צוואה – מהי ומה צריך לדעת עליה?

אם אתם מתבלטים האם כדאי לערוך צוואה, איך יודעים שהגיע הזמן, וכיצד בכלל עורכים צוואה, הכתבה הזו בשבילכם!

כל אדם יכול לערוך צוואה (למעט חריגים) בכל עת, גם אם הוא צעיר, בריא ונדמה לו שכל עיתותיו בידו. ועל כן, אם אדם רוצה לשלוט במה שייעשה ברכושו לאחר מותו, ו/או למנוע מאנשים מסוימים לקבל חלקים מרכושו, מוטב כי יערוך צוואה ויסדיר את כל הטעון הסדר.

אילו סוגי צוואות קיימים?

המשפט הישראלי מכיר בארבעה סוגי צוואות:

צוואה בכתב-יד – ע”פ חוק הירושה, אפשר לכתוב צוואה בכתב-יד. במסגרת המסמך המצווה קובע מה ייעשה ברכושו לאחר מותו. המצווה צריך לכתוב את כל הצוואה בכתב-יד, לחתום בסופה ולכתוב בכתב-יד את תאריך עריכתה.

יש לדעת, כי כאשר עורכים צוואה בכתב-יד, אין חובה ע”פ החוק כי שני עדים יחתמו על הצוואה. לכן, לפעמים צוואה בכתב-יד מוגדרת כצוואה בעייתית, משום שקל יחסית להשפיע על המצווה, מבלי שאפשר יהיה להוכיח בעתיד שאכן הייתה השפעה בלתי הוגנת בזמן עריכת הצוואה.

צוואה בעדים – הסוג הנפוץ ביותר של צוואה. צוואה כזו צריכה להיות בכתב, ולשאת עליה את תאריך וחתימת המצווה. על פני המסמך תתווסף חתימתם של שני עדים.

צוואה בעדים אפשר לכתוב בכתב יד או להדפיסה, אבל חובה לחתום בכתב-יד. החובה חלה הן על המצווה והן על העדים. לפני שהעדים חותמים על הצוואה, המצווה חייב להצהיר בפניהם, שזו אכן צוואתו.

על העדים לחתום על הצוואה במועד בו המצווה עורך אותה, ולא לאחר מכן, כדי שלא ניתן יהיה לתקוף את הכשירות שלה.

צוואה בפני רשות – צוואה בפני רשות היא אמירה בע”פ בפני שופט, רשם של ביהמ”ש או רשם לענייני ירושה או נוטריון, אשר לגביה נערך פרוטוקול, והשופט או הרשם או הנוטריון מאשרים כי היא נערכה בפניהם. דברי הצוואה כפי שנרשמו ע”י אחד מהגורמים הנ”ל ייקראו בפני המצווה. עליו להצהיר שזו צוואתו, ואז השופט, הרשם או הנוטריון מאשרים על פני הצוואה שהיא נקראה ושהמצווה הצהיר כאמור.

צוואה בעל פה – צוואת שכיב מרע- המצווה צריך להיות אל מול פני המוות, נוטה למות. הוא רשאי לצוות בע”פ את תוכן צוואתו מול שני עדים. על העדים לערוך זיכרון דברים, ולהפקיד אותו אצל הרשם לענייני ירושה, קרוב ככל האפשר לאמירת הדברים. צוואה בע”פ בטלה אחרי חודש ימים לאחר שחלפו הנסיבות שהצדיקו את עשייתה, אם המצווה עדיין בחיים.

מהם הפגמים שפוסלים צוואה?

ישנם מספר פגמים שפוסלים צוואה. חשוב לציין, כי לא כל מסמך שהמצווה התכוון שיהיה צוואה, אכן עונה להגדרה של צוואה. הפגמים המוכרים הם אלו:

פגם בכשירות המצווה – צוואה יכול לערוך רק מי שכשיר לך מבחינת גיל (18 ומעלה) ומצבו המנטלי מאפשר זאת. מכך נובע, שילד לא רשאי לערוך צוואה וגם לא אדם שלוקה בשכלו, או שלא מבין את משמעות מעשיו. על כן, אם קטין בן 16, למשל, ערך צוואה, היא פסולה. כך גם אדם שלא ידע להבחין בטיבה של צוואה, והיה נתון להשפעת תרופות שפגעו בצלילות דעתו בימיו האחרונים. צוואה כזו תהא בטלה.

פגם צורני בצוואה – ביהמ”ש מייחס חשיבות רבה לצורה של הצוואה. עם זאת, במקרה שיש פגם צורני בצוואה, הצוואה לא מתבטלת, אלא שמשקל הראיות שמוטל על המתנגד לקיומה- משתנה. ביהמ”ש כבר גילה גמישות בעבר, והתגבר על פגם צורני לטובת הרצון האמיתי של המצווה. (אשה סבלה מאלימות בעלה, ולפני שקפצה אל מותה כתבה על פתק – שלא ענה לתנאים הצורניים הנדרשים מצוואה-שמשאלתה היא שבעלה לא ירש את רכושה).

פגם הנוגע להוראת הצוואה – צוואה שמזכה את מי שנכח חלק בזמן עריכתה – פסולה. מומלץ מאוד שבזמן החתימה על הצוואה, לא ינכח במקום אדם שמוגדר כזוכה ע”פ הצוואה.

פגם הנוגע לנסיבות הצוואה – צוואה שנערכה בנסיבות של איומים, מרמה, השפעה בלתי הוגנת וכדומה – בטלה.

כך למשל, בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קיבל לפני מספר חודשים התנגדות לקיום צוואה, לאחר שקבע שהייתה על המנוח השפעה בלתי הוגנת מצד אשתו. באוגוסט 1995 נפטר חולה סרטן, אשר ערך צוואה בפני נוטריון בפברואר 2005 לפיה כל רכושו וזכויותיו יועברו לאחר מותו לאשתו, ולאחר מותה בתה תקבל את הכל.

האחיות של המנוח הגישו התנגדות לצוואה. טענתן העיקרית הייתה שהמנוח היה נתון להשפעה בלתי הוגנת מצד אשתו, אשר אותה הכיר בגיל מאוחר ונישא לה בשנת 2001. למנוח ולאשתו לא נולדו ילדים.

האחיות טענו, כי הן טיפלו באחיהן כל השנים, וכי בזמן עריכת הצוואה, המנוח לא היה צלול ודעתו הייתה משובשת. לטענת האחיות, אשתו של אחיהן ניצלה את התלות שלו בה, כדי להביאו במצבו ובתום טיפול הקרנה למשרדו של נוטריון כדי להחתים אותו על הצוואה לטובתה, וכיורשת אחריה, את בתה.

לטענת האחיות, רצונו האמיתי של המנוח הובע בעבר באשר לעיקר רכושו, לפיו ילדי אחיו ואחותו יקבלו את רכושו.

השופטת טובה סין קבעה, כי הנוטריון היה צריך לבקש אישור רפואי, שמעיד על כך שהמנוח כשיר לערוך צוואה, כאשר הוא הובא אליו לאחר טיפול הקרנה ועל כסא גלגלים. כן נקבע, כי ניתן לומר שהייתה על המנוח השפעה בלתי הוגנת מצידה של אשתו, אשר בודדה אותו מבני משפחתו, ובעיקר כאשר הוברר כי מחלתו סופנית.

“עם פרוץ מחלתו, נותק על ידי התובעת ממשפחתו הקרובה, מחבריו, ובודד…מחלתו, ובעיקר בחודשים בהם היה ישוב על כסא גלגלים הביאוהו לתלות משמעותית בתובעת, והתלות … מגעת לכדי השפעה בלתי הוגנת, תוך ניצול תלות זו ומכתיבה למצווה את שיוריש-ולמי, תוך שדעתו ורצונו האמיתי, אינם מקבלים ביטוי, בצוואתו”, כתבה השופטת בפסק הדין.

בסיכום נקבע, כי הצוואה לא משקפת באופן מובהק את רצון המנוח, ועל כן אין לאשר אותה. אלמנת המנוח חויבה בהוצאות האחיות ובשכ”ט עורך דין בסך של 10,000 שקלים.

(ת”ע 107591-05 ב. ואח’ נ’ א. ואח’)

ומה קורה אם אדם שמת לא הותיר אחריו צוואה?

הדין הישראלי קובע, כי במקרה שאדם לא ערך צוואה והוא הלך מן העולם, יופעל מנגנון ירושה ע”פ דין. המנגנון קובע את דרך חלוקת העיזבון בין קרובי המנוח. כך למשל, אם המנוח השאיר אחריו אשה וילדים, האלמנה תקבל חצי מהעיזבון, והילדים יקבלו את המחצית השנייה.

אז איך עושים זאת ומקבלים את מה שמגיע לנו? האם הרשם לענייני ירושה הוא הכתובת הנכונה?

הרשמים לענייני ירושה והלשכות שלהם, הם יחידות באגף האפוטרופוס הכללי.

לרשם לענייני ירושה יש מספר סמכויות. הוא מופקד על כל הבקשות לצווי ירושה וצווי קיום צוואה, שבאזור שיפוטו גר המנוח לפני מותו. בכלל זה, הרשם מוסמך לתקן או לבטל צו ירושה או צו קיום צוואה, שניתנו ע”י בית המשפט.

כמו-כן, הרשם יכול לבצע תיקון בצוואה אם מדובר בטעות טכנית (טעות סופר) ולא בטעות מהותית.

חשוב לדעת, כי אם יש התנגדויות למתן צו ירושה או צו קיום צוואה, הן מוגשות אמנם ללשכות הרשמים לענייני ירושה, אך הרשמים אינם מוסמכים לטפל בהן, והן מועברות כפי שהן לבית המשפט לענייני משפחה.