חשוב להכיר: חוק חוזה סוכנות

חוק חוזה סוכנות (סוכן מסחרי וספק), תשע”ב -2012, הנו חוק העוסק בזכויותיו של הסוכן המסחרי.

החוק מסדיר סוגיות שונות, כגון מתן הודעה מוקדמת לצדדים לפני סיום ההתקשרות ותשלום פיצוי הולם לסוכן עבור בניית שוק רלוונטי ופיתוח המוניטין של הספק במהלך תקופת ההתקשרות ביניהם.

המדובר בחוק אשר נכנס לתוקף בחודש אפריל 2012. קודם לחקיקתו, לא היתה בארץ חקיקה אשר מסדירה באופן ספציפי את מערכת היחסים, החובות והזכויות שבין ספקים / יצרנים לסוכניהם המסחריים.

נושאים אלו הוסדרו בפסיקה בהתבסס על הוראות חוק כלליות מתחום דיני החוזים, דיני השליחות, וחוקים רלוונטיים אחרים.

בנוסף, התפתחו בפסיקה גם כללים מסויימים לגבי הסכמי סוכנות והפצה בלעדית שלא נקצבו בזמן וזאת במיוחד במסגרת הליך ע”א 442/85 זוהר נ’ מעבדות טרבנול (ישראל) בע”מ ואח’.

סוכן מסחרי לפי חוק

סוכן מסחרי מוגדר בסעיף 1 לחוק כמי שעיסוקו באיתור לקוחות או בפעילות, שמטרתם להביא להתקשרות בחוזה בין לקוח לספק בקשר לרכישת טובין המשווקים על ידי הספק.

כלומר, על פניו החוק חל על סוכן בלבד, אשר עוסק בהשגת לקוחות ועסקאות עבור הספק וזאת להבדיל ממפיץ, אשר רוכש בעצמו סחורה מהספק, כדי למכור אותה ללקוחות משלו.

ואכן, במסגרת הליך ת”א 52559-09-12 אילשר סוכנויות מזון בע”מ נ’ פאר הבשר והעוף בע”מ ואח’ קבע בית המשפט השלום באילת כי חוק זה חל על יחסי סוכנות בלבד, שבהם מייפה הספק את כוחו של הסוכן לאתר לקוחות חדשים ולהתקשר עמם בשמו.

לעומת זאת, אין הוא חל על הסכם הפצה, שבו המפיץ רוכש את הסחורה מהספק ומוכר אותה ברווח. גם כך נקבע על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב במסגרת הליך ת”א 1902/08 דנשר בע”מ נ’  Banketbakerij Merba B.V.

ספק לפי חוק

ספק מוגדר בסעיף 1 לחוק כיצרן טובין או בעל זכות להשתמש במוניטין ובסימני מסחר הקשורים לטובין, המשווק את אותם טובין.

חוזה סוכנות מוגדר בסעיף 2 לחוק כחוזה בתמורה בין ספק ובין סוכן מסחרי, שבו הספק מייפה את כוחו של הסוכן המסחרי בהרשאה מתמשכת לאיתור לקוחות חדשים או להתקשרות נוספת עם לקוחות קיימים, לשם רכישת טובין המשווקים על ידי הספק, בלי שמתקיימים בין הצדדים יחסי עובד ומעביד או קשרי שותפות.

כלומר, יחסי סוכן מסחרי-ספק מתקיימים כאשר הם מתקשרים ביניהם בחוזה לפיו הספק מייפה את כוחו של הסוכן המסחרי לייצג אותו לצורך השגת לקוחות חדשים, או השגת עסקאות נוספות עם לקוחות קיימים, עבור רכישת הסחורה של הספק, אך זאת מבלי שיתקיימו ביניהם יחסי עובד מעביד או שותפות.

סעיף 3 לחוק קובע כי הסוכן והספק חבים חובת נאמנות הדדית, באופן לפיו הם חייבים לפעול זה כלפי זה בנאמנות. סעיף זה מעגן למעשה את חובת הנאמנות שכבר נקבעה בפסיקה בין הצדדים הללו. 

סעיף 4 לחוק עוסק באופן סיום חוזה סוכנות לתקופה בלתי קצובה.

כלומר, כיצד ניתן לסיים חוזה סוכנות אשר הצדדים לא קצבו מראש את תקופת קיומו.

במקרה כזה קובע החוק כי כל צד רשאי לסיים את ההסכם, אך זאת בכפוף לשיגור הודעה זמן סביר מראש ובכתב, בת תקופת זמן מינימלית, אשר אורכה משתנה בהתאם לאורך תקופת החוזה עד אז, אלא אם כן הצדדים קבעו תקופת זמן ארוכה יותר.

במהלך החצי השנה הראשונה של החוזה, ניתן לסיימו בהודעה בת שבועיים מראש.

במהלך החצי השנה השניה ניתן לסיימו בהודעה של חודש, במהלך השנה השניה בהודעה של חודשיים, השנה השלישית בהודעה של 3 חודשים, השנה הרביעית בהודעה של 4 חודשים, השנה החמישית בהודעה של 5 חודשים, ומהשנה השישית ואילך בהודעה של 6 חודשים.

גם סעיף זה מעגן למעשה במידה מסויימת את ההלכה שנקבעה בעניין זה במסגרת פרשת טרבנול הנזכרת לעיל.

בית המשפט העליון קבע בתיק זה כי כאשר הסכם הסוכנות איננו קצוב בזמן והוא איננו כולל הוראות לגבי האופן לפיו ניתן לסיימו, כל צד רשאי לסיימו בהודעה שניתנה זמן סביר מראש.

משך הזמן הסביר נקבע בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה בנפרד.

סבירות ההודעה נבחנה על פי משך הקשר החוזי ופרק הזמן שנקצב בהודעת הביטול. משך הקשר החוזי נועד לאפשר לצד שכנגד להפיק רווח מהעסקה, לאחר כיסוי השקעותיו והוצאותיו.

משך הודעת הביטול נועד לאפשר לצד שכנגד להתארגן ולהיערך מבחינה עסקית לסיום הקשר, לרבות מציאת מקורות חדשים להפקת רווח. במידה וההודעה איננה סבירה, על הצד המבטל לפצות את הצד השני בגין הנזק שנגרם לו עקב כך.

משנמסרה הודעה על סיום החוזה כאמור, הספק רשאי להורות לסוכן להפסיק לאלתר לפעול עבורו כסוכן.

במקרה כזה ישלם הספק לסוכן דמי הודעה מוקדמת עבור תקופת ההודעה המוקדמת, כאמור בסעיף 4(ג) לחוק.

כלומר, תקופת ההודעה מראש אודות סיום חוזה הסוכנות ניתנת לפדיון בתשלום פיצוי המחושב על בסיס מכפלת תקופת ההודעה המוקדמת בממוצע הרווחים של הסוכן במחצית השנה שקדמה לסיום החוזה, או במחצית השניה של תקופת החוזה, וזאת לפי הקצר מבין השניים.

יחד עם זאת, בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים, לקבוע פיצוי בסכום שונה בהתחשב בשינויים שחלו בתנאי השוק או בענף בו פעל הסוכן המסחרי.

בנוסף, על פי סעיף 5 לחוק, על הספק לשלם לסוכן פיצוי בשל התקשרויות של הספק עם לקוחות חדשים או בשל גידול משמעותי בהיקף עסקיו של הספק עם לקוחות קיימים, ובלבד שהתקיימו כל אלה:

• חוזה הסוכנות היה בתוקף שנה לפחות.
• בתקופת חוזה הסוכנות, הסוכן המסחרי היה הגורם היעיל להתקשרויות או לגידול בהיקף העסקים כאמור.
• ההתקשרויות או הגידול בהיקף העסקים כאמור מניבים פירות לספק גם לאחר תום תקופת חוזה הסוכנות.

סכום הפיצוי יהיה שווה לרווח החודשי הממוצע בעד כל שנה שבה היה חוזה הסוכנות בתוקף, עד לתקרה של 12 חודשים.

יחד עם זאת, הספק לא יהיה חייב בפיצוי אם חוזה הסוכנות בוטל על ידיו כדין בשל הפרת החוזה על ידי הסוכן המסחרי.

כמו כן, בית המשפט רשאי להפחית את סכום הפיצוי או לקבוע כי לא יינתן פיצוי כאמור, אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן.

סעיף 6 לחוק קובע כי לא ניתן להתנות עליו, אלא לטובת הסוכן המסחרי.

כלומר, המדובר בחוק קוגנטי, ועל כן לא ניתן להתנות על תנאיו, גם אם הדבר נעשה בהסכמת הצדדים, אלא אם כן המדובר  בהתנייה שמטיבה עם הסוכן מעבר למה שהחוק מעניק לו.

עוד בנושא: האם חוזה בעל פה מחייב אותך?