חופשת לידה לגברים – מה אומר החוק בישראל?

חופשת לידה לגברים בישראל לעומת שבדיה – במסגרת מאמר זה, ננסה לנתח את הרציונל העומד בבסיס חופשת הלידה (לנשים וגברים) ואת הרקע לקיומה. לאחר מכן נציג את ההבדלים בין החופשה הניתנת לנשים לבין זו המיועדת לגברים תוך ניתוח הדין הישראלי ודין שבדיה. לבסוף נבחן הבדלים אלו בעיניים כלכליות ונשאל האם הוגן להשוות בין המינים בזכותם לחופשת לידה מהעבודה.

חופשת לידה – רקע היסטורי ורציונל

ב-1919 קם ארגון העבודה הבינלאומי ועמו יצאה בת קול הקוראת לאימוץ נורמות של כבוד האדם והחלתם על העובדים.

לא עוד העבודה כמצרך, והעובד כחפץ, אלא העובד כאישיות אנושית בעלת יצירתיות ושאיפות.

מתוך כך החלו להתפתח תפיסות הקוראות לריבון להתערב ביחסי העבודה הפרטיים בשוק ביצירת מנגנוני הגנה לאותם עובדים ועובדות לצורך הבטחת קיומם האנושי ופיתוחם האישי.

על כן, ולאור התפיסות הללו אך טבעי לאפשר לעובדת שכרעה ללדת חופשת לידה לשם הבריאות שלה לפני הלידה, והחלמתה אחריה.

בד ובד עם התפתחויות אלו נוסף שיקול נוסף המכריע לטובת הענקת חופשת הלידה.

שיקול זה נולד עקב עליית קרנה של הזכות להורות, הקמת משפחה וחינוכה כחלק מהזכויות החברתיות העומדות ביסוד השיטות הדמוקרטיות.

ואכן ההכרה בזכות זו גררה עמה פעילות אקטיבית הן במישור הבינלאומי  והן במישור המדינתי להגשמת הזכות להורות במובנה הרחב.

חופשת הלידה אם כך מושתת על שני רציונאליים הקשורים קשר הדוק לכבוד האדם, הראשון הוא מנוחת העובדת לקראת הלידה ואחריה הרלוונטי רק לאם, והשני הוא חינוכו של העולל בתחילת דרכו ודאגה לכל מחסוריו לשם יצירת קשר משפחתי חזק בינו לבין שני הוריו.

עם זאת בעבודה זו נראה כי העולם עדיין שרוי בתפיסות מסוימות הקוראות לגברים לצאת לעבודה ולנשים להישאר בביתן עם ילדיהן ולא רק מתוך הרציונל של בריאות, תפיסות אלו אינם רק מנת חלקם של הדיוטות, אלא הן מעוגנות בחוקים ופסיקות הן בארץ והן בעולם.

על אף זאת נדגיש כי שינוי המתבטא בחוק נראה באופק כתוצאה מתפיסות פמיניסטיות, כלכליות וחברתיות חדשות עליהן נעמוד בעבודה זו.

הדין הישראלי והתייחסותו לעניין חופשות לידה

הדין בישראל הכיר בחופשת הלידה ומכך גם ברציונל העומד מאחוריה קרי החלמת העובדת וגידול הילדים.

הדין, מאפשר לעובדת חופשת לידה בת 14 שבועות שמתוכם שבעה שבועות מנוצלים כרצון העובדת בין אם לפני או אחרי הלידה ו- 6 שבועות מהווים חופשה כפויה על העובדת לאחר הלידה לצורך החלמתה.

השכר שמתקבל בעת חופשת הלידה נקרא דמי לידה, והוא משתלם בידי הביטוח הלאומי לעובדת, על פי שכרה לפני היציאה לחופשה.

בעבר, הייתה חופשת הלידה נחלתן של נשים בלבד, אך התפתחויות עולמיות אשר מתוארות במבוא בקליפת אגוז, הביאו לשינוי בעמדת המחוקק, שינוי זה הביא להתערבות בשוק העבודה במתן זכות לגברים לנצל גם הם חופשת לידה בתשלום.

מכך הוכרע, כי זוגות יקבעו בינם לבין עצמם את חלוקת ימי החופשה מעבר ל-6 השבועות הכפויים כאמור על העובדת, אך לאישה תהא זכות קדימה לגבי ימים אלו.

דהיינו בכדי שהגבר יוכל לנצלם עליו לקבל הסכמה בכתב לויתור על ימי החופשה מבת זוגתו.

חיקוק זה, שבמבט ראשון, מטרתו להביא לקידום מעמד האישה, והשוואת הזכות הגברית לזכות הנשית, יתכן שמביא לתוצאות ההפוכות אליהן כיוון ומקבע תפיסות חברתיות הרואות באישה אחראית לגידול הילדים ובגבר אחראי לפרנסתם.

דברים אלו מתבטאים הן במספר הגברים אשר ממששים זכותם לחופשת לידה כ- 157 מתוך 77.000 לידות והן בדרך אשר בה תופסות הרשויות את ההסדר הנדון.

כך לדוגמא פסק בית המשפט באחת הפרשות: “לאור תכליתה של חופשת הלידה ומתוך ראיית טובת הילד, מסורה זכות ראשונים לחופשת הלידה לאישה העובדת ואילו הסבתה של חופשת הלידה לבן-הזוג הינה ברירת המחדל שסויגה בסייגים בחוק עבודת נשים ובחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב”]”.

חוסר הצלחתו של תיקון זה לחוק אינו נעלם מעיניו של בית המחוקקים, ובמהלך השנים האחרונות נעשו ניסיונות של חברי כנסת לתקן את החוק.

באחת ההצעות נכתב כי גברים יהיו זכאים חופשת לידה של שלושה שבועות בתשלום במנותק מחופשתן של הנשים וכך נכתב בדברי ההסבר “הצעת חוק זו מבקשת לשנות את המציאות הקיימת ואת המוסכמות החברתיות – למען זכויות הילד, למען זכויות ההורים, ולמען קידום ערכים של משפחה בריאה ושוויונית יותר בחברה הישראלית”.

חופשות לידה לגברים על פי הדין השבדי

בכל העולם, ניתן לראות מערכת נורמות של חופשת לידה לגברים הדומה מאוד לזו שנהוגה בישראל.

זה היה גם מבנה החוק בשבדיה עד הצגת הרפורמה הנוגעת לחיי המשפחה 1974, שחלק נכבד ממנה יועד לעניין חופשת הלידה.

הרפורמה אמנם האריכה את חופשת הלידה וקבעה כי ההורים יוכלו לפצל את החופשה בינם, אך כפי שהוצג גם בישראל ובדומה לה נתוני ניצולת החופשה בידי גברים היו נמוכים ביותר.

הרפורמה השנייה בחופשת הלידה – שריון זמן לטובת הגברים

ב-1995 הוצג רעיון מהפכני, שמהותו שינוי השיטה, והענקת חודש אחד מתוך חופשת הלידה הכוללת – בת ה-12 חודשים (זמן משמעותי באופן ניכר מאשר בישראל) לאבות.

בשנת 2003 לאחר ניתוח הרפורמה באופן אקדמאי(נדון בכך להלן) הכריע המחוקק על הארכת חופשת הלידה בחודש נוסף דהיינו 13 חודשיים.

כמו כן ניתנה לגברים זכות לחופשת לידה בת 10 ימים עם היוולד התינוק שמנותקת היא מחופשת האם הכפויה בעת הלידה.

הדין בשבדיה אם כך קובע כי משק בית זכאי ל-13 חודשי חופשה, מתוכם שני חודשים בלעדיים לאב, ושני חודשיים בלעדיים לאם.

מעבר לכך קובע החוק השבדי כי החופשה תהא בתשלום של 80 אחוז מערך המשכורת המשתלמת בתנאי שאותו עובד הוא בעל ותק של לפחות 8 חודשיים, ואם אינו, הוא יקבל פיצוי מהביטוח הלאומי בגובה שכר המינימום (20 דולר של אמריקה ליום).

מטרות הרפורמה השבדית

ההנחות שעמדו מאחורי הרפורמה (כפי שמתוארות בדברי ההסבר) – היו כי יש להעניק לגברים זכות נפרדת לחופשת לידה מאשר זו המוענקת לנשים, שכן הדבר יביא בטווח הקרוב לעלייה באחוזי ניצול החופשה הגברית, ובטווח הארוך לשינוי התנהגותי שמהותו הגברת הצדק האופקי, השוויון בין המינים והקשר בין הילד לבין אביו.

לאחר הצגת הרפורמה בוצעו בשבדיה ומחוצה לה מחקרים רבים שמהותם ניתוח הרפורמה, שכן שבדיה היוותה מדינה פורצת דרך ביחסה לחופשת הלידה לגברים.

המחקר הראשון – חודש משוריין לגברים

מחקר מקיף של פרופסור ג’ון אקברג מאוניברסיטת שטוקהולם, בחן ב-2005 את השפעת הרפורמה בהתייחס לחודש שניתן לאבות ב-1995 (להלן החודש הראשון).

במחקר נבחנו נתונים של אלפי גברים ונשים בשבדיה, לפני ואחרי הרפורמה ובהתייחס למטרות הרפורמה (לעיל).

תוצאות המחקר הראו כי במהלך 10 שנים  מאז חוקקה הרפורמה, השתנו פני חופשת הלידה בשבדיה ללא היכר, וכי אחוז ניצולת החופשה בידי גברים עלה באופן משמעותי ובכך מימש את מטרת הרפורמה לטווח הקצר.

כך נמצא כי אחוז האבות שלא לקחו חופשה לידה כלל, ירד מ-54 אחוז ל- 18 אחוז בלבד ובהתאמה אלו שניצלו חודש אחד עלה מ-9 אחוז ל-47 אחוזים.

סה”כ נמצא שמספר הימים שנלקחו בידי אבות בממוצע עלה ב-15 ימים, ומספר הימים שנלקחו בידי אמהות ירד ב-20 אחוזים.

נתונים אלו מעידים באופן חד משמעי על השגת מטרתה של הרפורמה לטווח קצר, אך האם הם מעידים על השגת מטרת הרפורמה לטווח ארוך?

נראה שבנושא זה, טרם ניתן לקבוע מסקנות חד משמעויות, הדבר נובע מכך שבמחקר הנדון, נראה כי על אף העלייה בחופשות הלידה שנלקחו בידי גברים, לא נצפה שינוי בכמות הימים שנלקחו בידי גברים לטפל בילדיהם החולים, והכלל שאמהות יוצאות לחופשת מחלה של בניהם נשאר בעינו.

הדבר מעיד לדידו של פרופסור אקברג, על כך שחודש אחד אינו מספיק כדי לשנות התנהגויות שגורות, וכי יש להאריך את הרפורמה (כפי שבוצע בפועל).

כמו כן קובע, פרופסור אקברג, כי לדידו, יש להעניק את חופשת הלידה לאבות בגיל צעיר בלבד, ולא לאפשר להם לקחת אותה עד שהילד בן 8, בכך הוא טוען, תגברנה ההשפעות החברתיות של הרפורמה והשינוי בשוויון ההזדמנויות בשוק העבודה.

המחקר השני – חודשיים משוריינים לאבות

המחוקק השבדי כאמור לעיל הוסיף חודש נוסף לניצול בידי אבות. חודש זה נחקר אף הוא הפעם בידי פרופסור ריקרד אריקסון מאוניברסיטת שטוקהולם.

ממצאיו של פרופסור אריקסון היו דומים להפליא לממצאיו של פרופסור אקברג, אכן, קבע אריקסון גדלו ימי ניצול חופשת הלידה בידי גברים ופחתו ימי ניצול החופשה בידי נשים, אך עדיין אין בכך בכדי להעיד על שוויון בעבודת הבית, והשתתפות ערה יותר מצד הגברים בעבודות הנחשבות באופן מסורתי של נשים.

אריקסון קובע כי ניתן לראות את זאת בכך שהגברים לוקחים את חופשת הלידה שלהם – כאשר הילד כבר מבוגר, ועל כן דווקא שהילד בשלבי ההתפתחות הראשונים שלו, ויש עבודות בית רבות, הגברים אינם מנצלים את חופשתם וממשיכים לעבוד.

כיצד חופשות לידה משפיעות על הכלכלה?

ראשית, נאמר כי ניתוח כלכלי של סוגיה כגון דא, מצריכה יריעה רחבה יותר, עם זאת בקליפת האגוז ננסה להאיר על מספר היבטים כלכליים תוך הבאת דברי מלומדים.

בכדי לבחון את הסוגיה ננסה להשוות באופן כלכלי, בין שני סוגי כללים, הראשון הכלל הישראלי, חופשת לידה קצרה, שמכוונת כלפי האם ולהחלמתה.

והכלל השני (כנהוג בשבדיה) חופשת לידה ארוכה למדי, שמוענקת גם לגבר, שהדגש העיקרי שלה הוא הזכות למשפחה והקשר בין האב לבן.

ניתוח כלכלי של המשפט – חופשת לידה ארוכה לגברים

שאלה מקדמית שעלינו לשאול היא האם חופשת לידה כפויה וארוכה לגברים אכן מקדמת את שוויון ההזדמנויות בעבודה? שאלה זו אינה פשוטה כלל ועיקר, אך נראה כי לאור המחקרים שצוינו לעיל ניתן לומר שהיא מקדמת במידת מה את השוויון בין המינים ועל כן כך ננתחה.

כעת נותר לנו להתחבט בשאלה העתיקה, האם הזכות דנא, היא כלכלית במובן זה שהיא מגדילה את העוגה המצרפית? וכך ניסח זאת אריסטו בשעתו “ואיזו הם הסיבות שמדינות מתנהגות כדבעי, או שלא כדבעי..שמתוך עיון…נוכל להבחין…בצורת המשטר הטובה ביותר”.

בעבר הייתה סברה כי לשוויון יש עלויות – שפוגעות בצמיחה הכלכלית, אך כיום כעולה ממחקרים אמפרים לעיתים אי השוויון עלול לפגוע בצמיחה, צמיחה ושוויון אפוא מקיימים בינם מערכת יחסים מורכבת הנדרשת באיזון.

ראשית ננסה לנתח את העלויות שבהשוואת הדין הישראלי, לדין השבדי – ולצורך כך נבחן שתי קושיות עיקריות: האחת, האם הארכת חופשת הלידה כלכלית והשנייה, האם מתן נתח מיוחד לגברים הוא כלכלי – כאשר בסוף הניתוח ננסה לקשור בין זו לזו.

ככל שמדובר בהארכת החופשה הרי מובן, שהארכת החופשה תביא בטווח הקצר להוצאות ממשלתיות מוגברות.

הדבר יפה הן לדמי הלידה הארוכים אשר ישתלמו מהביטוח הלאומי, או לאלו שישתלמו מידי המעסיקים (מס הכנסה יפחת) – עלויות אלו יהיו גבוהות ביותר לאור העובדה כי בישראל 120.000 לידות מדי שנה.

עם זאת, האינטרס הכלכלי, המנוגד הוא עליית שוויון ההזדמנויות בעבודה, וחינוך טוב יותר של הצעירים, סוגיות אלו קשה לכמת באופן כלכלי, אך ברור כי שיפור רמת האוכלוסייה מביאה עמה צמיחה כלכלית והגברת גביית המיסים.

הסוגיה השנייה שעומדת תחת המשקפת הכלכלית, היא מתן נתח מיוחד לגברים מהחופשה לניצול האבות בלבד.

במקרה זה, אין ספק שהדבר מביא לשינוי תמונת ניצול החופשה הן בידי גברים והן בידי נשים ומקדם את השוויון בין המינים.

באופן כלכלי, ובהסתמך על מחקרו של דוקטור אקברג נראה שימי ניצול הגברים, עלו בפחות מאשר ירדו ימי ניצול החופשה בידי נשים כך שסה”כ ימי החופשה הצטמצמו, ובכך למעשה רווח למשק.

כמו כן, שינוי זה נתמך בידי דעות ליברליות שהוזכרו לעיל בדבר כלכליות השוויון.

מעבר לכך כפי שכבר צוין, רמת החינוך עשויה להשתפר ולעובדה זו השפעה בפני עצמה על הערך הכלכלי של השינוי.

מאמר זה ניסה לבחון האם ניתן להשתמש בחופשת הלידה להגברת שוויון מגדרי, ולשינוי נורמות נוהגות בחברה.

לצורך כך נבחן הדין המצוי בישראל, לעומת הדין המצוי במדינת הרווחה שבדיה. לאחר ניתוחם של הדינים נבחנו מחקרים שבחנו את השפעת השינויים הסטטוטוריים שבוצעו בשבדיה  על החברה.

לאחר אלו נבחנו משתנים כלכליים אשר עלולים להשפיע על התאמת המצב בישראל או קירובו לזה הנוהג בשבדיה, כלומר הארכת חופשת הלידה, ושריון חלקה לאבות.

ממצאים חד משמעיים בנושאים אלו קשה להביא, עם זאת, לאור המחקרים שבוצעו בשבדיה וניתוח הדין הזר, נראה ששריון חלק של חופשת לידה לגברים הינו מהלך רצוי, ואף נבון מבחינה כלכלית.

לגבי הארכת חופשת הלידה, קשה לקבוע בפסקנות לגבי כדאיותה הכלכלית עם זאת יש צורך בהארכת מה של חופשת הלידה בישראל, שהיא מהקצרות בעולם ובהצטרפות למגמה העולמית הרווחת במתן זכויות עבודה מוגברות כחלק ממדיניות רווחה בה המחבר מאמין בכל מאודו.