מערכת הבית המשפטימה דינו של תובע סדרתי שהגיש תביעה בגין אפליה בכניסה למועדון?
אנו עוסקים בהליך תא”מ (ת”א) 44557-06-13 עומרי קיס נ’ אקסטרים טנגו הפקות בע”מ.
עובדות המקרה
עומרי קייס הלך לו ערב אחד למועדון בתל אביב. הוא ניגש למארחת בכניסה, אך זו מסרה לו כי הוא לא יוכל להיכנס למועדון משום שמדובר באירוע הסגור לקהל מוזמנים בלבד.
מר קייס לא עזב אלא נעמד לא רחוק מהכניסה למועדון והבחין כי אנשים אחרים המגיעים למקום כן נכנסים למועדון.
בנוסף, הוא הבחין כי אורחים אחרים נכנסו אף לאחר המתנה בכניסה למקום, זאת ללא שנשאלו למעשיהם ומבלי שנבדקה להם תעודה מזהה.
לאחר מכן הוא ניגש שוב למארחת, והפנה את תשומת ליבה לכך שאורחים אחרים נכנסים למקום.
המארחת חזרה על תשובתה ואמרה לו כי למקום נכנסים רק מוזמנים. בצר לו, עזב מר קייס את המקום.
האירוע כולו תועד במצלמה שהוסוותה במחזיק מפתחות בו אחז התובע. מר קייס, הגיש תביעה נגד המועדון בסך של 50,000 ₪ בטענה שהוא הופלה על רקע היותו ערבי.
עוד טען כי חזותו מעידה על היותו ערבי והוא אף שוחח בטלפון בערבית בעת האירוע.
טענות הנתבעים
הנתבעים הם החברה המפיקה המחזיקה במועדון ובעל המועדון. הם טענו בפני בית המשפט כי התובע הוא תובע סדרתי אשר הגיש יותר מעשר תביעות בעילה דומה בשנים האחרונות.
עוד הכחישו הנתבעים את טענת התובע לפיה הוא הופלה בכניסה למועדון עקב היותו ערבי, זאת באמרם כי אזרחים ערבים רבים מגיעים למקום ונכנסים מידי יום למועדון.
בנוסף, טענו הנתבעים טענה חלופית והיא כי התובע הגיע למקום שיכור וסירב להציג למארחת תעודה מזהה.
בגין התנהגותו האלימה לכאורה, אנשים שהיו במקום נבהלו ועזבו.
קראו בהרחבה: המדריך להגשת תביעות קטנות
חוק איסור אפליה
בישראל ישנו חוק איסור הפלייה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידוק ולמקומות ציבוריים, תשס”א- 2000.
החוק קובע בסעיף 3(א): “מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטייה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי או הורות.”
החוק קובע כי אפליה במקום ציבורי היא עוולה אזרחית ומי שמופלה בכניסה למקום ציבורי רשאי להגיש תביעה לפיצויים ללא הוכחת נזק בסכום של עד 50,000 ₪.
בנוסף, קובע החוק כי הנטל להוכיח שלא ביצע אפליה מוטל דווקא על הנתבע ולא על התובע.
ההליך המשפטי
תחילה התברר מהראיות שהוצגו בפני בית המשפט כי התובע החל להסריט את האירוע עוד לפני שהגיע למועדון. מה שמלמד על מודעותו המוקדמת על כך שייתכן ותתבצע כלפיו אפליה.
מהצילומים אכן התברר כי התובע היה במקום, סורב ע”י המארחת ואף פנה לאחר מכן והעיר על כך שאנשים אחרים נכנסים למקום.
עוד התברר במסגרת ההליך המשפטי שהתובע הגיש בעבר 15 תביעות בגין עילה של אפליה במקום ציבורי.
במסגרת ההליך המשפטי אף נחקר התובע בחקירה נגדית ונשאל האם כל האירוע היה בכלל מתוכנן מצדו, על כך הוא השיב בשלילה.
מטעם הנתבעים העיד בעל המועדון והמארחת במקום.
הכרעת בית המשפט
תחילה ניתח בית המשפט את סרטון הווידאו שהוגש ע”י התובע.
בהתבסס על הסרטון בית המשפט דחה את גרסת הנתבעים שכן “הסרטון וקובץ השמע אינם מתיישבים עם גרסתם של הנתבעים, שלפיהם התובע ביקש להכנס למועדון בחינם. כפי שציינתי לעיל, התובע פנה למארחת ושאל אותה “כמה עולה כניסה?” והמארחת השיבה לו “זה רק למוזמנים, זה רק לימי הולדת”.
עם זאת, בית המשפט גם התייחס לעובדה שהתובע הוא תובע סידרתי, אך עדיין הוא קבע כי אין זו הצדקה להפלות אותו בכניסה למועדון:
“לא נעלמה מעיני הטענה לפיה מדובר בתובע סדרתי, שהגיש למעלה מ-20 תביעות, כפי שלא נעלם מאוזני כי התובע דאג מראש כי המארחת והשומר ידעו היטב כי הוא ממוצא ערבי, למקרה שלא יזהו את מבטאו וזאת לאחר שטרח לשוחח בקולי-קולות בטלפון בשפה הערבית בסמוך לשומר ולמארחת (כפי שעשה אף במועדון אחר במקרה קודם). אולם, בכל אלו אין כדי להצדיק את הפלייתו ואת אי-הכנסתו למועדון”.
לבסוף, קבע בית המשפט כי הוכח שהתובע הופלה בכניסה למועדון והנתבעת לא הוכיחה ההיפך.
התביעה נגד הבעלים של המועדון נדחתה משום שהוכח שהוא רק מחזיק במניות. אך התביעה נגד הנהלת המועדון התקבלה והיא חויבה לפצות את התובע בסך של 30,000 ₪.
לסיכום:
אפליה היא דבר פסול, אך יש להיזהר מלנצל הליכי משפט לרעה. יוער כי שום דבר לא מצדיק אפליה וטוב עשה בית המשפט שקיבל את התביעה.