מערכת הבית המשפטייחסי מין במסגרת נישואין היו מאז ומעולם עניין מורכב, שדרש התייחסות משפטית מיוחדת. במדינות רבות, אישה שנישאה לבעלה, הפכה למעשה לקניין שלו ומשכך נשללה ממנה הזכות לאוטונומיה על גופה, על פוריותה ועל הנאתה המינית (אם בכלל). הזמנים השתנו ונכון להיום, לפחות במדינות המערביות והדמוקרטיות, ברור שאישה שנישאת לגבר איננה הופכת לרכושו וכך גם בישראל.
עצם זה שאישה נשואה לא מתיר לבעל את הזכות לכפות את עצמו עליה, לא במובן המיני ולא בכלל. עם זאת ולמרבה הצער, אנו עדיין עדים ליותר מידי מקרים של אלימות מינית בתוך הזוגיות.
אלימות כזו יכולה לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות ומה שמשותף לכולן הוא העובדה שמדובר באמירות והתנהגויות מיניות מצד הבעל, אשר נכפות על האישה ונעשות בניגוד לרצונה ולהסכמתה.
ההשלכות של אלימות מינית בנישואים קשות לא פחות מהתעללות מינית ממושכת על ידי אדם אחר שאינו בן הזוג והן פוגעות קשות גם באישה ובמקרים רבים, גם בילדים שחיים תחת קורת הגג המשותפת של אותם הורים.
בסקירה הבאה נביא לפניכם דוגמאות לאלימות מינית בחיי הנישואין ונציע דרכי התמודדות עם המצב, בתקווה לשינוי ומיגור לאלתר של האלימות מחייכם.
מגוון צורות לאלימות מינית בחיי נישואין
אלימות מינית בתוך הנישואין, או בשמה השני הטרדה או התעללות מינית במסגרת התא הזוגי, יכולה להתרחש מהרגע הראשון של הזוגיות או להיווצר כתולדה ממשבר זוגי כמו משבר כלכלי, בגידה, מוות של בן/ת משפחה קרוב ובמיוחד בזמן הליכי גירושין. שאז לעיתים שני הצדדים נקלעים למאבק ארוך וממושך, שיכול להידרדר עד כדי אלימות מינית.
אלימות מינית נעשית, למשל, על ידי כפייה של משחקי מין, צילום האקט המיני במצלמה למרות שהאישה מתנגדת, דיבור בוטה בזמן האקט המיני חרף סירובה של האישה, אילוץ לבצע אקטים מיניים שהאישה אינה מעוניינת בהם, נגיעה באיברים אינטימיים של האישה ללא רשותה בחדרי חדרים או ליד אנשים אחרים, אונס בנישואים, כפייה של מין קבוצתי ועוד.
למרות שנשים רבות נמנעות מלקרוא לפעולת המין הכפויה במסגרת הנישואין אונס, מדובר באונס לכל דבר ועניין.
ההנחה שאישה צריכה להיות כנועה מבחינה מינית לבעל, היא הנחה פסולה שאין לה מקום יותר בחברה המערבית ושאף נאסרה על פי חוק בישראל וברוב מדינות העולם.
יתרה מכך, פעמים רבות אלימות מינית בתוך הזוגיות מלווה גם בפגיעות פיזיות נוספות כלפי האם ואפילו כלפי הילדים, באלימות רגשית שכוללת גידופים והשפלות וכן באלימות כלכלית.
נשים שסובלות מאלימות מינית מתביישות לספר על כך וחשות אשמה. בעיקר כי הן לא עומדות בנורמות החברתיות שלכאורה מצופות מאישה נשואה, לספק את צרכי הבעל ובפרט במישור המיני.
לחלקנו זה אולי נראה ברור, אבל אף אחת לא צריכה להסכים לשכב עם מישהו בניגוד לרצונה, גם לא בנישואים. מותר לאישה לומר לא ובכל אופן, לגבר אסור בתכלית האיסור לכפות את עצמו עליה.
כך או כך, אותן נשים מפחדות להתלונן וחמור מכך, מפחדות לשים סוף לאלימות ולהיפרד, שכן הן חוששות מה יעלה בגורל הילדים, שהרי טובת הילדים היא מעל לכל, כי הן מפחדות להישאר לבד, כי הן מפחדות מגירושים מאוחרים ומההשלכות הנוספות של הדיווח על האלימות והפרידה.
דרכים אפשרויות להתמודדות עם המצב
חשוב להבין שהחוק בישראל מכיר בקיומה של אלימות מינית בנישואים ומתייחס בחומרה לאלימות במשפחה ובפרט לאלימות המינית, שהנה סוג של אלימות פיזית.
כחלק מהמאבק באלימות נגד נשים, נחקקו חוקים שנועדו להגן על נשים, גם בתוך התא המשפחתי וביניהם החוק למניעת הטרדה מינית, שקובע שאונס בנישואים נחשב כעבירת אינוס.
אונס בנישואים מהווה הפרה של זכויות אדם ומספק עילה לגירושין, הן בבית הדין הרבני והן בבית המשפט לענייני משפחה.
עם זאת, נבהיר שקיים קושי להוכיח אלימות מינית בין בני זוג כל עוד האישה הנשואה נעתרת לבקשת יחסי המין ולכן כדאי מאוד לפנות לעורך דין מקצועי העוסק בדיני משפחה, מיד עם תחילתה של האלימות.
שיהוי או תלונה באיחור על אלימות מינית בתוך נישואין היא בעייתית וזאת לאור הקושי להוכיח שאכן היחסים המיניים נכפו על האישה.
האמצעים שעומדים לרשותה של אישה שסובלת מאלימות מינית בנישואים, מעבר להגשת תלונה במשטרה, הנם פנייה לגורמי סיוע ובכלל זאת המחלקה לשירותים חברתיים ברשות המקומית, המרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה, קו חירום ארצי לאלימות במשפחה, מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית ועוד.
כמו כן, באפשרותה לפנות לבית משפט לטובת הוצאת צו הרחקה, צו הגנה, צו למניעת אלימות במשפחה ו/או צו למניעת הטרדה מאיימת. זאת במקרה שהאלימות המינית מלווה גם במעקב אחרי האישה, האזנות סתר, צילום, היצמדות, הטרדות בהודעות, שיחות וכיוצא בזה.
קראו עוד בנושא:
אמא או אבא? איפה יותר טוב שהילדים יהיו לאחר הגירושין לפי עמדת בית המשפט
חוק איסור צריכת זנות – הגיע הזמן להפליל את הלקוחות שצורכים שירותי זנות
גם גברים סובלים מאלימות – כתיבה חזקה על נושא שבדרך כלל לא מגיע לכותרות