גלעד שליט – סמל למכאובי העם היהודי ולמאבקו לחירות

“גלעד, כולנו תקווה שתשוב הביתה במהרה. כולנו תקווה שתשוב הביתה, בריא בנפשך, ובריא בגופך. גלעד אתה לא חייל רגיל שנפל בשבי, אלא סמל למכאובי העם היהודי, ולמאבקו לחירות.” מאמר דעה מאת גל מוטאי.

עוד בתחילת המאמר, אציין ואומר שסוגיית גלעד שליט, היא סוגיה כואבת לכל אחד ואחד מאיתנו. לא אנסה לתאר את סבלו של גלעד, כי לא ניתן לתאר, וזאת משום איש מאיתנו לא מודע למצבו הנפשי והפיזי.

סבלם של גלעד ושל משפחתו באשר הם, אינו סבל פרטי, אלא סבלו של כל העם משתי סיבות. ראשית משום  שגלעד נחטף על רקע היותו מגן לעם ישראל. שנית משום שהערך ערבות הדדית, מהווה אחד הערכים החשובים ביהדות. לכן ניתן לומר שכל אחד ואחד מאיתנו שותף ואחראי לסבל. אנחנו גם אחראיים לעשות את כל הנדרש כדי להפסיק את הסבל.

השאלה הרלוונטית היא, כיצד ניתן להביא לסיומה של פרשה זו? בימים אלה הרי שלחבוט בפוליטיקאים, על רקע חוסר מעש, או חוסר קבלת החלטות, הפך לדבר מקובל ואף רצוי. הגיע העת שנבהיר את האפשרויות הקיימות בפני המנהיגים, ונבחן כיצד אנחנו, (ולא הפוליטיקאים) היינו מקבלים הכרעה.

האפשרות הראשונה היא יציאה למלחמה. יהיו שיטענו שמדינה נורמאלית, תצא למלחמה על מנת להחזיר שבויים הביתה. לכאורה טיעון הגיוני, אולם השאלה כאן האם בטוח שמלחמה תחזיר את גלעד הביתה בחיים?

הרי שבעבר היו ניסיונות כגון זה שהסתיימו במות החטוף, כגון המקרה של נחשון וקסמן. מקרה של נחשון וקסמן ז”ל, לא היה מקרה של מלחמה, אלא מבצע צבאי מוגבל מאד. לעומת זאת במלחמה, בנוסף לכך שלא בטוח שתחזיר את גלעד בחיים, אלא גם ישנה סבירות גבוהה שיהיו אבידות נוספות.

כל מי שיתעמק בסוגיה זו, יבחין בדילמות רבות אחרות, שלא אפרט אותן כאן על מנת לא להוסיף מלל. הנקודה החשובה כאן היא, שברור שמלחמה היא האפשרות הפחות ראויה, משום שאינה משיגה את המטרה.

האפשרות השנייה היא הידוק המצור על האוכלוסייה הפלסטינאית, שיביא ללחץ על ארגון חמאס לשחרר את גלעד. אפשרות זו מעלה דילמות רבות כמו, האם ראוי להרעיב אוכלוסייה שלמה, שלרובה המכריע אין שום יד במעשה הנפשע הזה? האם ראוי למנוע מהם עבודה ופרנסה בכבוד? האם ראוי למנוע מהם תרופות וגישה למצרכים הבסיסיים ביותר?

ראינו שגם האפשרות הזו מוצתה, למרות הדילמות המוסריות הקשות ביותר, וגם זו לא השיגה את מטרתה. ראינו שהמצור, לא רק שלא השיג את מטרתו, אלא גם פגע בלגיטימציה של ישראל בקרב ידידיה הקרובים ביותר.

האפשרות השלישית היא, מתן יחס זהה לאסירים הפלסטינאים הכלואים בישראל. ניתן לראות ניסיונות כאלה לאחרונה, אולם אני בספק רב אם ניסיונות אלה יביאו לפתרון הבעיה. בנוסף גם מתעוררות שאלות כגון, האם מדינה ריבונית בעלת לגיטימציה בינ”ל, יכולה להתנהל כמו ארגון טרור?

האפשרות הרביעית והאחרונה היא, שחרור מספר רב של מחבלים, (רוצחי נשים וילדים חפים פשע) תמורת שחרורו של גלעד. סוגיה זו מורכבת יותר מהסוגיות הקודמות, משום שמחד היא יכולה להביא למחלוקת עמוקה בתוך העם, ומאידך גם עומד על הכף המאזניים, כושר ההרתעה של מדינת ישראל.

אפשרות זו מעמידה את הדילמה של בחירה בין משפחת גלעד שליט, לבין משפחות רבות אחרות שאיבדו את יקיריהן בפעולות של מרצחים אלה, ואלה שיאבדו את בניהם בעתיד. כי יהיו רבים מהמרצחים המשוחררים שישובו לעסוק בפעילות חבלנית עוינת. סוגיה זו היא סוגיה הקשה ביותר להכרעה.

אשר על כן מדינת ישראל, על מנת להתמודד עמה, מנסה לשחרר כמה שפחות אסירים “עם דם על הידיים”. דבר שמביא לכישלון הניסיונות לשחרר את גלעד.

למה הרתעת ישראל נפגעת, משום שהמסר שמועבר הוא, שרק כך ניתן להכריע את ישראל, ושבאמצעות כוח וחטיפה ניתן לכפות על ישראל ויתורים מרחיקי לכת.

השאלה הגדולה היא, למה ישראל היום עומדת במצב של אין מוצא, בסוגיית גלעד שליט???

אני סבור כי משום שבעבר העברנו מסרים כגון זה. בעבר שחררנו מחבלים רבים כדי לשחרר שבויים, ולא רק שבויים אלא גם כאלה שנחטפו בעת שהתכוונו לבצע מעשים לא כשרים, כדי “לעשות” לביתם.

אז מה השתנה? למה כעת נמנעים מלעשות זאת? אני סבור כי אנחנו במבוי סתום, עקב טעויות עבר של המנהיגים שלנו. בעבר העברנו מסר שרק כך ניתן להכריע אותנו. המקרה של חיזבאללה, מהווה דוגמא הטובה ביותר לאויבים שלנו.

גלעד שליט (ובעקבותיו כולנו), משלמים מחיר כבד על טעויות עבר. אני מוכרח להודות כי כעת אני מבין למה אין פתרון ראוי לסוגיית גלעד שליט. לא קיים פתרון שישמור על כושר ההרתעה של מדינת ישראל, ושלא יעמיד אותנו בפני הדילמה של בחירה בין המשפחות השכולות לבין משפחת גלעד שליט.

“גלעד, אחי הקטן – צר לי לומר לך, שבמדינה שבה אין מדיניות פוליטית סדורה, אין חשיבה לטווח ארוך, אין שלטון יציב, אין חקיקה המסדירה באופן הראוי את הפעילות השלטונית, במדינה כזו לא יהיו פתרונות שיניחו את הדעת”.

גלעד, “כולנו תקווה שתשוב הביתה במהרה. כולנו תקווה שתשוב הביתה, בריא בנפשך, ובריא בגופך. גלעד, אתה לא רק חייל רגיל שנפל בשבי, ושיש לעשות את כל הנדרש כדי להשיבו הביתה, אלא גם סמל למכאובי העם היהודי, ולמאבקו לחירות.”

גלעד, מבלי שהתכוונת לכך, אתה הצבת את המדינה בפני “צומת הכרעה ערכית”. ההכרעה היא, בין בחירה בערך פדיון שבויים, שהוא אחד הערכים החשובים ביותר ביהדות, לבין סוגיות חשובות אחרות כגון כושר ההרתעה של ישראל אל מול אויביה.

אנו עדים לכך שהמדינה עומדת קפואה בצומת זה, מזה כארבע שנים. המדינה זקוקה למנהיג בעל תעוזה שיקבע דרך, שיקבע הכרעה ברורה בין האפשרויות הקיימות.  לכך, כולנו מתפללים.

המאמר נכתב ע”י גל מוטאי – בוגר B.A במדע המדינה – LL.B במשפטים- LL.M  במשפטים, מומחה למשפט פלילי.
למאמרים נוספים פרי עטו: שוב ביהמ”ש העליון עלה על מוקש | איך לבחור עורך דין?