חסינות משפטית של חברי כנסת – מה היא כוללת?

בעולם וגם בישראל, נהוג להעניק לחברי פרלמנט חסינות מפני פעולות משפטיות פליליות המבוצעות נגדם. ליחצו כאן להרחבה!

רעיון החסינות נובע מתוך התפיסה שראוי להגן על חבר פרלמנט במהלך כהונתו, מפני פעולות שבוצעו במסגרת תפקידו וגם כפי שנראה על פעולות שלא בוצעו במסגרת זו.

מהי חסינות?

ע”פ ההגדרה הקלאסית של  הופלד (Hohfeld, Wesley Newcomb) המונח חסינות משמעותו מגן מפני הפעלת כוח משפטי על אדם פלוני.

נהוג לחלק את סוגי החסינות לשני סוגים:

חסינות מהותית – חסינות שנובעת מעצם תפקידו של חבר הכנסת, הכוונה היא שחבר כנסת לא יישא בדין פלילי ו/או אזרחי על דברים שעשה או אמר במהלך תפקידו.

הדוגמא הקלאסית היא כמובן, אי יכולת להעמיד את ח”כ לדין על עבירת לשון הרע (שבוצעה כמובן עם קשר לתפקידו).

סעיף החוק שנותן חסינות מהותית לח”כ בישראל הוא סעיף 1 לחוק חסינות חברי כנסת זכויותיהם וחובותיהם, תשי”א 1951 וכך נכתב:

“חבר כנסת לא יישא באחראיות פלילית או אזרחית ויהיה חסין בפני כל פעולה משפטית בשל הצבעה ו/או בשל הבעת דעה בע”פ או בכתב או בשל מעשה שעשה בכנסת או מחוצה לה…אם היו במילוי תפקידו או למען מילוי תפקידו…”

יש לציין כי החסינות חלה לכל חייו של חבר הכנסת והיא אינה ניתנת להסרה.

חסינות דיונית – הסוג השני של החסינות נקרא חסינות דיונית, והוא נחשב לסוג החסינות “הבעייתי” יותר. במסגרת חסינות זו, זוכה ח”כ לחסינות מפני הליכים פרוצדוראלים מסוימים המתקיימים נגדו.

כך לדוגמא לפי סעיף 2 לחוק חסינות חברי כנסת לא ניתן לחפש בדירתו ו/או בכליו של חבר פרלמנט.

סעיף זה אינו תיאורטי גרידא וכבר נעשה בו שימוש בעבר כאשר ח”כ גבריאלי עמדה על מפתן הדלת ומנעה בגופה ובחסינותה חיפוש בכליה.

עם השנים, ועם אירועים שהתרחשו החל הפרלמנט לכרסם במעמד החסינות הדיונית של עצמו – גם בשל ביקורת ציבורית וביקורת של בית המשפט.

התיקון המרכזי נערך בשנת 2005, עד אז בכדי להגיש כתב אישום נגד חבר כנסת (לא במסגרת תפקידו שכן אז חלה חסינות מהותית) היה צריך להסיר את החסינות הדיונית באמצעות וועדה מיוחדת המורכבת – מחברי כנסת אחרים.

מתכון זה הוכח כלא מוצלח כאשר חברי הכנסת “התגייסו” ונמנעו מהסרת חסינותם של חבריהם.

בפרשת גורלובסקי ופרשת בלומנטל, נמנעו חברי הכנסת בתחילה מהסרת החסינות של שכנם למושב למרות שבסופם של הליכים השניים (גורלובסקי ובלומנטל) הורשעו בעבירות המיוחסות להם (ראה למשל ע”פ 070722/06).

בעקבות אירועים אלו, הוחלט על שינוי החוק ב-2005 ומאז, חבר כנסת המעוניין לקבל חסינות דיונית בפני כתב אישום צריך לפנות לוועדה ולבקש חסינות.

מותר לו או לה לעשות כן רק אם הפעולה נגדו נעשתה בחוסר תום לב (ע”י היועמ”ש) ו/או שהדין כבר מוצה עמו בוועדת האתיקה ו/או שלמעשה מדובר בעבירה למען מילוי תפקידו ואז חלה חסינות מהותית.

ראוי לציין כי החסינות הדיונית בשונה מהמהותית תקפה רק כל עוד חבר הכנסת מכהן, כלומר כיום ניתן יהיה לחפש בכליה של ח”כ בדימוס גבריאלי.

ביקורת על מוסד החסינות

עם השנים הולכות וגוברות קריאות לביטול מוסד החסינות, יש שטוענים שמדובר בפגיעה בעקרון השוויון בפני החוק ויש אף שאומרים שהחסינות הפכה לאצטלה להגנה על דברי בלע מסיתים וגזעניים.

עם זאת מקובל, לפחות לגבי החסינות המהותית שהיא חיונית לפעולתו התקינה של הפרלמנט ובלעדיה יתקשו חבריו להביע את דעתם באופן ליברלי, פלורליסטי ומשוחרר מאימת הדין.