הגיע שטנדל למרפאה של פרופסור שדה ברמת השרון מאחר ויצא לו שם של מומחה בתחום אף אוזן גרון.
שדה המליץ לשטנדל על ניתוח, לאחר ששטנדל הסביר לשדה כי הניתוח שעבר בית החולים הדסה גרם לו לסבל רב אך שדה ענה לו כי הוא ינתח אותו ברמה גבוהה והניתוח לא יכשל כבעבר.
שטנדל חתם על טופס הסכמה לביצוע ניתוח של יישור מחיצת האף (ספטום) וניתוח סינוסים אתמואידים שעליהם צומחים הפוליפים, בטופס לא הוזכר דבר לגבי כריתת הפוליפים עצמם.
בפועל ביצע שדה בנוסף גם טיפול של כריתת קונכיות האף. כעשרה ימים לאחר הניתוח התיר שדה לשטנדל לחזור לפעילות גופנית שהיא חלק משגרת חייו.
שטנדל סבל משלושה התקפי דימום, במקרה הראשון טופל שטנדל בחדר המיון בבית החולים שערי צדק ע”י תחבושות ועירוי נוזלים.
לאחר כשבוע סבל מדימום כבד יותר בו לא יכלו לטפל בשערי צדק והוא הופנה להדסה שם אושפז לשבוע ונזקק לשתי מנות של עירוי דם, מייד לאחר מכן סבל מהתקף שלישי אושפז לשלושה עשר יום עם עירויי דם נוספים והפוליפים חזרו.
בשנת 1990 טופלו שוב הפוליפים בסטרואידים אך חזרו וצמחו.
שטנדל הגיש תביעת פיצויים בטענה של טיפול רשלני וכן בעילה של תקיפה עקב ביצוע הניתוח ללא הסכמה מדעת שכן לא הוסברה לנתבע האפשרות של דימומים.
פרופ’ שדה טען כי הניתוח בוצע כהלכה וכי הדימומים לא קשורים לניתוח ובכל מקרה זהו סיבוך כה נדיר שלא היה מקום להזכירו.
בית המשפט המחוזי קבע כי לא הייתה התרשלות, כי עצם העובדה שבוצע הליך נוסף לא גורע מההסכמה שניתנה וכי בהיות הסיבוך שנגרם נדיר לא היה צורך להזכירו עקב כך דחה בית המשפט המחוזי את התביעה.
שטנדל הגיש ערעור לבית המשפט העליון על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.
בית המשפט העליון נסמך על ממצאי בית המשפט המחוזי ודחה את הטענה בדבר רשלנות רפואית אך דן בעניין ההסכמה מדעת.
לפי הפסיקה פרט למקרים חריגים המתייחסים לטיפול חירום בלתי צפוי יש לקבל את הסכמת החולה לכל טיפול וטיפול, ניתוחים המיועדים לשיפור איכות חיים מרחיבים את היקף חובת הגילוי, הפרה של חובת הגילוי מהווה תקיפה ומזכה בפיצויים.
במקרה זה קבע בית המשפט העליון כי פרופ’ שדה הפר את חובת הגילוי כלפי שטנדל עובדה המהווה עוולה של תקיפה ושל רשלנות ומזכה את שטנדל בפיצויים.
התיק הוחזר אל בית המשפט המחוזי לקביעת שיעור הנזק והפיצויים.
במקרה של רשלנות רפואית יש לפנות בהקדם האפשרי אל עורך דין המתמחה בתחום לצורך התייעצות באשר לאפשרויות העומדות בפניך.
חשוב מאוד לשמור כל מסמך רפואי הנוגע לטיפול ולדרוש העתק מכל מסמך עליו חתמת לצורך ביצוע הטיפול.
ככל שאלה יהיו בידך כך תגדיל את הסיכויים לקבל את הפיצוי המגיע לך.
מאמר זה נכתב על ידי עורך דין עופר סולר המייצג נפגעי רשלנות רפואית ומנהל פורום רשלנות רפואית לקהל הרחב.