על חלב, רפתנים, ולשון הרע

מידי יום ויום אנו נתקלים במחלוקת ציבורית העוסקת בפגיעה בבעלי חיים לצרכי אכילה. בשנים האחרונות בכלל הפך השיח בנושא לפופולרי, כאשר יותר ויותר אנשים בדרך חיים טבעונית השוללת אכילה ושתיה של מוצרים מן החיי.

עליית כוחן של הרשתות החברתיות ופייסבוק בעיקר, מספקת במה ציבורית וחשיפה לקשת רחבה של דעות, כאשר מפעם לפעם אנשים שוכחים את עצמם ונוטים להגזים, למרות הניסיון שלא להגביל את חופש הביטוי במרחב הקיברנטי ובכלל.

מעשה שהיה כך היה

בית משפט השלום בתל אביב דן זה מכבר בתביעת לשון הרע שהוגשה על ידי מר ארנון אשרי תושב כפר ויתקין, רפתן במקצועו המנהל רפת גדולה לייצור חלב ומזה שנים רבות.

בנוסף, משמש התובע כחבר בהנהלת התאחדות מגדלי הבקר ובמועצת מגדלי הבקר.

המדובר בהליך תא (ת”א) 11289-09-13‏ ‏ ארנון אשרי נ’ זיו קורן שנדון בפני כבוד השופטת ריבה ניב.

מר אשרי הגיש תביעה נגד זיו קורן, המנהל קבוצה בפייסבוק שנקראת חלב עובדות ומיתוסים.

בכתב התביעה טען כי הנתבע כתב בערב יום השואה את הדברים הבאים:

“בערב יום השואה, לא נשכח שלכל שטן יש שם, ולשטן הזה שלפניכם קוראים ארנון אשרי, והוא גאה במחנה הריכוז והשמדת התינוקות של היטלר שהנאצים בשואת היהודים יכלו רק לחלום עליה. הערב נזכור את אלו שהיו ואינם עוד כולל כל קורבנות שואת בעלי החיים שעודנה. תהיינה נשמותיהם של כל קורבנותיו של השטן בן הבליעל ארנון אשרי, בעבר, בהווה ובעתיד צרורות בצרור החיים“.

קבוצת הפייסבוק המתוארת הוקמה ע”י הנתבע על מנת להעביר מסר לציבור לפיו שימוש בחלב הוא דבר פסול משום הפגיעה האנושה הנגרמת לבעלי חיים.

חשוב לציין כי התובע גם הוא פעיל בקבוצה ואף נוהג להשתתף בשיחות המתקיימות בה, עוד טען התובע כי לא אחת הנתבע השתלח בו וכתב עליו דברים קשים.

התובע תבע סך של 100,000 ₪ המהווים את הסכום המרבי אותו ניתן לתבוע ללא הוכחת נזק.

טענות הנתבע

הצדדים לא ניהלו הליך משפטי ארוך, אלא החליטו להגיש את סיכומיהם בלבד, מבלי לשמוע עדים.

בסיכומיו הדגיש הנתבע את מרווח הנשימה שיש לאפשר בשיח ושיג במרחב הציבורי. הוא טען כי דעתו היא לגיטימית ונכונה, שכן ייצור חלב גורר סבל רב לעגלים המופרדים מאימם.

בנוסף, השווה הנתבע את מעשי נטילת החלב מפרות “לבין הפרקטיקות שהיו נהוגות על ידי הנאצים. לטענתו, דעה זו, שפורסמה גם על ידי הוגי דעות הנה דעה חריפה, אך אין להוציאה מחוץ לחוק”. בהקשר לכך טען הנתבע כי גם דעתו חריגה יש לאפשר שיח חופשי.

עוד טען כי “איש לא העלה על דעתו שהנתבע מייחס לתובע “רצח עם” או “השמדת תינוקות בני אנוש” ואין מקום להעתקת השיח הציבורי מהפייסבוק לכותלי בית המשפט.

המשמעות של גרירת אמירה ספונטנית מדף הפייסבוק לתביעה משפטית כנגדה, הינה הטלת אפקט מצנן על השיג ושיח הציבורי, הפוגם בממד חופש הביטוי”.

בפן המשפטי טען הנתבע כי דבריו חוסים תחת חופש הבעת הדעה, דעה המבוססת על “יסודות עובדתיים איתנים ומוכרים אשר גם אם לא יביאו למסקנה כי תוכן אמירתו אמת, “לא ניתן לוגית לקבוע, כי דעה כה רווחת, שספרים ומאמרים מנמקים אותה ותומכים בה, בעניין ציבורי מובהק, היא בלתי לגיטימית באופן ששולל ממנה את הגנתו החוקתית של הדין של הבעת דעה”.

הכרעת בית המשפט

אקדים ואומר כי בית המשפט קיבל את התביעה.

ככלל המבחן שמא ביטוי מסוים מהווה אכן לשון הרע הוא מבחן אובייקטיבי.

לא דיי בכך שמושא הביטוי ייפגע או יחוש כי נעשה שימוש כלפיו בלשון הרע אלא יש לבחון האם ברמה האובייקטיבית הביטוי אכן עשוי להביש אדם בעיני הבריות או לפגוע או לבזות אותו.

וכלשון בית המשפט: “דווקא אותן אמירות המעוררות תחושות שליליות – הן אלה שחשופות לפגיעה, ולכן זקוקות למעטה ההגנה של חופש הביטוי. האיסטניסטיות אינה תנאי להגנה והבוטות אינה גורעת מן החרות”.

בית המשפט דחה את טענת הנתבע לפיה דבריו נאמרו בתום לב, תוך הבעת דעה.

השופטת פסקה: “ספק בעיני אם האנלוגיה של שחיטת חיות להשמדת עם הינה לגיטימית, אולם כאן לא שחיטת החיות זכתה לכינוי “שטן” ו”בן בליעל” אלא התובע עצמו, אשר כזכור, מגדל פרות, השייך לתעשיות החלב, ולא לתעשיית הבשר.

כך גם הטיעון כי מדובר בדיון היוצר “האנשה” של הפרות ומתייחס לפעילות המבוצעת עליהן כאילו בוצעו על ידי בני אדם שהרי נכתב במפורש כי ה”שטן”, התובע, גאה במחנה הריכוז והשמדת התינוקות שלו”.

קראו בהרחבה: על חשיפת זהותו של גולש באתר אינטרנט במקרה של לשון הרע

בית המשפט קבע גם כי הדברים שנאמרו לתובע לא נאמרו על עבודתו, אלא עליו באופן אישי, מה שמעיד כי אין מדובר בהבעת דעה גרידא.

בית המשפט אף קבע כי העבודה שהדברים נאמרו בדף פייסבוק בעל תפוצה רחבה, שוללת גם היא את טענת תום הלב הנטענת ע”י הנתבע.

לבסוף, קבע בית המשפט כי הנתבע ישלם לתובע פיצויי בסך של 70,000 ₪ וכן 10,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

משמעות פסק הדין

מפסיקת בית המשפט עולה נראה כי הדברים שנכתבו על ידי הנתבע בקבוצת הפייסבוק נתפסו כחמורים ביותר.

כמובן שיש לשמור על חופש הביטוי אך לא בכל מחיר ובטח שלא במקרה של פגיעה אישית חמורה בשמו הטוב של אדם, תוך שימוש בכינויים קשים המשווים בין מעשי הנתבע שהנו מגדל פרות לתעשיית החלב  לבין המעשים שנעשו במחנות ההשמדה בשואה.

כבוד השופטת ריבה ניב קבעה: “אינני סבורה כי המילים “שטן”, או “בן בליעל, המנהל מחנה ריכוז”, יכולות להיקרא “מעשה של מה בכך” שאדם סביר עובר עליהן לסדר היום”.

לאור חומרתם של הביטויים בהן בחר הנתבע לעשות שימוש ולאור העובדה כי סרב להתנצל ואף חזר על דבריו בפריים טיים בטלויזיה (ערוץ 10) חוייב הוא בפיצויים בגובה ניכר.

זאת על אף העובדה שהתובע בחר לתבוע לפי סעיף 70 א לחוק לשון הרע הקובע פיצויי סטטוטורי ללא הוכחת נזק.

קריאה נוספת:

• מדיניות שימוש באתר אינטרנט ותקנון שימוש
• אחריותו של בעל האתר להודעות המתפרסמות בפורום
• התחזות לאדם אחר באינטרנט – יכול להיות פלילי ומסוכן!