מערכת הבית המשפטיהצפייה של קטינים בפורנו היא תופעה שיש למגר לחלוטין מקרבנו ויפה שעה אחת קודם. לגבי זה אני נוטה להאמין שאין כל וויכוח. הבניית המציאות המינית המעוותת שאותם קטינים מקבלים בעקבות הצפייה באותן סצנות מין משבשת לחלוטין את כל תפיסת עולמם.
החשיפה לפורנו בגילאים שבהם הזהות העצמית עדיין בשלבי בנייה פוגעת אנושות בציפיות של אותם קטינים כלפי יחסי המין המיוחלים וגרוע מכך, היא מנמיכה מאוד את הדימוי העצמי שלהם. שכן הילדים משווים את עצמם ואת שותפיהם למיטה לכוכבי הפורנו, מה שבהכרח גורם לתסכול ואכזבה.
אין כל ספק שהצפייה בפורנו לקטינים גורמת לנזק חמור הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך. החשיפה לאותם תכנים בשלב כה בוסרי, בהכרח תשפיע לרעה על עולמם של אותם ילדים.
אבל, האם הצפייה בפורנו ככלל היא עניין שיש להקצות ולאסור, או שמא הפורנו מהווה עבור מבוגרים תחליף לגיטימי למימוש של פנטזיות ושאיפות מיניות קיצוניות, שאילולא אותו תחליף, היו באות לידי ביטוי בדרכים הרסניות יותר.
נוסף על כך, האם הגבלת גלישה באתרי פורנו מהווה שמירה הגיונית וחשובה על החברה ובפרט על זכויות נשים, או שאולי היא שוללת את הזכות הבסיסית ביותר של כל אחד ואחת מאיתנו לחופש הביטוי ולחופש המחשבה.
הגנה על ילדנו או דיקטטורה במסווה?
אתמול, יום א’ ה-30.10.2016, אישרה ועדת השרים לחקיקה את הצעת החוק של חברת הכנסת שולי מועלם רפאלי, חובת סינון אתרים פוגעניים התשע”ו – 2016, אשר מהווה תיקון לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשמ”ב – 1982.
בתיקון החוק דורשת מועלם רפאלי שהגישה לאתרי פורנו ואתרים פוגעניים תיחסם באופן אוטומטי לכלל לקוחות האינטרנט. על מנת להסיר את החסימה יהיה על הלקוח ליצור קשר עם ספקית האינטרנט שלו, בכתב או בעל פה ולהצהיר שאינו קטין.
קולות רבים מהשמאל והימין נשמעו לכאן ולכאן בדבר ההצעה ונדמה שהסערה ביחס לתיקון הקליל לכאורה עוד תלך ותגבר.
בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב: “בעשור האחרון הפכה רשת האינטרנט את העולם לכפר גלובלי והיא מעניקה גישה למידע רב ומגוון. למידע הרב המוצג ברשת האינטרנט פן חיובי ובכלל זה קידום עניינים ותחומים רבים חיוביים כגון חינוך, מדע, טכנולוגיה, מסחר, כלכלה ועוד.
ואולם, לצד אותו פן חיובי, לרשת האינטרנט גם צדדים ותכנים הנחשבים לשליליים דוגמת הימורים, פורנוגרפיה, פדופיליה ועוד, העלולים לפגוע ולהזיק לציבור הנחשף אליהם ובעיקר לילדים.
בשנים האחרונות יש גידול ניכר במספר הדיווחים אודות קטינים שנפגעו מחשיפה לתכנים מיניים ופוגעניים ברשת האינטרנט. מאות מחקרים בארץ ובעולם מתעדים ובוחנים את הפגיעות השונות שנגרמות כתוצאה מהחשיפה לאותם תכנים ואת השפעותיהן לטווח הארוך.
בדיונים שהתקיימו בנושא עלה כי 60% מהילדים בישראל בגילאים תשע עד חמש-עשרה גולשים באתרים פורנוגרפיים. עוד עולה כי לכ-47% מהילדים בישראל באותם גילאים יש בחדרם הפרטי מחשב, שבאמצעותו הם גולשים באינטרנט, כך שהסכנה ליפול קורבן לפדופילים גדלה משמעותית בשל העדר פיקוח מצד ההורים”.
הצעת החוק מתמקדת בפגיעה החמורה שהצפייה בפורנו גורמת לילדים ובכוונות של אותו תיקון לחוק למנוע את הפגיעה הזו. לכאורה ההתמקדות רק בקטינים מהווה לגיטימציה ברורה לאותן הגבלות, שכן איזה הורה לא יעדיף למנוע מילדיו תכנים פוגעניים.
אך אולי הצהרת הכוונות בדבר ההגנה על ילדנו היא לא יותר ממסכת טוהר, שתחתיה מסתתרת בחשכה מפלצת הדיקטטורה. האם מדובר בתיקון לחוק או אולי בכפייה דתית ואם באמת הכוונה היא אך ורק להגן על ילדנו מדוע יש אזכור מפורש ביחס לכלל הציבור “להזיק לציבור הנחשף אליהם ובעיקר לילדים”.
מעבר לזה, אם הכוונה היא לשמור רק על הילדים, מדוע לא פשוט להגביר את המודעות בקרב הורים לילדים לשירות החסימה החינמי. לדוגמא, להגיש הצעת תיקון הגיונית, שמחייבת כל ספקית אינטרנט לוודא טרום ההתקנה עם המבוגר שמשלם עבור שירות האינטרנט האם יש ילדים בביתו.
אם ישיב המבוגר שבביתו אכן יש קטינים תהיה מחויבת ספקית האינטרנט להתקין הגבלות גלישה במחשבים של הילדים ויותר מזה, היא תוכל להציע להורה להתקין הגבלת גלישה גם במחשבו הפרטי בהתניית סיסמא אישית.
בנוסף, נכתב בדברי ההסבר שהצעת התיקון הועלתה “בשל העדר פיקוח מצד ההורים” מה שבעיניי נראה מעט תמוה. אם הבעיה היא בהיעדר פיקוח אולי יהיה חכם יותר לטפל בבעיה מהשורש ולא לשים פלסתר על הפצע.
אני מאמינה בלב שלם שכל אחד מההורים רוצה רק את הכי טוב עבור הילד שלו ואם יש לשולי מועלם רפאלי ספק לגבי זה, אנחנו כבר בבעיה אחרת וגדולה אף יותר. במקום לקשור לאנשים את העיניים אולי כדאי להסביר, להעלות מודעות, להדריך ולחנך ולא לבחור בדרך הקלה ולאסור.
ההשלכות המפחידות של הצנזורה
אי אפשר להתעלם מההשלכות בפועל שסביר שיתרחשו במידה וחוק זה יעבור את כל האישורים וייחקק רשמית. ראשית, יש כאן פגיעה חמורה בחופש הביטוי וחופש המחשבה, שכן כל עוד הפורנו לא יצא מחוץ לחוק הוא חוקי וכל עוד הוא חוקי, מאוד בעייתי לאסור את הגבלתו למבוגרים.
שנית, עד היום כל מי שניסה לחסום או להגביל משהו באינטרנט רק הגביר את הצריכה של אותם תכנים אסורים. ברגע שייחסמו אתרי הפורנו יקומו במהרה אפליקציות ותוכנות לעקיפת חסימות תוכן. תהיו בטוחים שהראשונים שידעו להפעיל את אותן תוכנות הסרה יהיו כמובן אותם אלו שמהם רוצים למנוע את הפורנו, הדור הצעיר.
שלישית, מי מגדיר מה פוגעני ומה לא ואיך לכל הרוחות ממנים מישהו להפוך לאלוהי הצדק והמוסר. איך ייתכן שמשה כחלון יהיה זה שיקבע מה נחשב סוטה ומה מקובל על פי הנורמות החברתיות המשתנות והמשונות, שמגדירות את זהותנו כחברה.
חסימות הגלישה, שכבר הוכיחו בעבר את האימפוטנטיות שלהן ביחס לסינון רלוונטי, בהכרח יגרמו לאתרים רבים, שמכילים עמודים שנחשבים פוגעניים להיחסם לחלוטין, מה שיוביל לקריסה של המון אתרים גדולים וחשובים.
מעבר לכך, אתרי הסברה מינית, אמצעי מניעה, מודעות לסרטן השד וכיוצא בזה עלולים להיחשב גם הם כתכנים לא הולמים, בשל תמונות חזה או אברי מין. כמובן שהדרה של תוכן חינוכי זה בעייתית מאוד כשלעצמה, שכן אלו תכנים לגיטימיים שמאוד חשוב שילדים דווקא כן ייחשפו אליהם.
הצעת החוק לא מונעת לחלוטין את הפורנו, אלא דורשת מכל מי שברצונו להסיר את ההגבלה ליצור קשר, להזדהות ולמעשה להפוך לחלק ממאגר צורכי הפורנו בישראל. נשמע לכם מוגזם? בכלל לא.
הסבירות שחלילה אותן רשימות יודלפו היא לא מאוד נמוכה. לא חסרים האקרים שישמחו לעשות שימוש לרעה באותו מאגר נתונים. מה גם, שמלבד החשש להדלפה, הזדהות כמי שצורך פורנו עלולה להיות מביכה ופוגענית כשלעצמה, מה שבעקיפין מהווה גם הוא פגיעה בחופש הביטוי וחופש המחשבה.
לסיומה של רשימת ההשלכות הבעייתיות של הצעת חוק זו נוסיף את זה שישראל ודאי לא רוצה לככב לצד שאר המדינות, הדיקטטוריות חשוב לציין, שמגבילות את הצפייה בפורנו: איראן, סין, צפון קוריאה, טורקיה ואחרות.
אנחנו מדינה דמוקרטית, או ככה לפחות מוכרים לנו. כל מה שלא אסור מותר וכל עוד זה המצב צריך לקחת בחשבון שכדי להנהיג שינויים מוכרחים לחוקק חוקים ברורים והגיוניים.
אם רוצים להגביל את הצפייה בפורנו, כלומר, אם רוצים להגביל את חופש הביטוי וחופש המחשבה, מוכרחים ראשית להוציא את הפורנו מחוץ לחוק. עד שזה לא יקרה, הצעת החוק הנוכחית וגם אלו שיבואו אחריה יישארו במסגרת של צנזורה חסרת תכלית.
מה זה חופש בכלל
לא ייתכן ששרים בממשלה יפעלו בסגנון דתי לפי דעתי. דמוקרטיה לפי דעתי לא יכולה להתקיים בשום צורה שהיא. לא ניתן לבחור בדמוקרטיה כשזה נוח וכשזה לא להתלהם ולדרוש שדברים יקרו אחרת.
אמנם בכל דמוקרטיה צריכים להיות גם גבולות ואני באופן אישי מאמינה שחופש יכול להתקיים אך ורק בתוך מסגרת. אך מהם גבולותיו של החופש במדינה שלנו ומי קובע מה זה חופש ואיפה עובר הגבול.
מועלם רפאלי מגיבה ביחס לטענות שהועלה כנגדה, שאין מדובר בפגיעה בחופש של כל אחד לעשות מה שבא לו, אלא שמדובר על איזון בין הפרטי לבין החברה. אני מוכרחה להודות שאני באופן אישי נותרתי די מבולבלת.
רגע אחד הצעת החוק מתהדרת בהגנה על תמימותם ועל זכותם של ילדנו שלא להיחשף ולהיפגע מתכנים לא הולמים ורגע לאחר מכן, מסבירה מועלם רפאלי שהיא בכלל יוצאת כלוחמת צדק חברתי עבור כולנו. ושוב, יש כאן יותר מידי אי דיוקים שמקשים עליי להבין את המקור האמיתי להצעה.
אני באופן אישי לא בעד צפייה בפורנו, גם לא למבוגרים. אני חושבת שתעשיית הפורנו פוגעת לא רק בנשים המנוצלות אלא גם בגברים וגרוע מכך. היא אולי מהווה צוהר למימוש פנטזיות עבור מישהו אחד, אך היא יכולה להוות פגיעה פסיכולוגית ומינית חמורה עבור מישהו אחר.
דעותיי הפרטיות חסרות כל רלוונטיות ביחס לעניין זה, שכן אנו חיים במדינה דמוקרטית (לכאורה), שבה הפורנו עדיין לא מחוץ לחוק וכל עוד זה המצב, אני באמת ובתמים חושבת שזכותו של אחד לעשות את הבחירות האישיות שלו בעודו גולש באינטרנט, בלי שאף שר יתערב בהן.
צריך לעשות שינוי ולהגביל לחלוטין את אפשרות הצפייה של קטינים בפורנו, אך אני בספק האם זו הדרך הנכונה כדי לגרום לאותה יוזמה מבורכת להתקיים.
כילדה קטנה גדלתי בבית שבו המילה “לא” מעולם לא נשמעה. חונכתי לחופש הבחירה, לזכות לטעות ובעיקר לעצמאות מחשבתית ופרקטית. אין כל ספק שגם לי, כמו לכולנו, יש הסגות מסוימות לגבי הדרך שבה גדלתי וייתכן שבבוא העת אבחר לגדל את ילדיי באופן שונה.
אבל, משהו אחד אני אקח איתי הלאה. לימדו אותי לבחור, לימדו אותי על כוחן של בחירות וזה בדיוק מה שאלמד את ילדיי. בביתי הפרטי אני אשתדל למגר עד כמה שניתן את כל מה שיתנגש עם סולם הערכים האישי שלי ואנסה כמיטב יכולתי להתוות דרך נכונה וטהורה על סמך דעותיי והשקפותיי.
אני בעד שכל אחד מאיתנו יילחם עבור הצדק הפרטי שלו ואני בעד להתוות גם לחופש מסגרת כדי לאפשר לו להתקיים. אך תשאלו את עצמכם, האם ספציפית במקרה הנתון לא מדובר על ניסיון לקדם רעיון מסוים במסווה של רעיון אחר.
תשאלו את עצמכם האם התיקון להצעת החוק, שלכאורה קורא להגן על ילדנו, לא מנסה למנוע מהמבוגרים שבנינו זכות, שנכון לרגע זה היא חוקית לחלוטין. האם מותר להגביל את חופש הביטוי וחופש הבחירה ואם לא – האם ייתכן שחופש ללא גבולות עלול להוביל לכאוס שאין ממנו דרך חזרה, כאוס שבו כל אחד מאיתנו יפגע באחר רק בשם הזכות לבחור.
נכתב על ידי: שקד שפי
לקריאה נוספת: על גבולות אחריותה של חברת אחסון אתרי אינטרנט