שלוש הרשויות בישראל: מחוקקת, מבצעת ושופטת

מדינות בהן פועל משטר דמוקרטי מתנהלות בהתאם לעקרון היסוד של הפרדת רשויות. קיראו עוד על מנגנון הפרדת הרשויות בכתבה זו.

הפרדת רשויות

הרציונאל המנחה הינו ביזור הסמכויות המרכזיות, הנתונות בידי המדינה, לצורך יצירת מנגנון איזונים ובלמים, בו רשות אחת מפקחת אחר האחרת והכוח אינו מרוכז באופן הגמוני בידי גוף אחד.

האדנים המרכזיים, עליהם מבוססת התיאוריה, שפותחה על ידי מונטסקייה, הינם שלוש הרשויות אשר מקיימות ביניהן יחסי גומלין, ביקורת (למשל ביקורת על ידי מבקר המדינה) ופיקוח הדדי:

• הרשות המחוקקת – אמונה על קביעת חוקים
• הרשות השופטת – מפרשת ומבקרת את החוקים
• הרשות המבצעת – זרוע האכיפה של החוק

מנגנון הפרדת הרשויות במדינת ישראל

שלוש הרשויות בישראל הינן: הכנסת כרשות המחוקקת; הממשלה כרשות המבצעת ומערכת בתי המשפט כרשות השופטת.

תצורת המשטר בישראל הינה שלטון דמוקרטי – פרלמנטרי, בו הממשלה מתמנית על ידי הכנסת ונדרשת לאמונה. הגדרת תפקידיהן וסמכויותיהן של שלוש הרשויות מעוגנת בחוקי יסוד, שהינם חוק יסוד: השפיטה, חוק יסוד: הכנסת וחוק יסוד: הממשלה.

מציאות החיים מלמדת, כי לא פעם חל עירוב נושאים ויותר מרשות אחת פועלת בתחום מסוים, תוך קיום אינטראקציה, נקודות השקה ומנגנוני איזון ובקרה בין הרשויות.

הרשות המחוקקת

מוכרת כבית הנבחרים – פרלמנט ובה מכהנים נציגי העם, הנבחרים על ידי האזרחים בעלי זכות הבחירה בדמוקרטיות ייצוגיות ומשקפים את רצון האוכלוסייה.

מוסד זה אמון על יצירת חוקים חדשים עבור אזרחי המדינה, בהתאם לצרכים המשתנים בחברה.

ברשות המחוקקת בישראל – הכנסת מאה ועשרים חברים. תפקידיה העיקריים:

1.    אישור כהונת הרשות המבצעת – הממשלה ושימוש כמקור הסמכות עבורה.

2.    פיקוח על פעילות הממשלה באמצעות חקיקת משנה, שאילתות, הצעות אי אמון ועוד.

3.    יצירת חוקים, המהווים בסיס נורמטיבי להתנהלות תקינה של המדינה.

4.    חקיקת חוקי יסוד, כתשתית לחוקה עתידית.

5.    מינוי נשיא המדינה ומבקר המדינה.

6.    השתתפות בהליכי בחירה של בעלי תפקידים ברשות השופטת.

7.    הפעלת סמכויות שיפוטיות לגבי התנהלות הנשיא, שלילת חסינות חברי כנסת עקב ביצוע עבירות שונות ושמיעת ערעורים על החלטות ועדות הכנסת ועל תוצאות הבחירות.

עבודת הכנסת מתבצעת בדיונים, הנערכים בועדותיה השונות ובפורום המליאה, על פי  תקנון הכנסת.

בייזום, ניסוח ואישור הליכי חקיקה מסתייעת הכנסת ביועץ המשפטי לממשלה, מרכז המחקר והמידע של הכנסת ובגופים נוספים.

הרשות השופטת

אמונה על עשיית דין צדק על בסיס פירוש החוקים, שמחוקקת הכנסת ובמטרה להגביר את אכיפת החוק.

היא דנה בעבירות על החוק האזרחי והפלילי, המתבצעות על ידי אזרחים; מכריעה בסכסוכים בין הפרט לרשויות השלטון ובמחלוקות בין הרשויות.

במטרה להבטיח את אופיו הדמוקרטי של המשטר ולבצר את חירויות הפרט מגנה הרשות השופטת על אזרחי המדינה מפני החלטות שרירותיות של הרשויות המחוקקת והמבצעת.

זאת בדרך של העברת ביקורת שיפוטית על חוקים ומניעת התנהלות, שאינה עולה בקנה אחד עם החוק.

פועלת באמצעות שלוש ערכאות משפטיות – בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, הפרוסים ברחבי הארץ ובית המשפט העליון, המשמש גם כבג”צ – בית הדין הגבוה לצדק. אלה פועלים באופן היררכי, כשכל ערכאה משפטית (למעט השלום) מהווה סמכות ערעור על זו שמתחתיה.

לצידם מכהנים בתי משפט לנושאים ספציפיים, דוגמת בית משפט לענייני משפחה, תעבורה ותביעות קטנות (בסמכות השלום) ובתי דין מיוחדים, כגורם חיצוני למערכת הכללית ובהם: בתי דין לעבודה, דתיים וצבאיים.

במקרה של עמימות בחוק מסורה בידי הרשות השופטת סמכות לפרשו באופן, ההולם את חוקי היסוד ומשקף את הערכים הרצויים לחברה.

הגוף, שאחראי על פעילות מערכת המשפט מטעם הרשות המבצעת, הינו משרד המשפטים.

הרשות המבצעת

הממשלה אמונה על ניהול ענייני המדינה. אחראית על מדיניות הפנים והחוץ של המדינה, נושאים ציבוריים וממלכתיים, גביית מיסים, פעילות כוחות הביטחון, נכסי המדינה והיבטים נוספים.

תפקיד הקמת הממשלה ניתן על ידי נשיא המדינה למועמד, שהומלץ על ידי מרבית סיעות הכנסת. כהונת הממשלה טעונה קבלת אמון הכנסת.

פעילות הממשלה והשרים מבוצעת באמצעות משרדי הממשלה בתחומים השונים: ביטחון; אוצר; חוץ; בריאות; פנים; חינוך, תרבות וספורט; תעשייה, מסחר ותעסוקה; תיירות; הגנת הסביבה ועוד.