מערכת הבית המשפטיבמסגרת עבודתם נדרשים עורכי הדין, כדבר שבשגרה, לאמת חתימות של לקוחותיהם על פני מסמכים שונים כגון: תצהירים, פרוטוקולים של ישיבות דירקטוריון ואסיפות בעלי מניות, כתבי התחייבות וכיו”ב. במסגרת אימות החתימה, נדרש עורך הדין להצהיר ולאשר כי המצהיר חתם את החתימה בפניו של עורך הדין ובנוכחותו הפיזית.
ברם, לעיתים קרובות נאלצים אותם עורכי דין להתמודד עם לחצים ובקשות של הלקוחות לאשר את חתימתם מבלי שאותם לקוחות יצטרכו להתייצב פיזית בפני עורכי הדין.
למרבה הצער ישנם גם לא מעט עורכי דין שנכנעים ללחצים אלו. יש לקוות שפסק דין חדש שניתן בעניין זה לאחרונה, ביום 3.12.2017, ואשר הטיל חיוב בסך של 250,000 ₪ על עו”ד שביצעה אימות חתימה רשלני, יצמצם תופעה זו באופן משמעותי.
פסק הדין ניתן על ידי השופט קובי ורדי במסגרת הליך ע”א 61322-05-16 אודליה נפתלי נ’ ישראכרט מימון בע”מ, אשר התנהל בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב, ששימש כערכאת ערעור בתיק זה.
התיק עסק בתביעה שהוגשה בבית משפט השלום על ידי חברת ישראכרט בגין אי פרעון הלוואה חוץ בנקאית בסך של כחצי מיליון ₪ שהיא העמידה לטובת חברה בשם תנובותינו בעמק (2005) בע”מ שנמצאת בפירוק.
המניות של החברה הוחזקו על ידי שני בעלי מניות, בשם מנחם וציפורה, בחלקים שווים ביניהם. שני בעלי המניות גם שימשו כמורשי החתימה של החברה, ושניהם גם היו חתומים לכאורה על מסמכי ההלוואה שניתנה על ידי ישראכרט, ושימשו כערבים של החברה לפירעון ההלוואה.
היועצת המשפטית של החברה, עו”ד אודליה נפתלי, אישרה ואימתה מתוקף תפקידה את הצהרותיהם וחתימותיהם של מנחם וציפורה על גבי מסמכי ההלוואה, כאילו שהם חתמו עליהם בפניה.
קראו בהרחבה: על חשיבותו של חוזה ההלוואה
בנוסף, עו”ד נפתלי גם אישרה על גבי פרוטוקול ישיבת דירקטוריון של החברה ובמסמכים נוספים, כי החברה קיבלה החלטה כדין ובהתאם למסמכי ההתאגדות שלה לחתום על כתב התחייבות להחזר ההלוואות.
אולם, בדיעבד התברר כי למרות שעו”ד נפתלי אישרה כי ציפורה ומנחם לכאורה חתמו בפניה על מסמכי ההלוואה אזי בפועל, ציפורה כלל לא הופיעה בפניי עו”ד נפתלי, וכי החתימה שנחזתה לכאורה להיות של ציפורה, למעשה לא היתה שלה, כי אם של בנה אלמוג.
ישרכארט הגישה את התביעה בגין אי פרעון ההלוואה כנגד עו”ד נפתלי, בטענה שהיא הסתמכה על האישורים שלה בעת שהיא הסכימה להעמיד לחברה את ההלוואה.
עו”ד נפתלי טענה כי מנחם הגיע למשרדה עם המסמכים כאשר הם כבר היו חתומים מבעוד מועד הן על ידי מנחם והן על ידי ציפורה, וכי היא יצרה קשר טלפוני עם ציפורה, על מנת לוודא שמדובר בחתימתה ושהיא יודעת ומבינה את תוכן המסמך, ורק לאחר מכן היא אימתה את החתימה של ציפורה על גבי המסמך.
עו”ד נפתלי גם שלחה הודעות צד ג’, בין היתר כנגד חברת מגדל, ממנה רכשה את פוליסת ביטוח האחריות המקצועית שלה, וכן כנגד אלמוג, בנה של ציפורה, שחתם בשמה על המסמכים.
אולם, בית משפט השלום דחה את טענותיה של עו”ד נפתלי, וקבע שהיא אימתה את חתימותיה של ציפורה מבלי שהיא קיבלה ממנה לפני כן אישור כלשהו שהיא זו שחתומה על המסמכים. עוד נקבע שעו”ד נפתלי אישרה שההחלטות של החברה ליטול את הלוואות התקבלו כדין, וזאת מבלי שהיא בדקה זאת.
בהתאם לכך קבע בית משפט השלום כי עו”ד נפתלי נושאת באחריות מלאה לנזק שנגרם לישראכרט כתוצאה מאי העמידה בתשלומי החזר ההלוואות על ידי החברה או על ידי מי מהערבים, וזאת בסך של כ-500,000 ₪.
יחד עם זאת, במסגרת הדיון בהודעת צד ג’ ששלחה עו”ד נפתלי כנגד אלמוג, בנה של ציפורה, קבע בית משפט השלום כי מאחר שהוא חתם בשמו של אמו על מסמכי ההלוואה, אזי בכך הוא ניסה להטעות וכן יצר מצג כוזב בפני עו”ד נפתלי, שהסתמכה עליו בעת שהיא אישרה את חתימתה כביכול של ציפורה על מסמכי ההלוואה.
בהתאם לכך קבע בית משפט השלום כי עו”ד נפתלי נושאת באשם תורם בשיעור של 50%. כפועל יוצא מכך, הודעת צד ג’ נגד אלמוג התקבלה באופן חלקי, לפיו נקבע שעליו לשפות את עו”ד נפתלי במחצית הסכום אותו היא חויבה לשלם לישראכרט, קרי, בסך של כ-250,000 ₪.
לצורך ההכרעה בהודעת צד ג’ ששלחה עו”ד נפתלי כנגד מגדל, קבע בית משפט השלום כי מעשיה של עו”ד נפתלי עולים כדי תרמית, ולפיכך הם אינם מכוסים במסגרת פוליסת האחריות המקצועית שהיא רכשה ממגדל, מאחר וזו מכסה בפני רשלנות בלבד.
עו”ד נפתלי הגישה ערעור על פסק הדין של בית משפט השלום בפני בית המשפט המחוזי, וזאת כלפי ישראכרט, מגדל ואלמוג.
כלפי ישראכרט – טענה עו”ד נפתלי שישראכרט לא הוכיחה שהיא הסתמכה על אישוריה של עו”ד נפתלי במתן ההלוואות, וכי יש לה אשם תורם לאור רשלנותה בבדיקת מסמכי ההלוואה.
כלפי מגדל – טענה עו”ד נפתלי כי מעשיה אינם עולים כדי תרמית או הטעיה, אלא מהווים רשלנות המכוסה במסגרת פוליסת ביטוח אחריות מקצועית.
כלפי אלמוג – טענה עו”ד נפתלי כי משנקבע שהוא שהטעה אותה, אזי הוא האחראי לנזק במלואו ועליו לשפות אותה בגין מלוא הסכום שנפסק נגדה.
בהמשך הדרך חזרה עו”ד נפתלי מהטענות כלפי ישראכרט ומגדל, ונותרה עם טענותיה כלפי אלמוג בלבד, לפיהן עליו לשאת במלוא האחריות לנזק שנגרם.
בית המשפט המחוזי קבע שבמקרה דנן לא מדובר במזיק שעשה מעשה תרמית וניזוק שהיה רשלן, אלא בשני מזיקים שדבקה בהם אשמה מוסרית כבדה, אשר עשו מעשי תרמית והציגו מצגים כוזבים.
אלמוג שהטעה ורימה והציג מצג כוזב בפני עו”ד נפתלי כאילו מדובר בחתימת ציפורה, בעוד הוא ידע שזו חתימתו ושיש מי שיסתמך על כך. ואילו עו”ד נפתלי שהציגה בפני ישראכרט, בתרמית, מצג כוזב כאילו ציפורה חתמה בפניה, ורק עקב כך ניתנה ההלוואה.
אילו עו”ד נפתלי היתה ממלאת את חובתה הבסיסית כעורכת דין ולא מסכימה לאשר חתימת מצהיר שלא חתם בפנייה וזאת גם אם היא הוטעתה על ידי אלמוג וסברה שזו חתימת ציפורה, לא היה נוצר כלל המצב אליו נקלעו הצדדים, כך שהיא יכלה למנוע את קרות הנזק לולא אשמתה המוסרית.
לפיכך נקבע כי אין מקום בנסיבות אלה לקבוע כי אשמתה המוסרית של עו”ד נפתלי נמוכה מזו של אלמוג.
בית המשפט המחוזי פסק כי אין צורך להכביר במילים על אופיו וחשיבותו של מקצוע עריכת הדין. עמד על כך בית המשפט העליון במסגרת הליך על”ע 1746/98 מדינת ישראל נ’ עו”ד מזור:
“מקצוע עריכת הדין מחייב את העוסקים בו לנהוג בנקיון כפיים, בהגינות, בנאמנות ובמסירות. אלה אינן רק מידות טובות שיבור לו עורך הדין, ולא רק חובות מוסריות ואתיות שהוא חייב בהן, אלא גם חובות המוטלות עליו מכוח הדין“.
בכך שעו”ד נפתלי אימתה את החתימות שנחזו להיות חתימותיה של ציפורה מבלי שזו הופיעה וחתמה בפנייה, ואף מבלי שקיבלה את אישורה לכך שאלה חתימותיה, הפרה עו”ד נפתלי חובות מוסריות, אתיות, מקצועיות וחובות המוטלות עליה מכוח הדין, כמו גם את חובתה הבסיסית כעורכת דין המחויבת לנהוג בהגינות ובניקיון כפיים.
אם עורכי הדין לא יקפידו קלה כחמורה וישימו להם קווים אדומים, כמו אי אישור בתצהיר של חתימה בפני עורך דין שלא בנוכחות המצהיר, נמצא עצמנו במהרה בפני מדרון חלקלק. לכן, ישנה חשיבות רבה להקפדה יתרה על כל תג ותג ועל כל חובה וחובה, והמקרה הנוכחי יעיד על חשיבות ההקפדה כאמור.
בסופו של דבר, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה לפיה פסק הדין של בית משפט השלום בדבר חלוקת האחריות באופן שווה בין עו”ד נפתלי לבין אלמוג הנו צודק, וזאת למרות האשמה המוסרית הכבדה שדבקה בהתנהלותה של עו”ד נפתלי.
זאת, הן לאור אשמתו המוסרית הגבוהה של אלמוג ומעשיו העולים כדי תרמית ומצגים כוזבים, והן לאור העובדה שעו”ד נפתלי לא הפיקה כל רווח ממשי ממעשיה וחרף הקביעה לפיה מעשיה עולים כדי תרמית, הרי שהיא אינה בבחינת גזלן.
מנגד, מי שהפיק את הרווח כתוצאה מאי העמידה בתשלומי החזר ההלוואות היא החברה אשר 50% ממניותיה שייכות לאמו של אלמוג, ציפורה, וגם שיקולים אלה תומכים בתוצאה אליה הגיע בית משפט קמא.
בהתאם לכך נדחה הערעור, ופסק הדין של בית משפט השלום נותר על כנו.
קריאה נוספת:
התחזות באינטרנט ובכלל – פלילי, מסוכן ומאד מיותר!
תביעת לשון הרע נגד עורך דין מייצג – סוגיה מעניינת שהגיעה לפתחו של בית הדין לעבודה.