מערכת הבית המשפטיבהיעדר פתרון, זה הפתרון. בחודש מרץ האחרון, פרץ לחיינו וירוס הקורונה. הבלבול, החרדה ותחושת הכאוס, היו גדולים ונכנסו כרוח סערה לכל בית בישראל.
תחושת הפאניקה היתה גדולה ונדמה כי ישראל נכנסה למלחמה מול אויב רע ומר, כזה שלא הכרנו עד כה.
ממשלת המעבר בראשות נתניהו, נכנסה להילוך גבוה ומופע היום היה שייך לראש הממשלה שערך מידי ערב מסיבות עיתונאים עתירות רייטינג בה התבשרנו על מה שהולך לקרות עם החיים שלנו מעכשיו.
הממשלה עברה לתקנות לשעת חירום, מה שצמצם את המרחב הדמוקרטי של כל אזרח ואזרחית, לטובת מעורבות ממשלתית גבוהה בקרביים של כולנו ופגיעה בזכויות הפרט בחסות מגפת הקורונה.
אחד התחומים המעניינים ביותר, היה השימוש הממשלתי בטכנולוגיה עתירת ידע לצמצום התפשטות הנגיף.
אפליקציית המגן של משרד הבריאות המתריעה על קירבה לנשאי הנגיף וקבוצות טלגרם חדשות שמדווחות על המצב הרפואי בזמן אמת, פשטו ממש כמו הנגיף במאות אלפי ניידים ברחבי הארץ.
אבל עם כל הכבוד, לאפליקציות הללו, המעורבות הממשלתית הטכנולוגית העיקרית, היתה המעבר לאיכוני טלפונים ניידים של על ידי השב”כ.
ארגון המודיעין החזק של ישראל, העביר און ליין את הנתונים למשרד הבריאות שהעביר בעצמו, רבבות הודעות לאזרחיות ואזרחים על כך שהם שהו ליד חולה קורונה.
ההודעות המעט מצמררות יש לומר, תורגמו מיד לפעולה שהורתה לאותם מקבלי הודעות על חובתם להיכנס לבידוד ביתי.
לא נעים. “זה זמני” טענו בממשלה והתחייבו שבתוך זמן קצר מאוד, יעמול צוות טכנולוגי מיומן, על פיתוח אפליקציה חדישה שתחליף את האופציה של איכון הניידים על ידי שירות הביטחון הכללי.
אתם כבר יודעים שזמני בישראל, פירושו קבוע והנה בעיצומו של הגל השני, שבו לפני ימים אחדים לחיינו איכוני הטלפונים הניידים על ידי השב”כ.
אזרחיות ואזרחי ישראל, שוב מהווים מטרה ניידת לטכנולוגיית השב”כ.
גל שני של איכונים סלולריים
אם בגל הראשון, גרם איכון הטלפונים הניידים לבלבול, הרי שבגל השני של וירוס הקורונה שמתחולל ממש עכשיו, איכוני השב”כ גובלים בקטסטרופה.
א’, תושב הדרום, קיבל לפני כשלושה חודשים, הודעה אותה הגדיר “מפחידה” לפיה עליו להיכנס לבידוד. “רק המילים, ביום 9.4, שהית ליד חולה קורונה, צמררו אותי” הוא מעיד.
תאמינו או לא, א’ קיבל הודעה זהה גם בגל השני, אלא שהפעם הוא נשבע שבאותו יום הוא בכלל שהה בבית ביום חופש מעבודתו במפעל.
א’ לא התייאש, הוא התחקה אחר המסלול שהוא עבר באותו יום וגם לפי גוגל, האיש הסתובב במקסימום בין חדר השינה לחצר ביתו. חדור מוטיבציה, הוא חייג ופנה למשרד הבריאות ולאחר שעה של המתנה, נאמר לו שכרגע אין ברירה ועליו לשהות בבידוד, אבל הערעור שלו הועבר לבדיקה.
ביום שלמחרת כבר התנצל שר הבריאות חה”כ יולי אדלשטיין על העומס ועל כך שלמעשה, משרד הבריאות לא יצליח להשיב לכל העתירות. כלומר, אולי הוא יצליח להשיב לחלק קטן מאוד מהם.
גם אם נניח לרגע קט בצד את הוויכוח המהותי על עצם הלגיטימיות של איכוני השב”כ, נראה כי ניתן להודות שגל האיכונים הנוכחי הוא מחדל עצום.
הבלאגן והשאננות חוגגים, משרד הבריאות מופתע מגל הפניות ומול גל מחאת האזרחים ההמומים – ניצבת חומת בטון ואפרופו חומת בטון, דלגו לקטע הבא.
גם הקיר לא יפריד בינינו
האיכון של ארגון השב”כ, פועל על פי שני מדדים אותם הגדיר משרד הבריאות.
מרחק של שני מטרים מהאדם לחולה קורונה מאומת ולמשך לפחות רבע שעה. למרות זאת, אין לכלי זה דרך ממשית לדעת אם מי ששהה ליד חולה מאומת, אכן היה איתו במגע ישיר.
שימו לב לנתון הקריטי הבא, האיכון יכול לזהות מישהו ככזה שנחשף לחולה קורונה, למרות שהפריד ביניהם קיר.
הבנתם נכון, גם אם קיר מפריד בין מי שקיבל את ההודעה לבין אותו חולה קורונה מאומת, הוא יאלץ להיכנס לבידוד, למרות שבאופן ודאי, אין שום סיכוי שבעולם שהוא ידבק.
בדיונים פנימיים של ועדת החוץ והביטחון, הנושא הונח על השולחן ואף זכה לפרשנות של מיטב אנשי הסוד שיושבים בכנסת.
אחד מהם, רם בן ברק חבר סיעת יש עתיד תל”ם ובעברו הלא רחוק המשנה לראש המוסד, הבהיר את תזת הקיר והבהיר כי הכלי הזה, לא ממש מדייק.
דמות ביטחונית אחרת בחרה לחדד את הנקודה ולהלן הציטוט מתוך הוועדה: “הכלי הזה אמור לזהות קירבה בין מבוקשים או בין אדם איקס לאדם אחר שאת המפגש ביניהם מחפש הארגון. לצורך זה, כלל לא מעניין את השב”כ אם זה מפגש בין שני רכבים או בית ליד בית, העיקר הקירבה“.
במילים אחרות, הכלי לא נועד כלל לזהות קירבה שמנוסחת או רלוונטית על פי הכללים הרפואיים שמעניינים את משרד הבריאות בהקשר של הדבקה, הוא פשוט מזהה קירבה.
עמדת בפקק ברכב שלך ולידך רכב בו יושב חולה קורונה מאומת, יש סיכוי סביר במיוחד שתקבל בתוך מספר ימים, הודעה על חובתך להיכנס לבידוד.
ניתן לסכם עניין זה ולומר שהשימוש בכלי ביטחוני גרידא למטרות רפואיות אפידמיולוגיות, לוקה בחסר וזה בלשון המעטה.
מדובר בשימוש בכלי מאוד בעייתי ומעבר לוויכוח האידיאולוגי סביב החדירה לפרטיות, יש ספק רב לגבי יעילותו.
לא מאמינים, שאלו את נדב ארגמן ראש השב”כ, שאמר בדיוני קבינט הקורונה:
“מה שאני מבקש ששב”כ לא נכנס כרגע לחקיקה ראשית. מה שצריך ברמת ההכשרה למקצוע ששב”כ יהיה מוכן לתת פתרון אם תהיה התפרצות ואין מענה, ולעבוד חזק, אבל חזק למען הפרוייקטור שיודע לנהל את זה, בשביל שיהיה פתרון אזרחי למדינת ישראל לשנים הקרובות“.
אזרחיות ואזרחי ישראל, לא היו אמורים לשמוע את האמירה הזאת שנאמרה כאמור בחדרי חדרים, אלא שמישהו דאג להעביר את הציטוט המדויק בהקלטה לכלי תקשורת מרכזי.
ובכן, בקשתו של ארגמן, לא מומשה וביום חמישי האחרון, חוקק חוק איכוני השב”כ בכנסת בחקיקת בזק.
לשחקני הכדורגל של מכבי תל אביב (לא אלה הקשורים לפרשת הנערות) איתן טיבי, אבי ריקן ואייל גולסה, שקיבלו, יחד עם מנהל הקבוצה יואב זיו, הודעה על מחויבותם להיכנס לבידוד, הצטרפו עשרות אלפי הודעות שנשלחו בתוך ימים לישראלים המומים נוספים.
מוקד משרד הבריאות *4500 שהתחייב לתת מענה לערעוריהם של האזרחים, קורס ולהצליח לתפוס אותם, נראה כמו זכייה בפיס.
בנתיים ייאלצו אזרחי ישראל להתרגל למציאות הכאוטית שנוצרה ולקוות שלא יוכנסו עוד שימושים טכנולוגיים כמו אלה שזרק ראש הממשלה לחלל האוויר וחולל את סערת “החדרת השבבים לגופינו”.
ויהיו את אותם אזרחים שיחזרו למנהגם מימי הגל הראשון ויצאו מהבית רחמנא לצלן, ללא הטלפון הנייד.
קריאה נוספת: הזכות הבסיסית לצנעת הפרט