סיכויי המו”מ לשלום – אשליות?

העם היהודי כתמיד, שרוי בחוסר וודאות. לאחרונה ישנן תחושות של אופוריה בקרב חלק מן העם, בחלק האחר חששות ופחדים, ובחלק האחר אדישות ושוויון נפש. השאלה מה השתנה היום, מאתמול, מלפני שנה, או עשר שנים?

ניתן לומר שהדברים השתנו. נכנס שחקן חדש למזרח התיכון.

שחק שמתחזק, וניתן לומר שהוא מפחיד את כולם. כשאני אומר כולם, אני מתכוון למערב, לישראל, ולעולם הערבי. השחקן החדש, הוא אחמדינג’ד.

למה האיראנים מפחידים את העולם הערבי וגם את המערב?

בקצרה – את העולם הערבי הם מפחידים, משום שמדובר בהגמוניה השיעית. האיראנים רוצים להנהיג בעולם הגמוניה שיעית ולא סונית כמו רוב העולם המוסלמי.

העולם הערבי לא ייתן יד להגמוניה כזו, לא רק משום שהשיעים הם המיעוט בעולם המוסלמי, אלא גם כי לרוב השיעים רואים בסונים כנחותים יותר, ולעיתים אף כלא מוסלמים.

את המערב הם מפחידים, משתי סיבות: האחת היא הנפט שבאזור.

איראן חזקה, משמעותה סילוק המערב מהמפרץ הפרסי, עם כל המשמעויות.

הסיבה השניה, היא גם ההגמוניה, כלומר שאיראן חזקה תגביר את הסיכוי להצלחת הרנסאנס האסלאמי, דבר שהעולם הנוצרי לא חפץ בו.

הדילמה של העולם הערבי

השאלה איזו צד הם יעדיפו? מחד את ישראל הקטנה הטוענת לריבונות בשטח קטן באזור, ולמרות הכוח הגרעיני, (אם יש) לא באמת מהווה איום על העולם המוסלמי.

או מאידך את המעצמה המתפתחת האיראנית המעוניינת בשליטה בעולם המוסלמי. אין ספק כי בדילמה הזו, העולם הערבי יעדיף לעטוף את ישראל, מאשר להיעטף ע”י ההגמוניה השיעית האיראנית.

מה עוד השתנה? מה שהשתנה הוא החשש של הצדדים.

דבר המגביר את סיכויים להצלחת המו”מ. החשש מהאויב המשותף (האיראני) עשוי לדרבן את הצדדים לויתורים יותר משמעותיים.

מה לא השתנה? הקיצוניים משני הצדדים עדיין חיים, ונושמים. הקיצוניים משני הצדדים עשויים לוותר על כיסאותיהם אם המו”מ לשלום יצליח.

אחרי שישכון שלום בין הצדדים, לא יהיה על מה להיאבק, ולא תהיה להם סיבה להיות בשלטון. על כן הם יעשו הכל,(למרות הכל) להכשיל כל סיכוי לשלום.

בנוסף האיראנים דואגים להבהיר בכל הזדמנות, כי אין שום לגיטימציה לשום גורם, לויתור כלשהו בסוגיית ירושלים.

בכך הם ממשיכים להחזיק בסיבה לסכסוך באזור.

ההצהרה האיראנית גורמת לקיצוניים להמשיך ולהחזיק בעמדותיהם, משני הצדדים.

אם ההצהרה האיראנית תחדור לתודעת הצדדים (אף לא הקיצוניים), אנו בעצם שבים לנקודת ההתחלה, שאין שום תמריץ חדש לניהול מו”מ.

סיכויי השלום

אם נצטרך להעריך את סיכויי המו”מ הנוכחיים, הייתי אומר כי ישנם סיכויים יותר טובים, (מעט יותר מחמישים אחוז) משום שאינטרסים של כל הצדדים הם חזקים יותר.

אולם אין להתעלם גם מהגורמים שיכולים להכשיל את המו”מ. לא הייתי ממליץ להיכנס לאופוריה, כי הגורמים הנגדיים הם בעלי יכולת להכשיל את המו”מ.

מהם הגורמים שיגבירו את סיכויי המו”מ?

במשוואה זו ישנם גורמים נוספים שלא ניתן להתעלם מהם.

סוריה ותורכיה, אלו מדינות בעלי השפעה, שיש לנתק מציר הרשע. וכאן שוב השאלה המכריעה – האם החשש מאיראן הוא מספיק משמעותי בישראל ובאירופה, שיגרום לויתור ישראלי ברמת הגולן, ויגרום לאירופאים לקבל את תורכיה לאיחוד האירופאי?

שאם כן, רק כך ניתן לבודד את ציר הרשע כמעט לחלוטין ולהגביר באופן משמעותי את סיכוי השלום באזור כולו.

את התשובה לשאלה זו נקבל, רק בעת שנהיה עדים לתוצאות המו”מ בין הצדדים.

בהקשר לחיזבאללה וחמאס – ארגונים אלה הם גרורות איראניות שלא ניתן להתחשב בהן במשחק הכוחות הבינלאומיים.

ניתן לנטרל את הגורמים הללו יחסית בקלות עם פתרון הבעיות האזוריות.

לסיכום – לא יהיה מוגזם לומר שכל פתרון הבעיות באזור, כרגע תלוי ברמת החשש מאיראן.

כלומר המשוואה היא, שככל שרמת החשש מאיראן גבוהה יותר,כך גדלים סיכויי השלום באזור.

המאמר נכתב ע”י גל מוטאי – בוגר B.A במדע המדינה- LL.B במשפטים- LL.M  במשפטים, מומחה למשפט פלילי.