מערכת הבית המשפטיישנם לא מעט אנשים אנשים שחוויית הנסיעה באוטובוסים של אגד אינה בהכרח נעימה, במיוחד מי שנאלץ לנסוע בקווים בהם יש הפרדה בין גברים לנשים מטעמי דת. נושא שהגיע לפתחו של בית המשפט המחוזי בדמותה של תביעה ייצוגית…
למי שלא יודע, אז אגד מפעילה קווים בהם יש הפרדה בין גברים לנשים, קווים אלו מכונים קווי מהדרין.
עם זאת הקווים הללו אינם נחלה רק של שכונות מסוימות בהן יש רוב דתי מובהק הדוגל בהפרדה זו, אלא גם בקווים כללים בהם נוסעים אזרחים חילוניים רבים.
בשנת 2007 הוגשה לבית המשפט העליון עתירה בה נטען כי הפעלת הקווים במובן המתואר פוגעת בשוויון ובחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
בית המשפט העליון קבע בהחלטתו כי: “כיום אין חולק על כך שהמציאות המתוארת מעלה – בהיותה מוכתבת וכופה – אינה חוקית”.
מכוח אותה עתירה, הוגשה נגד אגד תביעה ייצוגית בדרישה לפצות קבוצת אנשים בגין התנהלותה.
המדובר במקרה זה בהליך תא (י-ם) 2356/08 יסעור רות ריי נ’ אגד – אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע”מ.
קצת על תביעה ייצוגית
בישראל ישנו חוק תובענות ייצוגיות, התשס”ו- 2006 המאפשר לאנשים להגיש תביעות ייצוגיות נגד חברות או גופים.
משמעותה של תביעה ייצוגית היא האפשרות להגיש תביעה אישית, שתייצג עוד אנשים רבים שנגרם להם עוול דומה, לעוול הפרטי של התובע העיקרי.
עם זאת, המחוקק הגביל את האפשרות להגיש תביעה ייצוגית, שכן החוק לא מאפשר להגיש תביעה ייצוגית, אלא הוא מאפשר להגיש בקשה לתביעה ייצוגית.
הבקשה מוגשת לבית המשפט המחוזי, והוא דן בעצם האפשרות להגיש תביעה ייצוגית.
בסמכותו של בית המשפט המחוזי לאשר או לדחות את הבקשה כאמור.
התביעה הייצוגית במקרה של אגד
במקרה של אגד, הוגשה בקשה לתביעה ייצוגית לבית המשפט המחוזי בירושלים.
כאמור הוגשה הבקשה על יסוד פסק הדין של בית המשפט העליון וכן, הטענה העיקרית הייתה כי יש לפצות את התובעים הייצוגים בגין כך שמי שנוסע בקווי מהדרין אומנם משלם מחיר נמוך יותר, אך נפגע מכוח עיקרון השוויון וכבוד האדם.
ובלשון הבקשה שהוגשה לאישור הייצוגית”לשון אחר: האפשרות ליהנות מן התעריף המוזל, נשמרת למי שנכונים לפגיעה שבנסיעה בקו המהדרין; ומי שחפץ להימנע מפגיעה זו, נאלץ לנסוע בקווים האחרים כנגד תשלום תעריף גבוה יותר”.
עוד נטען כי התנהגותה של אגד, בהתאם לפסק הדין בבית המשפט העליון, מהווה הפרה של חוק איסור אפליה במוצרים.
חברת אגד מנגד טענה כי היא פעלה בתחום ההרשאה החוקית שלה, שכן עד לפסק דינו של בית המשפט העליון לא היה מבחינתה איסור על הפעלה של קווי מהדרין וגביית סכום נמוך יותר באותם קווים.
החלטת בית המשפט
בית המשפט המחוזי אישר לתובעים להגיש תביעה ייצוגית, וקבע כי אגד לא הוכיחה כי פעילותה בקווי האוטובוס הנדונים, באופן המהווה, לכאורה, הפרת הוראות חוק איסור אפליה במוצרים בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס”א – 2002, נעשתה על פי הרשאה חוקית.
אגד לא הצביעה על מקור חוקי קונקרטי שהורה לה או הסמיך אותה לקיים בקו 972 הסדרי הפרדה, במתכונת שנהגה קודם לפסק הדין של בג”ץ, מתכונת אשר כפי שהודגש בפסק הדין בבג”ץ, אין עוררין כי היא פסולה ובלתי חוקית.
גם לעניין תעריפי הנסיעה שנגבו בקווים השונים אינני סבורה כי עומדת לאגד חסינות.
אף אם תעריפים אלו נגבו ביסודם על פי הרשאה חוקית, אין בכך כדי לחסן את אגד מפני תביעה הקשורה בהם, הנובעת מאופן התנהלותה של אגד בקווים, אשר לא הותר לה בדין ולא ניתנה לה כל “הרשאה חוקית” לגביו.
אגד טענה כי ההרשאה החוקית שלה, באה מכוח מסקנות של וועדה שמונתה על ידי הממשלה בשם וועדת לנגנטל.
עם זאת, בית המשפט דחה את הטענה הזו משני טעמים: ראשית מסקנות הוועדה התייחסו רק לקווים ספציפיים בתוך העיר בני ברק הידועה כעיר בעלת רוב דתי והדוק.
מסקנות הוועדה לא התייחסו לקווי אוטובוס שיופעלו ברמה הארצית.
שנית, הרשאה חוקית צריכה לבוא מכוח חקיקה ראשית ולא מכוח מסקנות של ועדה רגולטורית.
גם באשר לתעריף המוזל, דחה בית המשפט את טענת אגד באמרו: מדובר בשירות שניתן, לכאורה, באופן אסור, בין בשל היותו מגלם פגיעה בזכות חוקית, העולה כדי עוולה חוקתית, ובין בשל הפרתו את הוראות חוק איסור אפליה.
האפליה איננה בתעריף הנגבה בקווים השונים כשלעצמו. האפליה הינה, בראש ובראשונה, בקביעת מקום ישיבה נפרד לנשים באוטובוס ובהכוונה וכפיה באשר לשימוש בו.
על גב אפליה זו, גביית המחיר המופחת בקו המהדרין יוצרת אפליה נוספת – אפליה במחיר, הנובעת מהאופן הפסול שבו סופק השירות, אשר חייב את מי שרצה לנסוע בין חיפה לירושלים באוטובוס ציבורי ללא פגיעה בזכויותיו, לצרוך שירות דומה תמורת תשלום תעריף גבוה.
העוולה איננה בגביית המחיר הנמוך כשלעצמו, אלא המחיר הנמוך במשולב עם אופן ההפעלה הפסול של קו האוטובוס שבו נהג המחיר הנמוך”.
עתה תתברר התביעה הייצוגית נגד אגד לגופה. תם ולא נשלם.
קראו עוד בנושא: