הצעת חוק בוררות חובה

השנה נפל דבר והפעם אנו גם אנשי בשורה, כך פתחה השופטת מיכל רובינשטיין את הרצאתה בכנס של לשכת עורכי הדין שהתקיים גם השנה באילת ודן בסוגיית השיטות האלטרנטיביות ליישוב סכסוכים, מקומן, חשיבותן ותרומתן למערכת המשפט.

“הדבר” שאליו כיוונה השופטת הוא הליך הגישור ו”הבשורה” היא הצלחתו המוכחת של ההליך שהוכתר על ידה כמודל ישראלי ייחודי.

השופטת רובינשטיין היא זו שעמדה בראש הוועדה שהוקמה בשנת 2003 ושקיבלה מנדט משר המשפטים לבחון דרכים להגברת השימוש בהליך הגישור בבתי המשפט.

המלצות הוועדה הוגשו בשנת 2007 ובהסתמך עליהן, הותקנו תקנות פרק ז’ 1 לתקנות סדר הדין האזרחי שכותרתן: פגישת מהו”ת לבחינת האפשרות ליישוב התובענה בגישור (מהו”ת: פגישת מידע היכרות ותיאום המנוהלת על ידי מגשר מקצועי).

הוועדה גיבשה תוכנית פעולה שהוציאה לפועל פיילוט ניסיוני ב-3 בתי משפט שלום שהורחבו בהמשך לתשעה ברחבי הארץ.

הנתונים נאספו במהלך השנים כחלק ממעקב ופיקוח על פרויקט המהו”ת והממצאים מעודדים את השופטת רובינשטיין שקובעת באותה הרצאה בסיפוק רב: “אני יכולה להגיד בבטחה ובסיפוק כי המודל הייחודי שלנו הוא מודל מנצח והנתונים הסטטיסטיים מדברים בעד עצמם“.

אלו הם כפי שהושמעו מפי השופטת:

•    44% מחליטים להמשיך בהליך מרגע שהופנה לגישור ועם סיום הגשת כתבי טענות
•    54% מהתיקים שהופנו לגישור בהסכמה מסתיימים בהסכם גישור
•    65.3% שהשתתפו בהליך הגישור הביעו שביעות רצונם ממנו
•    94.2% מהצדדים ו-94.7% מעורכי הדין של הצדדים דיווחו על שביעות רצון רבה מאד ממקצועיות המגשר
•    70% מבעלי הדין שהשתתפו בגישור העידו על נכונות לקחת חלק בהליך זה בעתיד וגם ימליצו עליו לאחרים
•    רק 6% מעדיפים לנהל סכסוך עתידי בבית המשפט

הנהלת בתי המשפט מאוהבת בסטטיסטיקה הזו. זה הבייבי שלה שעושה לה נחת ומרים את קרנה בעיני הציבור.

המערכת מאמינה בייחודיות של המודל המשלב חיוב הצדדים להופיע תחילה לפגישת מהו”ת במקביל לשמירת זכותם של הצדדים להחליט מתוך בחירה ורצון חופשי על המשכו או הפסקתו של הליך הגישור.

עיקרון הבחירה החופשית גם בהליך המדובר הוא החשוב ביותר לשיטתה של השופטת רובינשטיין והנהלת בתי המשפט.

כאשר הליך הגישור במתכונתו הנוכחית והמוכחת לאורך שנים מאותגר על ידי הצעת חוק בוררות חובה, שהובאה השבוע לדיון בוועדת חוקה של הכנסת, הנהלת בתי המשפט בראשות הנשיא אשר גרוניס עומדת על רגליה האחוריות.

עד שבתי המשפט יכולים להתגאות ולהשוויץ בפרויקט מצליח לנוכח סחבת מתמשכת ושירות לקוי לאזרח שמשלם את משכורתם, באה הצעה מתגרה מהאגף הפוליטי ותוקעת מקל בגלגלי הרכבת המסיעה בבטחה ובמשך שנים את המבקשים ליישב סכסוך בהליך של גישור.

לפני כשנה וחצי יזם ודחף שר המשפטים יעקב נאמן הצעת חוק לכינון הליכי בוררות חובה בתביעות אזרחיות. משרד המשפטים עבד על ההצעה והשבוע היא הגיעה לדיון בוועדת הכנסת.

לפי ההצעה, נשיא בית משפט שלום ו/או סגנו יהיו מוסמכים להעביר להליך בוררות בפני עורך דין פרטי תביעות אזרחיות בגובה של עד 2.5 מליון שקל ללא צורך בהסכמת הצדדים, בניגוד גמור למה שקורה היום בהליכי בוררות.

לא ברור וידוע מה באמת עמד מאחרי היוזמה של שר המשפטים. הנימוק הרשמי הוא הצורך הדחוף להקל על עומס התיקים במערכת בתי המשפט שקורסת מזה שנים.

יש כאלו שיעלו אפילו את הרמיזה המרושעת שהשר נאמן דואג למילייה שלו ובעתיד זה ישתלם לו עת יפסיק את כהונתו כשר משפטים. לא לנו לנקוט עמדה בספקולציה זו.

הנהלת בתי המשפט מעדיפה להרחיב את הפעלת הליך הגישור לעוד בתי משפט ומתנגדת נחרצות לבוררות חובה המוצעת. בישיבת ועדת החוקה של הכנסת הוצגו אותם נתונים שהציגה השופטת רובינשטיין בהרצאה בכנס באילת.

באמצעות הנתונים התכוונה ההנהלה להוכיח למחוקקים שחוק בוררות חובה לא רק מיותר וחסר תועלת אלא אפילו לא חוקתי, כהגדרתו של הנשיא גרוניס.

עמדתו של הנשיא הובעה במכתב ששיגר לוועדת החוקה לקראת הכנת החוק לקריאה שנייה ושלישית. תוכנו החריף של המכתב נועד לעצור את השלמת הליך החקיקה. ממכתבו לוועדה שהתפרסם בכלי התקשורת עולה כי הנשיא חושש שהצעת החוק הנדונה עלולה לפגוע בעצמאות בתי המשפט, בזכות להליך הוגן ובזכות הגישה לערכאות.

הנשיא גם מטיל ספק בתרומת ההצעה להקלת העומס הרובץ על מערכת בתי המשפט ובעיקר הוא מודאג “מהעברה של סמכות שיפוטית ממערכת המשפט לגורמים פרטיים, שלא חלות עליהם המגבלות החלות על שופטים, ושהתמריץ הכלכלי יעמוד בבסיס עבודתם”. כעולה ממכתבו.

הנשיא מעדיף לשפר את המערכת הקיימת ולא לבנות מערכת שיפוט מקבילה. גרוניס גם תוקף את כותרת הצעת החוק בוררות חובה וטוען שהיא מנוגדת בתכלית ליסוד ההסכמה המובנה בתוך הליך בוררות.

המכתב של הנשיא גרוניס תקע את הוועדה. נציגת משרד המשפטים שהופיעה בוועדה מסרה שהמשרד טרם גיבש עמדתו ביחס לנטען בחוות דעתו הכתובה של הנשיא.

בקיצור, המשרד לא יכול להישאר אדיש לנוכח עמדה שכזו למרות שההצעה עומדת בפתחה של קריאה שנייה ושלישית ועליו לרענן את ההצעה בהתאם לביקורת. מתברר שנשיא בית המשפט העליון ממש לא לבד.

הוא לא הראשון להוביל ולהביע התנגדותו להצעת חוק בוררות חובה. גרוניס לפי הנטען אימץ למעשה את עמדתה השלילית של הנשיאה דוריש בייניש שקדמה לו בתפקיד. גם האגודה לזכויות האזרח, מכון ון ליר והמכון הישראלי לדמוקרטיה הצטרפו לשורת המתנגדים. כל אחד ונימוקיו.

במכון הישראלי לדמוקרטיה משוכנעים כי הצעת החוק פוגעת בזכות הגישה לערכאות, מעכבת ומשבשת אותה ועל ידי כך מובילה להפרטת המערכת השיפוטית. המדינה לדעת המכון מתנערת מאחריותה לאזרחיה ומקריבה את זכויותיו הבסיסיות.

גם לשכת עורכי הדין מתנגדת לקידום הצעת החוק. להבנת הלשכה עדיף להוסיף מאות תקנים של שופטי במקום מינוי מאות בוררים שיקבלו את השכר שלהם מאגרת בית המשפט והיתרה ממשרד האוצר.

לתפיסתו של יצחק זמיר, שופט לשעבר בבית המשפט העליון, בוררות חובה היא כמו אונס ברוטאלי. השופט זמיר נאם בכנס של המוסד לבוררות עסקית שהתקיים בחודש נובמבר 2011 וקבע כי הלב של בוררות הוא הסכמה. בוררות חובה לשיטתו היא אוקסימורון, זו סתירה פנימית. אם זו חובה זו לא בוררות, קבע נחרצות.

במקום לקרוא לה בוררות חובה הציע השופט זמיר לכנותה, בוררות מאונס או אונס של בוררות. לדידו, בוררות אמיתית היא כמו יחסי מין בהסכמה. בוררות חובה היא כמו אונס ברוטאלי.

עו”ד אפי מיכאלי, ראש תחום הפרטה ורגולציה במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן, טוען בראיון כי בוררות היא הסכמה ואילו בהצעה הנדונה מדובר בהפרטת השפיטה.

להמחשת טיעונו הוא מביא את הדוגמה לפיה המשטרה קורסת, ובמצב זה האם יעלה על הדעת שאישה מוכה תתקשר למשטרה ואז יפנו אותה לחברת אבטחה פרטית שתטפל בתלונתה ותספק לה את הסעד הנדרש.

סוגיית החיוב אל מול הוולונטאריות העסיקה את הוועדה של השופטת רובינשטיין. החיוב בחוק להשתתף בפגישת מהו”ת מעורר את האנלוגיה הבלתי נמנעת לחובה הקיימת בהצעת חוק בוררות חובה. בשני ההליכים הנדונים בית המשפט מחייב את הצדדים. אז מה ההבדל.

האם טיעוני המתנגדים להצעת חוק בוררות חובה שהם גם התומכים הנלהבים בהליך הגישור הנוכחי לא יוצאים נגד עצמם, ברמה העקרונית והערכית לפחות?

ניתוח עמדות הצדדים מגלה שבהליך הגישור, קיים יסוד ראשוני של חובה הנכפית על הצדדים. קיום החובה נועד לתכלית ראויה הפותחת בפני הצדדים צוהר רחב להליך הגישור ויתרונותיו. המשך ההליך או הפסקתו מותנה רק בהסכמת הצדדים. לא כך בהצעת החוק לבוררות חובה.

וועדת רובינשטיין נדרשה גם היא לסוגיה עקרונית זו.

לאחר ששמעה עדויות רבות ובחנה מודלים מכל העולם קבעה בדוח לעניין זכות הגישה והחובה, שככל שמחייבים את הצדדים לגשת להליך, כגון בוררות, עלולה להיפגע זכות הגישה הואיל ושיקול דעתו של הבורר ממיר את שיקול הדעת השיפוטי.

לעומת זאת, סבורה הוועדה, כי הליכים המסתיימים בהסכם כמו גישור, זכות הגישה נפגעת פחות הואיל והצדדים לא מחויבים להגיע להסכם. יתירה מזו וגם לפי החוק, בעלי הדין רשאים להפסיק את הגישור בכל עת ולבקש את חידוש ההליכים המשפטיים.

גם אם לא נטיל ספק בטוהר כוונתו של שר המשפטים שיזם את החוק הקונטרוברסלי, שכל מטרת חקיקתו היא להקל על העומס של בתי המשפט לטובת האזרח הסובל מעינוי דין, ללא שיקולים זרים ופסולים, יש מקום לבחון בכובד ראש, באחריות ובשיקול דעת את אימוץ הגישה והמגמה המתרחבת העולה מעמדתה של השופטת רובינשטיין ושל המתנגדים הבולטים לחוק המוצע.

חובה עלינו לזכור שהייעוד החברתי של בית המשפט הוא ליישב סכסוכים. במשך השנים בתי המשפט הכריעו בדין באמצעות ניהול הליך הוכחות אדוורסרי שבסופו מתקבלת הכרעה לטובת צד אחד באמצעות פסק דין חלוט.

הגיע הזמן לשנות דיסקט ולאמץ הליכים ליישוב סכסוך בהסכמה, לרבות, גישור ופשרה. בוררות חובה, זה לא בדיוק המתכון התומך בגישה זו.

רובינשטיין מציעה לחשוב מחוץ לקופסה, כי רק כך ניתן להגיע לפתרונות יצירתיים שלא מצליחים ליצור בתוך ההליך המשפטי המסורתי.

עוצמת היריבות בין הצדדים נחלשת מאד כאשר מתקבלת הכרעה על סמך הסכמה, שגם עשויה לתרום לשיפור מערכת היחסים הטעונה בין הניצים.

האם המתנגדים לחוק בוררות חובה יחזירו את ההצעה למגירה של יעקב נאמן. לא ניתן לדעת. סביר להניח שכל צד יאבק על עמדותיו.

האגו האישי והממסדי עובד שעות נוספות. למי יש יותר כוח והשפעה, לנשיא בית המשפט העליון או לשר המשפטים, ימים יגידו.

אנו תקווה שאין מדובר בכיפוף ידיים כוחני אלא במאבק מהותי לתועלת הציבור והמערכת המשפטית שיועדה לשרת אותו נאמנה ובמקצועיות רבה ללא סבל מיותר, שהוא עדיין מנת חלקו של הציבור הנדרש לבוא בשערי בתי המשפט, לצורך לדיון והכרעה שיפוטית בעניינו.

יעוץ משפטי בהכנת הכתבה בנושא הצעת חוק בוררות חובה והליכי גישור מהו”ת:

עורך דין ליאור כספי, מגשר ומומחה בדיני משפחה ובהליכים אזרחיים, מטעם מערכת בתי המשפט בישראל.

קיראו גם בנושא:

על מערכת המשפט קשרים אישיים ומשוא פנים – מאמר דעה
תופעת העדר – מחשבות הבנות והשגות על אפקט העדר האנושי