מערכת הבית המשפטיהמחאות וההצתות יכלו להיחסך מאתנו אם המדינה היתה פועלת בתקיפות ובמקצועיות לגביית חובותיה. היא מגלה אזלת יד ונרפות מתסכלים. הכסף ישנו. לא צריך להיכנס לגירעון תקציבי כדי לממן את המלצות דוח טרכטנברג ואת החלומות לצדק חברתי. הכסף מתחת לפנס ואף אחד לא טורח להרים אותו…
זו ההתנהלות השערורייתית של משרדי הממשלה. זו הביורוקרטיה בעליבותה. אלו הפקידים שיושבים על כיסא מרופד עד הפנסיה. אין עליהם מורא הפיטורין. הם מוגנים גם אם לא יעשו כלום. מרביתם לא עושים הרבה. רק מה שקל ונוח.
יש חריגים לטובה שהשפעתם זניחה. העצלנים מנהלים את השירות הציבורי. לא השר הפוליטי הנבחר שקפץ לביקור למשך קדנציה ומדלג ממנו לג’וב הבא. הפקידים בכל הרמות נשארים על משמרתם בכל מצב, אלא אם כן פרשו לפנסיה או שהלכו לעולמם בטרם עת. אלו שנשארים שיוכיחו קצת מוסר ואחריות המצופה ממשרתי ציבור. כנראה שזו דרישה מוגזמת הגובלת בהזיה ואשליה.
לא משנה עד כמה יצליח השר הממונה לגייס תקציבים לפעילות משרדו. הכסף עובר לשימוש וניהול של הפקידים אותם מקבל הוא בירושה מקודמיו. הם לא עברו אצלו מבחן קבלה. איתם הוא צריך לתפקד. ולפי היחס שלהם לכסף הציבורי, לא רק שנתו של המיניסטר צריכה לנדוד, אלא של כולנו. זה הכסף שלנו והיחס המזלזל כלפיו מרתיח ומקומם.
אפילו היציאה ההמונית לרחובות בתוספת הצתות גוף ונפש, לא ישנו דבר, לא רק בנושא גביית חובות – בכלום. זה נמשך שנים.
דוחות ביקורת נערמים ומעלים אבק ולאף אחד זה לא מזיז. אם זה היה הכסף הפרטי של פקידי הציבור, לא היינו נדרשים לתופעה המאיימת, כלהט החרב המתהפכת מעל צווארנו הציבורי.
אם מבקר המדינה לא היה נדרש לסוגיית החובות שלא נגבים על ידי המדינה, הציבור הרחב שאינו מקושר, לא היה יודע עליה דבר. המוזר הוא, שגם לאחר פרסום הדוח שבדק את כלל החובות שחייבים למדינה לשנת 2010 חוץ מהעיתון “דה מרקר”, שעשה Up Follow לדוח המבקר והרחיב במקצת את היריעה מעבר לממצאי הדוח, אף לא אחד מכלי התקשורת נטל יוזמה והעלה את הממצאים החמורים לראש סדר היום.
שלא לדבר, על חברי כנסת שעל כל שטות מעלים הצעות חוק ומדלגים מאולפן לאולפן ומחזרים אחרי כל מיקרופון שנדחף לפיהם, אבל בנושא הכי חם והכי רגיש שהוא בנפשנו, שהוא הצדק החברתי והכלכלי, שום דבר מהותי לא נעשה.
אנו לקחנו את ממצאי דוח מבקר המדינה יחד עם התחקיר של “דה מרקר” וגיבשנו באמצעותם את הסיפור, שכל תנועת מחאה חברתית צריכה להניף את עיקריו, לא פעם אחת, אלא בכל הזדמנות ובשיא העוצמה והאפקטיביות.
במהלך שנת 2011 בדק מבקר המדינה את כלל החובות שחייבים למדינה לשנת 2010 ואת הסיבות לאי גבייתם מבעלי החוב. אגף החשב הכללי באוצר פרסם לפני מספר חודשים את הדוח הכספי של מדינת ישראל. על בסיס דוחות אלו בתוספת התחקיר של “דה מרקר” הרכבנו את רשימת החובות הפתוחים שמשרדי הממשלה השונים לא גבו עד כה.
מתברר שסך החובות למדינה עומד על כ-125 מיליארד שקל!
65 מיליארד מסווגים כחובות מוכרים ומתועדים בתוך המאזן הכספי של המדינה ו-65 מיליארד הנותרים הם מחוץ למאזן. אלו חובות לא מוכרים ולא מתועדים לפי הכללים המחייבים. קיים קושי ממשי לגבות אותם מבעלי החוב ולכן, הם נופלים תחת ההגדרה חובות אבודים. וליתר פירוט:
משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
המשרד מעניק הטבות ומענקים מתוקף שני חוקים מרכזיים שיישומם מוטל על שני אורגנים מובילים. האחד, חוק לעידוד השקעות הון באמצעות מרכז ההשקעות והשני, חוק מחקר ופיתוח בתעשיה באמצעות קרן תמורה של לשכת המדען הראשי .
יתרת החוב המוכר לסוף שנת 2010 עומדת על כ–901 מיליוני ₪ והיא מורכבת בין השאר מ-503 מיליון ₪ שהם חובות של חברות שקיבלו מענקי עידוד ממרכז ההשקעות, לא עמדו ביעדים ולא החזירו כנדרש את חובם.
270 מיליון ₪ נוספים הם חוב פתוח ללשכת המדען הראשי. וזה לא הכול. למשרד יש יתרת חייבים שאינם מוכרים בסכום של כ–2.1 מיליארד ₪. עיקר החוב הוא של מרכז ההשקעות מכספים שניתנו לחברות שהתפרקו ונמחקו.
החטיבה להתיישבות
החטיבה פועלת בתוך ההסתדרות הציונית ומתוקצבת על ידי ממשלת ישראל לצורך הקמת יישובים כפריים. היישובים מוקמים באמצעות אגודות שיתופיות שמקבלות הלוואות מהחטיבה לרכישת אמצעי יצור, הקמת תשתיות לדיור ותעסוקה למתיישבים. סך החובות לחטיבה עומדים על כ–558 מיליוני ₪.
משרד הבינוי והשיכון
המשרד פועל בעיקר באמצעות חברות משכנות לביצוע מדיניותו בתחום הדיור הציבורי ורכישת דירות עבור נכים. החברות פועלות כנגד עמלה המתקבלת מהמשרד. נכון לסוף שנת 2010 לא הועברו למשרד על ידי החברות המשכנות כ -432 מיליון ₪ בגין מכירת דירות והשכרתן. מתוך יתרה זו הוחלט במשרד להפריש לחובות מסופקים כ- 197 מיליוני ₪.
דיירי הדיור הציבורי לא משלמים שכר דירה והחוב למשרד הגיע ל–376 מיליוני ₪. המשרד התייאש מהסיכוי לגבות את החובות ורשם אותם בספרים כחוב אבוד.
רשות המים
יתרת החייבים לרשות עומדת על כ-1.1 מיליארד ₪. 670 מיליוני ₪ מתוכה נובעים מהיטלי הפקה שלא שולמו על ידי מפיקי מים פרטיים והשאר בגין צריכה של כלל משק המים שלא נגבה חובה המצטבר.
המוסד לביטוח לאומי
היקף החובות כלפי המוסד לביטוח לאומי עומד על כ–12.5 מיליארד ₪. מיתרה זו הופרשו לחובות מסופקים כ–8.3 מיליארד ₪.
מינהל מקרקעי ישראל
המינהל מופקד על ניהול קרקעות המדינה. מתוקף תפקידו הוא אחראי על גביית כספים ממשתכנים ומחוכרי קרקעות. נכון לשנת 2010 יתרת החוב המוכרת למינהל עמדה על כ–1.9 מיליארד ₪. יתרה נוספת שאינה מוכרת נרשמה על סך כ-3 מיליארד ₪.
רשות החברות הממשלתיות
יתרות החייבים לרשות החברות הממשלתיות נאמדות במאזן המדינה לשנת 2010 בסכום של כ-6 מיליארד ₪.
משרד המשפטים
סך החוב הפתוח של משרד המשפטים עומד על כ–1.8 מיליארד ₪. מסכום זה 1.5 מיליארד הם חובות של חברות שלא שילמו אגרה לרשם החברות. 150 מיליון חוב של עמותות שלא שילמו למשרד אגרה שנתית.
משטרה ובתי משפט
המשטרה ובתי המשפט לא גבו חובות בסך כ–1 מיליארד ₪ בגין דוחות תנועה ותשלומים נוספים שנקבעו על ידי בית המשפט בהליכים פליליים ואזרחיים.
אגף לכלי ירייה במשרד לבטחון פנים
100 מיליון ₪ חובות של אזרחים שלא שלמו את האגרה עבור רישיון אחזקת נשק פרטי.
רשות המיסים
המבקר לא ערך ביקורת ברשות המיסים אודות יתרת החובות שלא נגבו. עם זאת לפי הדוח לשנת 2010 יתרת החוב הלא מוכר עומדת על כ–53 מיליארד ₪ והחוב המוכר עומד על כ–20 מיליארד ₪. נתונים אלו מעוררים תהייה חריפה שהרי, גביית כספים הוא התפקיד העיקרי של הרשות בניגוד למשרדים אחרים שעל גביית החובות שלהם אחראי מינהל הגבייה באוצר.
אם מוסיפים לחובות המוכרים והלא מוכרים את ההון השחור שאין לא אומדן מדויק אך ההערכות מדברות על כ-20 מיליארד ₪, מה עוד אפשר לבקש ולטעון.
למה לא מצליחים לגבות את החוב?
כל משרד שחייבים לו מיליונים, מתגלה כמוכשר מאד במריחות ותירוצים שונים והרבה פחות ביכולת גבייה של כספי ציבור.
מרכז ההשקעות דורש מהחברות המקבלות את המענק לשעבד את נכסיהן בשעבוד צף לטובת המדינה שהוא כידוע ברמת נשייה נמוכה. הבנקים הנושים מקבלים דרגת עדיפות ראשונה ובמקרים של חדלות פירעון, המדינה נמצאת בתחתית ואינה מסוגלת לגבות את חובה. מערכת הבקרה והגבייה על מקבלי המענקים לקויה ולא מקצועית.
החטיבה להתיישבות
הגבייה זניחה ולכן החובות נרשמו כחובות מסופקים. הנתונים לא מתועדים כנדרש ומערכת הניהול ישנה ואינה תואמת את הצרכים. הגבייה מתבצעת על ידי קבלן חיצוני שנמצא בסכסוך עם החטיבה ולכן מסרב להעביר את נתוני החוב.
משרד הבינוי והשיכון
הדיירים לא מסוגלים לשלם. מעמדם הכלכלי נחות. נדרש מיפוי של כל החובות. ננקטים יוזמות ותמריצים לביצוע גבייה על ידי חברות משכנות.
רשות המים
החובות לא נגבים משום שקריאות מדי המים נעשו באופן ידני. חישוב ההיטלים מורכב מדי בשביל הרשות, נוצרו בעיות ארגונית שמונעות עדכון נתוני קריאת המונים. משרת מנהל ההכנסות והגבייה ברשות המים אינה מאוישת .
מערכת המידע של הרשות לא למדה עדיין לדבר בשפה חשבונאית שתאפשר לה לנהל לבקר ולגבות חובות.
ביטוח לאומי
חברות שנכנסו לפירוק והליכי פשיטת רגל ויתרת החוב שלהם למוסד לא נגבתה במשך שנתיים החוב נמחק. קיימת תופעה של חברות שלא משלמות את חובן. הבעלים פותחים חברות חדשות בזהות אחרת ונעלמים מתחת לרדאר של המוסד.
רשות המסים לא יכולה למנוע פתיחת תיק נישום לעסק חדש אלא אם כן יש הוראה מפורשת האוסרת על כך. העדרה של הוראה זו, מקשה על הגבייה.
מינהל מקרקעי ישראל
בתשובה לפניית המבקר מסרו במינהל כי החובות לא ניתנים כעת למדידה מהימנה ללא טיוב נתונים מעמיק. הסכום כולל חיובים בגין עסקאות שלא מומשו או טרם מומשו וחובות אמיתיים, אשר יש צורך באימותם.
רשות החברות הממשלתיות
בתשובתו של החשבונאי הראשי נכתב כי “רשות החברות הממשלתיות, שהינה הרגולטור האחראי ע”פ חוק על החברות הממשלתיות, פועלת בימים אלו בשיתוף החשב הכללי ליישום מערכת דיווח ועדכון נתונים עבור חברות ממשלתיות. השימוש במערכת הנ”ל יחד עם אכיפה יעילה של מועדי הדיווח יביא לשיפור מהותי בנתונים החשבונאיים המוצגים”.
רשות המיסים
הרשות מודעת לחשיבות הגבייה אך מתקשה לבצע את מלאכתה כי לטענתה חסרים לה משאבים וגיבוי משפטי. לרשות יש טענות לבג”צ שקושר לה את הידיים כהגדרתה ולא מאפשר תפיסה של כלי רכב במחסומים. יש אזורים שקשה לפקחי הרשות להיכנס ולבצע את תפקידם כמו, במגזר הערבי והחרדי.
משרד האוצר
בנוגע לחוב הכללי העומד על כ-125 מיליארד ₪ הסבירו ל”דה מרקר” שיש לקזז מהחובות המוכרים בסך 65 מיליארד ₪ 15 מיליארד ₪ הכנסות ממסים שיכנסו לקופה בחודש ינואר 2013 ואז היתרה תעמוד על 50 מיליארד ₪.
שאר החוב של משרדי הממשלה ללא זה של הביטוח הלאומי וחברות ממשלתיות עומד על 18 מיליארד ₪ לאחר קיזוז ה-15 שיגיעו מגביית מס מסים ועוד 5 מיליארד ₪ מהחובות קשורים למקדמות ספקים והוצאות מראש ולאחר שהמוצר מתקבל מתקזזת המקדמה ששילמה הממשלה. לפי התחשיב של האוצר מדובר על חוב מוכר בסדר גודל של 10 מיליארד ₪ .
ומה אם החוב הלא מוכר בסך 60 מיליארד ₪. לפי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, חובות עבר שלא נגבו במשך 7 שנים חלה עליהם התיישנות.
בחודש יוני 2005 הוגש לחשב הכללי דאז דוח של וועדה ל”בחינת גביית חובות לממשלה”. הוועדה הגיע למסקנה כי הטיפול בהליכי גביית החובות לממשלה ניכר בחוסר יעילות; אין יד מרכזית מכוונת שאמורה להנחות ולקבוע כללים במסגרת מדיניות אחידה, ביזור הטיפול בגבייה (של המשרדים ושל המטה) גורם לחוסר אחידות בדבר ולשיטות גבייה שונות; היעדר מידע מרכזי, אמין ועדכני של מצבת החובות מונע רישום נאות של נכסי המדינה כמתחייב.
ומה נעשה עם מסקנות ועדה זו?
הוקם מינהל גבייה באגף החשב הכללי באוצר אולם מבקר המדינה מצא כי במועד סיום הביקורת, ספטמבר 2011, המינהל הזה מאויש בכלכלן (פקיד גבייה) שכפוף לממונה העוסק בשני תחומים נוספים – הלוואות וביטוח ממשלתי.
מה עושים?
בשנת 2009 פנה האוצר במכרז לחברות גבייה חיצוניות. במכרז זכו 4 חברות עם ניסיון מוכח. הודעות על הזכייה נשלחו לחברות בספטמבר אותה שנה. משלב זה היו משרדי הממשלה רשאים לפנות לחברות הזוכות לקבל הצעות מחיר לביצוע גביית החובות שלהם. מה התברר? משרדי הממשלה לא השתמשו כלל בשירותיהן של החברות הזוכות במכרז.
מנכ”ל של אחת החברות הזוכות מסר לדה מרקר “משרדי הממשלה פשוט אדישים לעניין החובות, זה לא מעניין אותם, אין להם תמריץ מיוחד לגבות את החוב כי ממילא הכסף לא חוזר אליהם אלא למשרד האוצר”.
כאשר זה המצב מנסים חלופה אחרת. באותה שנה של הזכייה הוחלט להקים במשרד המשפטים את הרשות לאכיפה וגבייה, שהכניסה לתוכה את לשכת ההוצאה לפועל.
מטרת הקמת הרשות הייתה לשמש זרוע הגבייה המרכזית של הממשלה בגביית חובות. עבור הפרט ועבור הממשלה. דוד מדיוני מונה לעמוד בראש הרשות. בחלוף 3 שנים מאז הקמתה מתברר שהיא בעיקר מצליחה לגבות חובות של אזרחים בגין דוחות תנועה ותשלומים שהוטלו במסגרת הליכים משפטיים פליליים ואזרחיים. בשנה האחרונה הצליחה לגבות רק 334 מליון ₪.
הסכום נגבה הודות למבצעים מיוחדים שערכה הרשות בסיוע החברות הנושות בתחום הסלולר והבנקאות. בלי מבצעים שום דבר לא זז. שווה להיות חייב לאורך שנים. או שהחוב ימחק או שיעשו לך מבצע כמו “עוף בשקל” ותצא מרוצה.
כל זה קורה להערכת המנהל מדיוני כפי שהסביר לדה מרקר: “רוב משרדי הממשלה לא מכירים בתרבות של גביית חובות…”
אם זו התרבות אנה אנו באים. זה פרצופה של המדינה. מדכא.