מערכת הבית המשפטיהליך הגישור המשפטי הנו הליך אלטרנטיבי ליישוב סכסוכים משפטיים מחוץ לכתלי בית המשפט באופן מהיר, זול וגמיש יחסית.
במסגרת הליך זה מנוהל משא ומתן חופשי באמצעות מגשר במטרה להגיע להסדר המוסכם על הצדדים לסכסוך.
השאיפה בהליך זה הנה להביא לפתרון הסכסוך בדרך של הכרעה הסכמית אשר לה יתרונות רבים על פני ההכרעה השיפוטית ולרבות מאחר שסיום הסכסוך בדרך מוסכמת יוצר תהליך של השלמה אצל הצדדים שבסופו אין הם טוענים עוד טענות האחד כלפי השני.
הליך הגישור מנוהל באופן וולונטרי לחלוטין. כלומר, הוא כפוף בכל שלב להסכמת הצדדים וניתן להפסיקו בכל שלב במידה ואחד הצדדים חוזר בו מהסכמתו לביצוע ההליך.
במידה וההליך נוחל הצלחה, נערך הסכם גישור בין הצדדים עליו חותמים הצדדים והמגשר עצמו ולאחר מכן המגשר מגיש את ההסכם לבית המשפט לצורך קבלת אישור שיעניק לו תוקף של פסק דין.
אולם, מה קורה במידה ואחד הצדדים להליך הגישור התחרט וחזר בו לאחר חתימתו על הסכם הגישור:
האם ניתן עדיין להתחרט בשלב זה ובכך למנוע את הגשת ההסכם לאישור בית המשפט לשם קבלת תוקף של פסק דין או שמא אין הדבר אפשרי והמגשר חייב בכל מקרה להגיש את ההסכם לאישור בית המשפט?
כזה היה המקרה אשר נדון במסגרת הליך ת”א 4897-09-15 מגשר מהו”ת נ’ אי. אם. אס. אן. יזמות ופתרונות 2013 בע”מ אשר התנהל בפני בית המשפט השלום בירושלים.
עובדות המקרה
בתיק זה הופנו הצדדים להליך גישור, בהתאם להסכמתם.
הליך הגישור התנהל לכאורה בהצלחה ובסיומו חתמו הצדדים והמגשר על הסכם גישור.
אולם, לאחר שההסכם כבר נחתם הודיע אחד הצדדים כי הוא חוזר בו וביקש שלא להגיש את ההסכם לבית המשפט למתן תוקף של פסק דין.
כתוצאה מכך הוחזר התיק לבית המשפט לשם המשך ניהול ההליכים.
ב”כ הצד שמנגד אשר לא חזר בו מהסכם הגישור טען כי לאחר שהמגשר חתם חתימת קיום על הסכם הגישור היה עליו להגיש את ההסכם בהקדם האפשרי לבית המשפט למתן תוקף ולא היה זה בסמכותו להפעיל שיקול דעת האם להגישו לבית המשפט, אם לאו.
בהחלטתו, הדגיש בית המשפט כי יסוד ההסכמה של הצדדים להליך הגישור הנו יסוד מהותי ועיקרי בהליך והוא שזור כחוט השני בכל הוראות החוק הנוגעות להליך הגישור.
עוד הדגיש בית המשפט כי יסוד ההסכמה נדרש בכל שלב ושלב של הליך הגישור.
בהתאם לכך מושם דגש על יסוד ההסכמה בהגדרות של המונחים גישור ומגשר בסעיף 79ג(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ”ד-1984 וכן תקנות בתי המשפט (גישור), תשנ”ג-1993.
מתוך הכרה בחשיבותו של יסוד ההסכמה ובהיותו יתרון מכריע בהליך הגישור הפסיקה חוזרת ומדגישה בפסקי דין רבים שלא רק עצם ההחלטה לנהל הליך גישור, ניהולו ואף החתימה על הסכם גישור בסופו, אם הגיעו הצדדים לידי הסכמה הם וולונטריים.
גם לאחר שנחתם הסכם הגישור העברת ההסכם לבית המשפט למתן תוקף של פסק דין צריכה להיות מוסכמת ועל דעת כל הצדדים.
קראו על: על קשרים ומשוא פנים של שופטים
כלומר, העובדה שצדדים חתמו על הסכם גישור מרצונם החופשי אינה מהווה סוף פסוק ואם אחד מהם נמלך בדעתו לאחר החתימה אין לכפות עליו הר כגיגית ואין לתת להסדר הגישור שנחתם תוקף של פסק דין.
בית המשפט נימק קביעה זו בנוסח תקנה 9(ב) לתקנות הגישור, אשר קובעת כי:
“נחתם הסדר הגישור, יודיע על כך המגשר לבית המשפט בהקדם האפשרי; ביקשו בעלי הדין לתת תוקף של פסק דין להסדר הגישור יצרף המגשר להודעתו עותק ממנו”.
כלומר, תקנה 9(ב) לתקנות הגישור קובעת מפורשות כי תנאי למתן תוקף של פסק דין להסכם גישור הנו בקשה של בעלי הדין, כולם שכך ייעשה.
הפסיקה נוטה לפרש את דרישת תקנה 9(ב) שההסכם יוגש למתן תוקף רק אם הצדדים רוצים בכך ומבקשים מהמגשר לעשות כן.
באופן רחב ובכמה פסקי דין נפסק שגם במקרה שבו הצדדים חתמו על הסכם גישור והמגשר קיימו בחתימתו והסכם זה כולל בתוכו סעיף מפורש בדבר רצונם של הצדדים להסכם יינתן תוקף של פסק דין.
אך אם בזמן שחלף מאז שנחתם ההסכם ועד שהוגש לבית המשפט התחרט אחד הצדדים וחזר בו מהסכמתו בית המשפט יטה שלא לתת להסכם זה תוקף של פסק דין.
קראו עוד בנושא: יתרונותיו של מגשר בהליך גירושין
כך נקבע, למשל, על ידי בית המשפט העליון במסגרת בע”מ 8769/08 פלוני נ’ פלונית:
“גם אם חתמו הצדדים על הסדר גישור כדת וכדין, בקשה למתן תוקף של פסק דין צריכה להיות על דעת שניהם וההסכם צריך להיות מוגש ע”י המגשר.
ואגב, מדובר בהסכמה נפרדת ועצמאית – שאינה תלויה מיניה וביה בהסכמה לחתימה על הסדר הגישור”.
עוד נקבע בפסק דין זה כי במידה ואחד הצדדים חזר בו מהסכמתו להסכם הגישור לאחר חתימת הצדדים עליו, אין הצד השני רשאי להגיש את ההסכם לבית המשפט לצורך קבלת תוקף של פסק דין, חרף התנגדות בעל הדין שכנגד.
שכן, מהמילים ביקשו הצדדים אנו למדים שיש צורך ששני הצדדים יבקשו מבית הדין ליתן תוקף של פסק דין.
כלומר, גם במקרה שבו הסכם הגישור כבר נחתם ואף אם הוא כולל בתוכו סעיף מפורש שבו מבקשים הצדדים לתת לו תוקף של פסק דין עדיין רשאי צד שנמלך בדעתו לבקש שלא להגישו לאישור בית המשפט ובית המשפט לא יתעלם מכך.
לשם מתן תוקף, לא די בכך שהצדדים חתמו על ההסכם מתוך רצון חופשי ולאחר הבנה של משמעותו.
אמנם, ייתכן שדי באלו על מנת לומר כי ההסכמות שבין הצדדים השתכללו לכדי חוזה אך לא די בכך לשם מתן תוקף של פסק דין לאותו חוזה, מפני שלשם כך צריך בית המשפט לדעת שגם הבקשה למתן תוקף הוגשה על דעת כל הצדדים.
יחד עם זאת יובהר ויודגש כי אי מתן התוקף של פסק דין להסכם גישור, אין בו כדי לגרוע מן ההסכמה החוזית שעליה חתומים הצדדים ואם יעמוד מי מהם על קיומה של הסכמה חוזית זו, הוא יהיה רשאי להגיש בקשר אליה תביעה חוזית, נפרדת ועצמאית מההליך המשפטי שבמסגרתו נחתם הסכם הגישור.
קראו עוד בנושא: הצעת חוק בוררות חובה