תובענה ייצוגית או כשמה הנוסף תביעה ייצוגית, היא תובענה המוגשת על ידי תובע מייצג אשר הוסמך והוכר ע”י בית המשפט כ”תובע ייצוגי” (למעשה כמעין “עותר ציבורי” התובע בשם טובת הכלל של קבוצת נפגעים גדולה) ואשר אינו מיופה כוח מלכתחילה של חברי הקבוצה המיוצגת, כלומר: קבוצת התובעים.
מאת: עו”ד דרור שרמן, שותף במשרד שרמן לנדאו את עברי
במסלול המשפטי הרגיל הרי שבמישור עלות-תועלת אין כל כדאיות והצדקה בהשקעת זמן ומאמץ ובודאי לא תשלום שכר טרחת עו”ד ואגרת בית משפט כדי לתבוע בגין נזק פעוט. את כשל שוק זה באה למנוע התביעה הייצוגית.
זוהי למעשה תביעה צרכנית ביסודה, וייחודה בכך שהיא משנה את יחסי הכוחות שבין הצרכן הבודד לתאגיד הענק, ומקנה עילת תביעה וכדאיות כלכלית בהגשתה לצרכן הבודד שנפגע מעוולה של תאגיד או גוף יצרני או משווק גדול, גם אם הנזק שנגרם לצרכן הבודד הוא פעוט ומתבטא בשקלים בודדים.
התביעה הייצוגית מקנה תמריץ כלכלי לצרכן הבודד “שיעיז” וישא על כתפיו את הנטל של הגשת התביעה הייצוגית באופן שאם וכאשר תיצלח תביעתו ותתברר ע”י בית המשפט כמוצדקת, הרי שאז יעניק לו בית המשפט “גמול מיוחד” לתובע הייצוגי שייעלה בעשרות או לעיתים באלפי מונים על גובה הנזק שנגרם לו באופן אישי.
כך למשל רוכש כרטיס פיס שנגרם לו נזק של כ – 50 ₪ הגיש תביעה ייצוגית שהתקבלה וזכה לקבל “גמול מיוחד” בסך של כ – 300,000 ₪ אשר הנתבע חוייב לשלם לו. אולם, כל מקרה לפי נסיבותיו ולפי מידת הצדק כפי שמעריך אותה השופט היושב בדין.
כיוון שההיקף הכספי המצטבר של תביעה ייצוגית בגין סך הכל הנזק שנגרם לכלל ציבור הנפגעים הוא על פי רוב מספר מליוני שקלים, הרי שבכך הוא מקנה אף תמריץ כלכלי לעורכי דין להגיש ולייצג בתביעות ייצוגיות על בסיס אחוזים בלבד.
כך קורה שאם וכאשר התביעה הייצוגית מתקבלת בסופו של יום ע”י בית המשפט או מסתיימת בהסדר פשרה עם הנתבע, הרי שאז הנתבע הוא זה אשר בפועל משלם מכיסו את תשלום שכר טרחת עורך הדין המייצג והנטל אינו מוטל על התובע הייצוגי.
החוק גם פוטר תביעה ייצוגית מחובת תשלום אגרת בית משפט. מכל האמור לעיל, מסתמנת מגמת המחוקק לאפשר גם למי ש”הפרוטה אינה מצויה בכיסו” להגיש תביעה ייצוגית ואינה חוסמת בפניו את שערי בית המשפט.
על התביעה הייצוגית לעורר שאלה משותפת לכל חברי הקבוצה המיוצגת, בין אם שאלה משפטית ובין אם עובדתית ועל עילת התביעה להיות משותפת במובן זה שכלל חברי הקבוצה של התובעים המיוצגים סבלו מאותו נזק או מאותה עוולה שנגרמה באשמו של הנתבע.
התביעה הייצוגית היא מכשיר משפטי יוצא דופן אשר יובא לארץ מארה”ב ואשר עדיין אינו מקובל ברוב מדינות העולם. בארץ מכשיר התביעה הייצוגית הלך והתפתח עם השנים במסגרת פסיקת בתי המשפט ובראשית שנת 2006 נחקק, לראשונה בישראל, חוק תובענות ייצוגיות (שמו המלא – “חוק תובענות ייצוגיות, התשס”ו-2006”). זהו חוק מודרני ומתקדם המעגן ומסדיר בחקיקה ראשית כללים אחידים להגשה וניהול של תביעה ייצוגית.
ס’ 3א והתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות מציין רשימה סגורה של מקרים בהם ניתן להגיש תביעה ייצוגית. כך למשל, לא ניתן להגיש תביעה ייצוגית נגד רשות מקומית על נזק שגרם צד ג’. מי שיכול להגיש תביעה ייצוגית הוא אדם בעל עילה בעניין האמור, רשות ציבורית בשם קבוצת בני אדם או ארגון העוסק במטרה ציבורית כלשהי ואשר מגיש התביעה בשם קבוצת בני אדם ובתחום עיסוקו.
יש להגיש את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית בכתב ולצרף אליה את נוסח התובענה. טרם הגשת התובענה יש לבדוק בפנקס התובענות הייצוגיות, המתפרסם באינטרנט, ולוודא כי אין תביעה זהה העומדת ותלויה בפני בית המשפט. לאחר הגשת הקשה לאישור יש להודיע על כך למנהל בתי המשפט.
ההליך המשפטי של הדיון וההכרעה בבקשה לאישור התביעה כייצוגית הוא מעין “משפט זוטא” בו מובאות ראיות ונחקרים עדים ומוגשים כתבי סיכומים. ככזה הרי שבסופו של הליך זה, לרוב מסתמנים בבירור יחסי הכוחות המשפטיים.
כך קורה, שבמקרים רבים בהם הבקשה מתקבלת ובית המשפט מכיר בתביעה כתביעה הראויה להתברר כתביעה ייצוגית (ולא תביעה אישית רגילה) מגיעים הצדדים להסדר פשרה, בו כל צד “קונה סיכון” והנתבע חוסך מעצמו את הסיכון, שבשלב זה התברר כממשי, כי התביעה הייצוגית תתקבל והוא יחוייב לפצות בסכומי עתק את כלל ציבור הנפגעים ויפגע המוניטין שלו כי מעשה העוולה שלו יקבע בפסק דין חלוט.
הסכם פשרה חייב להיות מאושר על ידי בית המשפט כדי לוודא שנשמר האינטרס של כלל חברי הקבוצה ושהתובע הייצוגי לא הקריב את האינטרס שלהם על מזבח טובתו האישית.
תביעה ייצוגית תאושר על ידי בית המשפט במצבים הבאים:
- התובענה מעוררת שאלות מהותיות ועובדתיות שמשותפות לחברי הקבוצה
- תובענה ייצוגית היא הדרך ההוגנת והיעילה ליישוב הסכסוך
- ניתן להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ינוהל באופן הולם
- ניתן להניח כי עניינם של חברי הקבוצה ינוהל בתום לב
למרות האמור לעיל, רשאי ביהמ”ש שלא לאשר תובענות ייצוגיות במקרים מסוימים כגון: רשות ציבורית שהתובענה כנגדה תגרום נזק חמור לציבור, גוף שמעניק שירות חיוני לציבור והציבור יינזק מהתביעה וכיו”ב.
לאחר אישור התובענה כייצוגית יגדיר בית המשפט את הקבוצה. עילת תביעה של אדם שתביעתו הוגשה לאחר אישור התובענה כייצוגית תדחה והוא לא יוגדר כחלק מהקבוצה. אדם רשאי לבקש שלא להיכלל בקבוצה וזאת על ידי הגשת בקשה תוך 45 ימים מיום פרסום הגדרת הקבוצה. הסתלקות מבקשה להגשת תובענה ייצוגית תהא רק באישור בית המשפט.
באם תוגש בקשה לתובענה ייצוגית וביהמ”ש יראה כי הוגשה כבר תביעה בנושא, רשאי הוא לאחד את התביעות, אם הן מעוררות שאלות דומות.
הסטטיסטיקה מראה כי רק פחות מ – 25% מן התביעות הייצוגיות המוגשות בישראל מתקבלות בסופו של יום או מסתיימות בהסדר פשרה. כל היתר נדחות ובמקרים רבים בהן הן נדחות מחוייב התובע בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עוה”ד של הצד השני.
עורכי הדין דרור שרמן וליאור לנדאו, שותפים במשרד עורכי הדין “שרמן לנדאו את עברי” מתמחים בהגשה וניהול של תביעות ייצוגיות.
באפריל 2003 הוגשה ע”י עו”ד דרור שרמן, בשם צרכן בדד, תביעה ייצוגית תקדימית כנגד רשתות השיווק המובילות בגין גביית כספים שלא כדין. רשתות השיווק הנתבעות (שופר סל, ריבוע כחול, קלאב מרקט ורשת חצי חינם) גבו כספים מציבור הצרכנים עבור אריזות של מוצרים שנקנו בתפזורת (אינם ארוזים מראש ונמכרים לפי משקל) וזאת ללא ידיעת הלקוח תוך הפרת החובה החוקית להציג ולגבות מחיר של מוצר הנמכר בתפזורת, לפי “משקל נטו” של המוצר.
בהסכם הפשרה שנערך בין רשתות השיווק לתובע נאלצו רשתות השיווק להסכים להימנע מגביית כספים על אריזות אלו במשך שלוש וחצי שנים וכי אם בתום תקופה זו ירצו לשנות מדיניות זו ייאלצו להציב שלטים מאירי עיניים המודיעים על כך לצרכנים.
כמו כן, הנתבעות חוייבו לשלם לתובע “גמול מיוחד” ולעורכי הדין המייצגים שכר טרחת עו”ד שהסתכמו ביחד בסך של כ – 115 אלף דולר.
תביעה זו היוותה למעשה מהפך צרכני שחסך לכיסם של הצרכנים עשרות מליוני שקלים בכל שנה.
כיום תלויה ועומדת בפני בית המשפט המחוזי בפתח תקווה, בקשה לאישור תביעה ייצוגית ותביעה ייצוגית כנגד הטוטו שהוגשה ביולי 2010 ע”י עורכי הדין דרור שרמן וליאור לנדאו בשם 3 תובעים. התביעה הוגשה בגין הטעיה של צרכנים שרכשו כרטיסי הימור והימרו בתוכנית “BIG WINNER” שקיים הטוטו לגבי תוצאות משחקי המונדיאל. התובעים טוענים כי חברת טוטו ערכה מסע פרסום מטעה במסגרתו הבטיחה פרס ראשון בשווי של 50,000 ש”ח, לכל הפחות, אך בפועל הפרס התחלק בין כלל הזוכים המהמרים נכונה.
כך קרה שבפועל, הפרס בו זכו בסופו של דבר התובעים, אף כי היה פרס ראשון, היה קטן באופן משמעותי מהמובטח בעלוני הפרסומת של הטוטו והסתכם בסך של כ – 1,000 ₪ בלבד במקום 50,000 ₪, לכל הפחות.
התביעה הייצוגית הוגשה על סכום הנזק הכולל לזוכים בפרס הראשון בסדרת הימורים זו שהוערך ע”י התובעים בסכום העולה על 8 מליון ₪.
המאמר נכתב ע”י עורך דין דרור שרמן והוא מיועד להעניק מידע כללי בלבד, כשירות לציבור ואין בו משום תחליף לייעוץ משפטי קונקרטי.