מערכת הבית המשפטיכינון חוקי היסוד עם קום המדינה התבצע מתוך הנחה שעם הזמן יהפכו חוקים אלו לחוקה אחת, אשר תעגן את זכויות האזרחים. למרות שעברו יותר משישים שנה מאז, בישראל טרם כוננה חוקה ואנו עדיין נשענים על חוקים אלו. מדוע?
חוקה הינה מסמך אב, אשר מעגן את עקרונות הליבה עליהם מושתת המשטר ומגדיר את זכויות אזרחי המדינה. בגדרי החוקה באים הוראות יסוד העוסקות במבנה המשטר, צורת השלטון ואופן בחירתו, סמכויות חקיקה ועוד.
חלק מהחוקות מתייחסות להיבט הבטחת זכויות יסוד לתושבי המדינה.
בהיבט תצורתה, החוקה הינה על פי רוב מסמך כתוב או מספר מסמכים אשר התאגדו לכדי חוקה. בהיבט הנורמטיבי, החוקה הינה מסמך בסיס עליון על כל חוק, כאשר דינם של חוקים העומדים בסתירה לחוקה הינו בטלות.
שינויים ותיקונים בחוקה מתאפשרים בהשגת אישור הרוב המיוחד, הנדרש לשינוי החוקה או באמצעות פנייה אל משאל עם.
במשטרי דמוקרטיה מוגבל כוחה של הממשלה על ידי זכויות האדם המעוגנות במסגרת החוקה.
החוקה בעלת המוניטין אשר מהווה מקור השראה עבור מדינות אחרות הינה חוקת ארצות הברית, כאשר באירופה החוקות הותיקות הינן בפולין ובצרפת.
למעשה, מרבית מדינות העולם כוננו חוקה, בין במתכונת של מסמך אב בעל מעמד עליון ובין בדרך של מוסכמות חוקתיות, אשר גובשו ברבות השנים ורוכזו במסמכים שונים.
חוקה בישראל
ישראל מהווה אחת משלוש המדינות בעולם בהן לא נהוגה חוקה סדורה, לצד בריטניה וניו זילנד.מאז קום המדינה הכוונה היתה להתקין חוקה בישראל, אולם עד כה בשל מחלוקות ואי הסכמות מטעמים שונים טרם הושלם המהלך.
הכנסת הראשונה נבחרה כאספה מכוננת במטרה לכונן חוקה במדינה. עקב ויכוחים שניטשו בנושא הוחלט בשנת 1950 לבחור בדרך של חקיקת שורת חוקי יסוד אשר יחברו בבוא העת לחוקה, כאשר כל חוק יסוד יהווה פרק במסגרתה.
מתוקף הצעה זו, הידועה בכינוי “פשרת הררי” על שם חבר הכנסת שהעלה אותה, מיצבה עצמה הכנסת בשני כובעים – הן כרשות מחוקקת, האמונה על החקיקה הרגילה, והן כרשות מכוננת המתעתדת להתקין חוקה בעתיד, בזמן בלתי מוגדר.
מאז הקמת המדינה הונחו על השולחן של ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת, האחראית לכינון החוקה, עשרות הצעות לנוסח חוקה.
ההצעות גובשו על ידי אנשים פרטיים, מכונים וארגונים, המייצגים את כל קצוות הקשת באוכלוסיה בהיבט תפיסות עולם והשקפות, אולם עד היום אף אחד מהנוסחים אשר הוגשו לאורך השנים לא נמצא מתאים לשמש חוקה למדינה.
הטעמים לאי קיום חוקה בישראל
אי ההסכמות והמחלוקות בעניין החוקה התגלעו על רקע שורה ארוכה של גורמים והביאו לגיבוש הפשרה הפוליטית בדמות הצעת הררי.
דומה שבמהלך למעלה משישים שנות קיום המדינה, הטעמים המרכזיים לגינם לא כוננה עד כה חוקה הלכו והתחזקו:
הטעם ההיסטורי – התנגדות הסיעות הדתיות. תפיסת המפלגות הדתיות מאז קום המדינה הינה כי ההלכה מהווה חוקת העם היהודי.
נוכח האמור נוצר חשש כי חקיקת חוקה חילונית תיצור קרע משמעותי בעם ותגרום לחיכוכים ועימותים בין חילונים לדתיים.
הטיעון הדמוגרפי – מרבית העם היהודי אינו מתגורר עדיין בישראל ולכן לא מתקבל על הדעת לחוקק חוקה למיעוט. יש להמתין לקיבוץ גלויות ואז לעשות כן (ע”ע – חוק השבות).
מדינה בתהליכי עיצוב – מדינת ישראל מצויה בהליכי שינוי והתגבשות ולפיכך מסמך יציב ונוקשה כחוקה אינו מתאים להתנהלותה.
דת ומדינה – ויכוחים ומחלוקות הניטשים בקרב הציבור בנושאי זכויות אדם בישראל, בעיקר בתחומי דת ופרט.
חוקי היסוד כחוקה קיימת – יש הרואים בחוקי היסוד השונים שהתקבלו מאז קום המדינה, אחד עשר חוקים שחוקקו עד כה ועוד ארבעה חוקים בשלבי גיבוש, כחוקת ישראל ובראשם נשיא בית משפט עליון בדימוס, השופט אהרון ברק.