גבולות 67 מבחינה היסטורית ומשפטית

גבולות המדינה מבחינה היסטורית – לאחר מלחמת העצמאות, אשר התרחשה בשלהי שנות הארבעים של המאה הקודמת, נקבעו גבולות שביתת הנשק, אשר שימשו כגבולותיה של מדינת ישראל העצמאית.

קוי הגבול מכונים גם: הקו הירוק או גבולות 1948.

גבולות אלו לא כוללים חלק ניכר מהאיזור ההררי שבמרכז המדינה, הממוקם מערבית לנהר הירדן ועבר לחזקתה של ירדן ואף לא את רצועת עזה המוכרת היטב לכולנו.

לאחר כשמונה עשרה שנים, עם סיומה של מלחמת ששת הימים בשנת 1967 איזורים רבים שהיו בשליטת המדינות השכנות עברו לידיים ישראליות.

כך, סופח איזור רמת הגולן מסוריה, איזור הגדה המערבית מירדן המכונה על ידי מדינת ישראל יהודה ושומרון, חצי האי סיני ורצועת עזה ממצרים.

בנוסף לאיזורים אלו נוספו בעקבות המלחמה שטחים נוספים לגבולותיה של המדינה, באיזור מזרח ירושלים. לאור שינוי הגבולות שילשה המדינה את גודלה, כל זאת בפחות משבוע ימים. אלו נקראים גבולות 67.

בשנת 1979 חתמה ישראל על הסכם שלום עם מצרים, במסגרתו הסכימה להשיב למצרים את השליטה בחצי האי סיני, כאשר רצועת עזה נותרה בשליטת ישראל.

בהסכם אוסלו שנחתם בשנת 1993 הועברה השליטה ברצועה לידי הרשות הפלסטינית, אולם הריבונות באיזור נותרה בידי צבא ההגנה לישראל.

לאחר מכן, בשנת 2005 יושמה תכנית ההתנתקות על ידי הממשלה הישראלית והאיזור עבר לשליטתה הבלעדית של הרשות הפלסטינאית.

יש לציין כי בד בבד להליכים האמורים, ברבות השנים החלו תושבי המדינה להתיישב באותם איזורים שנויים במחלוקת, תוך הקמת התנחלויות שהולידו התנגדות רבה בקרב העם הערבי.

המעמד המשפטי של יהודה ושומרון

הפלסטינים ששהו בגדה המערבית עת צורפה לגבולות המדינה טוענים כי ישראל כבשה את האיזור, סירבה לדרישת האו”ם לנסיגה ובנתה שם התנחלויות בניגוד לאמנת ז’נבה, האוסרת על בניית התנחלות בשטח כבוש.

מנגד, טוענת ישראל כי השטחים כלל לא נלקחו מהפלסטינים שכן מעולם לא הייתה קיימת מדינה פלסטינית, וודאי שלא באיזור הגדה.

זאת ועוד, על פי גישת ישראל, כללי המשפט הבינלאומי מכירים באיזור זה כשטח שנוי במחלוקת בדיוק כמו חבל קשמיר, סהרה המערבית ועוד איזורים בהם קיים סכסוך טריטוריאלי.

זאת להבדיל משטח כבוש ועל כן אין כל ממש בטענת איסור הקמת ההתנחלויות, כאמור באמנת ז’נבה, שכן כלל לא מדובר בשטחים כבושים.

מעמדה המשפטי של רמת הגולן

המשפט הבינלאומי מכיר ומקבל סיפוח של שטח לגבולותיה של מדינה רק במידה ואותו סיפוח נעשה בעקבות מלחמה שהסתיימה בכניעת המדינה הכבושה שחדלה מלהתקיים.

לפיכך, קיימת מחלוקת הנוגעת לשטחים שסופחו לגבולות המדינה לאחר מלחמת ששת הימים, זאת משום שרמת הגולן, למשל, הייתה שייכת לשטח המדינה הסורית שלא חדלה להתקיים ועל כן היא טוענת כי סיפוח הרמה לישראל אינו לגיטימי.

טענות ישראל הינן כי שטח הרמה סופח לידיה באופן לגיטימי שכן הדבר נעשה תוך הגנה עצמית, לאור תוקפנותה של סוריה.

טענה משפטית נוספת שנשמעת על ידי המדינות השכנות ונוגעת לכל האיזורים שסופחו, כאמור, הינה שהתיישבות ישראל במקומות הכבושים מנוגדת להחלטת החלוקה שנתקבלה באו”ם ב- 29 לנובמבר בשנת 1947, אשר לפיה שייכים אותם איזורים לעם הערבי.

מנגד, טוענת המדינה כי החלטה זו כלל לא גובשה בפועל, אלא מדובר בהצעה שנתקבלה על ידי העם היהודי, אולם העם הערבי היה זה שביכר לסרב לה ולפתוח במלחמה, אשר הובילה להקמת המדינה לאחר מלחמת העצמאות בשנת 1948.

התווית הסכם שלום על ידי הממשל האמריקאי

לאחרונה חזר הדיון הנוקב במעמד השטחים המפורטים לעיל, זאת לאור הצעתו של הנשיא האמריקאי, ברק אובאמה, לפיה תשיב ישראל את השטחים שסופחו לגבולותיה לאחר מלחמת ששת הימים ובתמורה תוותר הרשות הפלסטינית על דרישתה להכרזת עצמאות חד צדדית.

לא למותר לציין כי הדיון בנושא רחוק מלהסתיים והתפתחויות צפויות להתרחש בחודשים הקרובים.

קיראו מאמר דעה בנושא: הגרעין באיראן